אנחנו עוד נתגעגע לטעויות השיפוט
השיפוט בכדורגל הישראלי לא הפך ליותר רע, אנחנו הפכנו להיות הרבה יותר רעים. יבוא יום שבו הטכנולוגיה תחליף את השופטים – ובעיקר את האנושיות
"עיוור! בשידור החוזר רואים שלא היה כלום". "שלושה שופטים ואף אחד לא ראה?". הסיכוי שמשחק יסתיים ושני הצדדים יהיו מרוצים משיפוט לא קיים. "למה זה? ומה אתה מבלבל את המוח?". אז ככה, בגמרא בבא מציעה אומר רבי יצחק "אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין".
איכשהוא הגעתי לספר על את זה לתלמידים שלי בכיתת מנהיגות ולאחר השיעור הם צילמו את המשפט וכמובן העלו אותו לאינסטוש וכו', כי כנראה שאם לא צילמתי/תיעדתי/פרסמתי זה לא קיים וזה גם לא משמעותי. (וואו, איזה משפט יפה, אני חייב לפרסם אותו).
מותר לטעות. גרינפלד(צילום: עוז מועלם)
אנחנו חיים בתקופה שונה מכל תקופה אחרת בהיסטוריה, בה לכל אדם יש דעה והאדם יודע הכל ובטוח שהוא צודק. אין כבר מומחה בתחומו, אשף ה... וכו', האדם נמדד לפי כמות החברים (הפיקטיבית) ולא לפי שום דבר אחר. בני נוער היום חיים סביב תחושות מפלסטיק – יום אחד הם על גג העולם ויום אחרי בתחתית. והכל בידי הלייק והפרובוקציה. גם גופי התקשורת שלנו עובדים באותה הצורה. הכל נשפט ברגע, דברים שבעבר אף אחד לא דיבר עליהם (דוד המלך שלח למוות את אוריה כי הוא רצה את אשתו!), כמות המקורבים שקיבלו ג'ובים והמעטפות שעברו מתחת לשולחן יכלו לפרנס שנים של מהדורות חדשות.
השיפוט בכדורגל הישראלי לא הפך ליותר רע, אנחנו הפכנו להיות הרבה יותר רעים. אנחנו שופטים כל החלטה ב־1,000 מצלמות ובשידורים חוזרים, ואין לשופט באמת את היכולת לצאת טוב מהסיטואציה הזו, בדיוק כמו שכל ראש ממשלה שכיהן ב־15 שנים האחרונות נשפט או נחשד. אנחנו שופטים את השופטים ואין להם באמת את היכולת לשפוט לשביעות רצון כל הצדדים.
יבוא יום שבו הטכנולוגיה תחליף את השיפוט ואנחנו כל כך נתגעגע לשיפוט אנושי מלא בטעויות ובאנושיות, כמו שהיום אני כבר מתגעגע למנהיגות אמיתית שבה אין קשר בין אגרטל שקיבל המנהיג מנשיא זמביה לבין היושר שלו וההגינות שלו בבואו להנהיג ולמשול.
כי טעויות הן חלק מהסיפור האנושי. אמר איינשטיין: "מי שלא טעה לא ניסה שום דבר משמעותי מעודו".
טעויות הן חלק מהעניין, ושכל טעות קטנה מקבלת נפח לא פרופורציונלי האדם לא יכול להתנהל ובטח שלא להנהיג/לשפוט.
לפנייה לכתב/ת 
אלי חכמון
צילום: עוז מועלם
מומלצים
