30 מיליארד לשיקום עיראק ואף גרוש לסוריה

בשבוע שעבר חזה העולם הערבי בכנס בהשתתפות נציגי מדינות הנפט העשירות כשהם מתאמצים לגייס כספים למען עיראק אחרי "המדינה האיסלאמית" (דאעש), למרות שמדובר בממשל שיעי. אולם כולם יודעים שכשידובר בקרוב על סוריה, אותם נציגים לא ימהרו לשלוף את הצ'קים. הוועידה הבינלאומית בכוויית גייסה לא פחות מ-30 מיליארד דולר לצורך שיקום עיראק. מדוע אין לצפות לכינוס ועידה לשיקום סוריה בזמן הקרוב?

עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ

שיקום עיראק אחרי דאעש

שטח מלחמה. מזרח רוטה, סוריה(צילום: AP)

ארצות הברית חשה אחראיות למצב בעיראק, שבה התערבה מראשית שנות ה-2000. לא כך לגבי ההרס שהתחולל בסוריה. ארה"ב רואה בזירה הסורית, מלבד אזור הכורדים בצפון-מזרח, שטח הנתון לאחריותה של רוסיה. ב-2013 הקציבה ארה"ב סכום של 60 מיליארד דולר לשיקומה של עיראק. בנוסף, החליטה ארה"ב על שחרור כספים רבים שהיו מוקפאים בתקופתו של סדאם חוסיין.

השבוע, ב-15 בפברואר 2018, הוחלט בוועידה הבינלאומית בכוויית על סיוע של 30 מיליארד דולר לשיקומה של עיראק בעקבות המלחמה נגד דאעש. מקור הכסף ממדינות המפרץ, טורקיה, הבנק העולמי והאיחוד האירופי. ארה"ב, שנשאה ברוב העלות של המלחמה, התחייבה לסייע ב-3 מיליארד דולר.

הסיוע של מדינות המפרץ התאפשר במידה רבה הודות ליחסיו הטובים של ראש ממשלת עיראק חיידר אל-עבאדי עם סעודיה. אף מילה לא נאמרה על השכנה סוריה. קולן של רוסיה ואיראן לא נשמע כלל, למרות מעורבותה הרבה של איראן במלחמה בעיראק. האם איראן חששה כי הצהרה על סיוע למדינה השכנה, כאשר קופתה ריקה, תעורר מחדש את המהומות ברחובותיה?

סוריה - כמה זה יעלה?

בסוריה עלות שיקום המדינה אינה ידועה, אך מדובר ככל הנראה ביותר מ-100 מיליארד דולר. לפי הערכות הבנק הבינלאומי, כלכלת סוריה בכמעט שבע שנות מלחמת האזרחים הפסידה כ-226 מיליארד דולר. חצי מהתשתיות במדינה נהרסו, שליש מהמבנים בערים נהרסו או ניזוקו חלקית, קרוב לחצי מיליון נהרגו, יותר מחצי מהאוכלוסייה היגרה לאזורים אחרים במערב סוריה או מחוץ למדינה. קרוב ל-6 מיליון סורים מתוך 22 מיליון תושביה עזבו את המדינה. כ-13 מיליון סובלים ממחסור קבוע במזון.

לפי הערכות, שישה מכל עשרה סורים חיים היום בעוני בשל המלחמה והאבטלה הגיעה ל-78 אחוזים. המשמעות היא שלרוב הצעירים בסוריה אין אפשרויות עבודה והם מעדיפים לעזוב. כמחצית ממתקני השירותים הרפואיים ניזוקו, מה שפגע קשות במצב הבריאותי וחלק גדול מהאזרחים מתים בשל מחלות והיעדר טיפול, לאו דווקא ממלחמת האזרחים עצמה. המלחמה פגעה במערכת החינוך וילדים רבים בילו שנים ללא חינוך או הכשרה מקצועית ועתידים להוות נטל על המדינה. ההשתלטות הממושכת של דאעש על מקורות הנפט (אזור דיר א-זור) אף היא פגעה מאד בכלכלת סוריה.

(צילום: AFP)

לפי הערכות האו"ם ייקחו לפחות 30 שנה להשיב את כלכלת סוריה למצב שבו הייתה ב-2011 לפני המלחמה.

לא מעוניינים לתרום כסף לסוריה

מדינות ערב העשירות, בעיקר סעודיה ונסיכויות המפרץ וכן מדינות המערב, אינן מוכנות לסייע לשיקומה של סוריה, כל עוד הנשיא בשאר אסד בשלטון. על כן, נשארת המעמסה על כתפיהם של תומכי המשטר, איראן, רוסיה וסין. יש לומר שמדינות הציר הסוני מצד אחד, ורוסיה ואיראן מצד שני בזבזו עד עתה כספים רבים בעיקר על הרס סוריה ולא על שיקומה. עתה מוגש החשבון ואיש אינו מעוניין לשלם. אנשי עסקים פרטיים לא ימהרו להשקיע במדינה בעלת הנהגה מושחתת, המנוהלת על ידי אנשי עסקים שהם חצי עבריינים וסוחרי נשק וסמים. למעשה, כל מי שתורם לשיקומה של סוריה, תורם לחיזוק משטרו של אסד ובהכרח מסתכן בהסתבכות עם השלטונות בסעודיה ובמדינות המפרץ.

בניגוד לעיראק העשירה בנפט, אין לסוריה הרבה רזרבות של נפט. בנוסף, חלק גדול ממאגריו נמצא בתחום שליטתם של הכורדים בחסות ארה"ב. בסוריה עלולה להתפתח בעיה דומה לזו שבעיראק, שבה הכורדים משווקים את הנפט שבשטחם באופן עצמאי, כאילו היה שייך להם.

לא זו בלבד שהמערב (האיחוד האירופי וארה"ב) אינו מעוניין לשקם את סוריה תחת שלטון אסד, אלא שהוא הטיל על משטרו סנקציות החל ב-2011. רוב הסנקציות הוטלו על הממשלה, המוסדות והמפעלים שבבעלותה. הסנקציות חלות גם על אנשי עסקים המקושרים למשטר הסורי ובראשם ראמי מחלוף, בן דודו מצד האם של אסד. ככלל, רוב העסקים החשובים במדינה נמצאים בידיהם של מקורבים לשלטון ובני משפחת אסד/מחלוף, מה שמונע תחרות ושוק חופשי ומבטיח שיתוק כלכלי, שחיתות, מונופולים וגם המשך הסנקציות. הסנקציות הן ללא ספק מכשול משמעותי לשיקומה של סוריה בעתיד. הבנקים הסוריים שהפסידו המון כסף במלחמה אינם מסוגלים לתת גיבוי להשקעות.

(צילום: רויטרס)

לאיראן אין כסף לסוריה

מי שאמור להציל את כלכלת סוריה הן בראש ובראשונה ידידותיה איראן ורוסיה. איראן ניסתה לפתוח שני מפעלים לייצור מכוניות בחומס ודמשק, אך נכשלה בשל התחרות הבלתי אפשרית עם השווקים הסיניים והאירופאיים.

איראן התחייבה להעביר גז טבעי לסוריה דרך עיראק בראשית המלחמה ולא עמדה בכך עד היום. לאמיתו של דבר איראן במצב כלכלי קשה ואינה מסוגלת להשקיע בסוריה. בנוסף, איראן תעשה את הכול על מנת למנוע התערבות של יריבותיה העשירות סעודיה והנסיכויות לטובתה של סוריה, במידה שיהיו מעוניינות בכך. הסיבה לכך היא שאיראן חוששת כי בעזרת העוצמה הכלכלית, יוכל הציר הסוני בראשות סעודיה להשפיע על עתידה של סוריה, ולפצות על התבוסה בתחום האסטרטגי.

(צילום: רויטרס)

גם לרוסיה אין

רוסיה שסייעה להצלת משטר אסד על ידי התערבות ישירה במלחמה, סובלת בעצמה ממשבר כלכלי. המלחמה בסוריה עולה לרוסיה כל יום כ-3 עד 4 מיליון דולר. הסחר הרוסי עם סוריה הצטמצם מאוד במהלך המלחמה ולמעשה האינטרס העיקרי של רוסיה בסוריה הוא אסטרטגי ולא כלכלי. בשנה שעברה התפרסמו ידיעות על כך שרוסיה מממנת פרויקטים בתחום החשמל בסוריה, אולם מעבר לכך, אין ביכולתה של רוסיה להושיט עזרה כלכלית משמעותית.

(צילום: MCT)

אולי סין? לא בעתיד הקרוב

מכיוון שידידותיו של המשטר הסורי חלשות כלכלית, נותרה לאסד תקווה אחת בלבד והיא סין. לסין אמנם יש את היכולת הכלכלית לסייע לסוריה. לדוגמה, היא שיחקה חלק משמעותי בשיקומה של אנגולה באפריקה, אולם לזו האחרונה היה נפט להציע. לסוריה יש מעט מאוד מה להציע לשוק הסיני. לסינים, כמו לרוסים, יש בעיקר אינטרס אסטרטגי בהשתלטות המשטר בדמשק על גורמים איסלאמיים מסוכנים. הסינים חוששים מהתארגנות טרוריסטית בסוריה, שבה משתתפים לפי הערכות כ-4,000 גורמי טרור מקרב האויגורים (הסינים המוסלמים בשינג'יאנג). למרות פניותיו של שגריר סוריה בסין לסיוע, הסינים לא ממהרים להשקיע במדינה הערבית, כל עוד המלחמה בה לא הסתיימה וכלכלתה מנוהלת על ידי גורמים מושחתים.

(צילום: AFP)

(צילום: AFP)

(צילום: AFP)

ניצחון צבאי והפסד כלכלי

רוסיה ואיראן אמנם ניצחו את המערכה הצבאית בסוריה, אולם אין ביכולתן לנצח במערכה הכלכלית. המשטר הסורי שרד את שבע שנות מלחמת האזרחים, אולם כעת הגיע למבוי סתום. כל המדינות שיכולות לשקם את סוריה יעשו זאת רק בתנאי אחד: סילוקו של משטר אסד. זהו המחיר הנורא ששילם אסד על ניצחונו, מלבד פשעי המלחמה ורצח העם: סוריה איבדה את עצמאותה והפכה לשטח צבאי כבוש.

אסד שעבד את סוריה לרוסיה ואיראן. כעת הוא שולט על מדינה הרוסה כלכלית וחלשה צבאית, ללא סיכוי לשיפור באופק הנראה לעין.