טויוטה לנד קרוזר בנמיביה - נהיגה באגדה

מלחמת העולם השנייה כנראה לא תיזכר כהצלחה גדולה עבור היפנים, אבל לפחות דבר אחד טוב יצא ממנה: היפנים נחשפו לוויליס, רכב השטח של הכוחות האמריקאים. התלהבו, שלחו אותו הביתה והורו לחברת טויוטה לייצר גרסה משלהם לג'יפ האמריקני הזעיר. וב-1951 השיקה טויוטה את הסדרה לראשונה, אז כהעתק לגרסת המקור האמריקאית שלימים תהיה לשם הדגם הוותיק ביותר בארסנל.

אז בשעה טובה ולא רגע מוקדם מדי, משיקה טויוטה גרסה מחודשת לרכב השטח הקלאסי ועושה זאת בנמיביה שבדרום-מערב אפריקה. וכבר במפגש הראשון עם הרכב המעודכן ברור שמהפיכה עיצובית למשל, לא תמצאו כאן. בכל זאת, מותג כזה לא משנים בבת אחת וטויוטה, שמכירה היטב את לקוחותיה, לא לקחה סיכונים מיותרים ומעדכנת את הלנדקרוזר בצעדי תינוק, לאט ובטוח ובאופן מאוד מדוד.

מבחינת המראה החיצוני, השינויים הבולטים ביותר הם בגופי תאורה חדשניים ובשקע חדש לאורך מכסה המנוע לטובת ראות משופרת בשטח. מעבר לכך, אם אינכם חובבי רכב מושבעים, ספק אם תבחינו שמדובר בדגם חדש. גם בפנים אין שינויים קיצוניים והבולט שבהם מתבטא בשליטה על מערכת חדשה - אופציה בתוספת תשלום של 20 אלף שקלים ורק בדגם היקר ביותר שמחירו 400 אלף - עם חמישה מצבי נהיגה ושלל מצלמות שיראו לכם את סביבת הרכב מכל זווית אפשרית. אגב, ברכב הראשון בו נהגנו היא לא פעלה, אבל גם בלעדיה הוא לא התקשה להתמודד עם תנאי השטח המגוונים.

את המסע התחלנו בנסיעת התרשמות קצרה לאורך חוף השלדים הידוע, שמספק הדמיה מושלמת של סוג הקרקע היחיד שרבים מהרכבים האלה יראו כל חייהם: החול שבדרך לבית הקפה בחוף הים. בהמשך נפרדים מהאוקיינוס האטלנטי ונכנסים לעבר פנים היבשת, מובלים דרך כמעט כל סוג שטח שתוכלו לדמיין, אפילו בוץ. הלנד קרוזר, כצפוי, אינו מתקשה להתמודד עם נסיעה בחולות, בדרדרת, זחילת סלעים ומעברי מים, עם או בלי המערכת החדשה.

הכותב היה אורח חברת טויוטה