שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    הוסף כתבה
    הכי מטוקבקות
      זירת הקניות
      בין נאפולי לבאר שבע: המאבק הגדול באירופה
      כאשר מאבק האליפות במרבית הליגות הבכירות באירופה די סגור, באיטליה נאפולי ויובנטוס רצות ראש בראש בראשות הטבלה. על המאבק שיכול להפוך למרתק עוד יותר בשבועות הקרובים, והדמיון בין התכולים מהדרום לאדומים מהנגב

      הליגות באירופה נמצאות כחודשיים וחצי מקו הגמר, ולגבי הליגות הבכירות ניתן למעשה לומר שבכל הנוגע למאבקי האליפות הסיפור חתום. אמנם בספרד המרחק בין ברצלונה לאתלטיקו מדריד במקום השני עומד על שבע נקודות, וישנה אפשרות שהקולצ'ונרוס יסגרו את הפער ואף יעלו לפסגה, אך הקטלאנים עדיין פייבוריטים. בגרמניה אף אחד לא ייקח מבאיירן אליפות שישית רצופה, בצרפת פ.ס.ז.' תשיב את התואר שאיבדה בעונה שעברה למונאקו ובפרמייר ליג רק תסריט הזוי ימנע מהסיטיזנס של פפ אליפות מרשימה.

       

      יוצאת הדופן מכל אלה עד כה היא הליגה האיטלקית. 13 משחקים לסיום העונה, ובפסגת הסרייה A מתנהל מאבק צמוד בין יובנטוס, האלופה בשש השנים האחרונות,

      לבין נאפולי, שזכתה בסקודטו האחרון שלה אי שם ב-1990, עם מי שעד היום מהווה בעיר סוג של אל – דייגו מראדונה. נאפולי פתח חזק גם בעונה שעברה, אבל נבלמה בהמשך ונאבקה עם רומא על המקום השני (סיימה לבסוף במקום השלישי). לפני שתי עונות הפארטנופיי (כינויה של הקבוצה ובני העיר נאפולי, ע"ש האלה היווניה שעל פי האגדה נשטפה לחופי העיר) ניצלו פתיחת עונה מזעזעת של יובה והתבססו בפסגה, אך הביאנקונרי התאוששו, בנו רצף מדהים של 25 ניצחונות ליגה ב-26 משחקים, וזכו באליפות. במחצית הרצף ההוא, במחזור ה-25, נפגשו הקבוצות ביובנטוס ארנה בטורינו. יובה ניצחה 0:1, חלפה על פני יריבתה ושמרה על המקום הראשון עד לסיום העונה.

       

      מארק האמשיק מנאפולי (צילום: gettyimages) (צילום: gettyimages)
      מארק האמשיק מנאפולי(צילום: gettyimages)

       

      נאפולי מקווה שזה לא יקרה לה שוב העונה. היא פתחה בסערה עם שמונה ניצחונות רצופים וכדורגל שהוכתר על ידי רבים כטוב ביבשת באותה תקופה. הקבוצה חוותה עד כה הפסד ליגה אחד בלבד, אך זהו ההפסד הכי גרוע שיכל להיות: בבית מול יובנטוס. ה"זברות" שיחקו כדורגל טקטי ומחושב, וכאילו כדי לזרות מלח על פצעי אוהדי נאפולי, את השער היחיד במשחק הבקיע האקס גונסאלו היגוואין. זה היה ניצחון משמעותי גם מבחינת הנקודות וגם פסיכולוגית.

       

      ואכן, אין ספק שמעבר ליכולת מקצועית יש לפסיכולוגיה הרבה מאוד מקום כאן. מצד אחד הקבוצה המעוטרת בכדורגל האיטלקי, שרוצה להפוך לראשונה בהיסטוריית הכדורגל של ארץ המגף שמצליחה לזכות בשבע אליפויות רצופות. קבוצה מנוסה עם סגל נוצץ ואצטדיון חדש וביתי. מנגד, נאפולי לא זכתה באליפות 28 שנים, ונושאת על גבה מטען מאוד לא פשוט: היא נחשבת לנציגה של הדרום האיטלקי, זה שנחשב בעיני אנשי צפון המדינה כנחשל, עילג, מלוכלך ורועש. לא סתם מראדונה נחשב למשיח בעיר: כשהגיע לעיר בשנות ה-80, גרם לסגל הקבוצה ולעיר שלמה להרים את הראש, להסתכל לקבוצות הצפון העשירות בלבן של העיניים, לנצח אותן ולקחת מהן תארי סקודטו וגביע. מאז שעזב, נאפולי הידרדרה בהדרגה ואף הגיעה לליגה השלישית. מה שחסר לשיקום שלה הוא זכייה שלישית בתואר, וזה ממש לא יהיה פשוט.

       

      כשמסתכלים על נאפולי, התהליך שהיא עוברת די דומה לזה שעברה הפועל באר שבע. עד לפני שנתיים, ותיקי בירת הנגב נאלצו להסתפק בזיכרונות משתי האליפויות של שנות ה-70, ולראות את קבוצתם מדשדשת במרכז הטבלה, בתחתית ובליגה השנייה בשתי תקופות שונות. לפני ארבע שנים, ההצטרפות של אליניב ברדה ומאור בוזגלו היוותה חלק מהשינוי שהוביל את האדומים להיאבק על האליפות מול מכבי תל אביב. בשתי העונות הראשונות הצהובים גברו על ב"ש במשחקים הקובעים בין הקבוצות, ויחד עם אובדן נקודות במשחקים נוספים המאבק גווע ומכבי ת"א זכתה בתואר. בעונת 2015/16 הניסיון שצברה ב"ש משתי העונות שקדמו, בשילוב עם עבודה פסיכולוגית נכונה עם השחקנים, סגל שרץ יחד תקופה ואולי יותר מהכל המעבר לאצטדיון טוטו טרנר החדיש והביתי, הובילו לאליפות ראשונה לאחר 40 שנה.

       

      הפועל באר שבע (צילום: הרצל יוסף) (צילום: הרצל יוסף)
      הפועל באר שבע(צילום: הרצל יוסף)

       

      את העונה ההיא פתחו האדומים בהפסד ביתי 1:0 למכבי ת"א במחזור השני (טרנר לא היה מוכן, אז המשחק נערך בירושלים) ובהפסד נוסף לעכו, אך התאוששו וניצחו במשחקים הבאים, כולל מול הצהובים בבלומפילד, והובילו על הצהובים בחמש נקודות, מחזור אחד לסיום הליגה הרגילה. 2:2 ביתי של ב"ש מול בני סכנין ובעקבותיו 0:0 ביתי מול רעננה הובילו לצמצום הפער לנקודה. היה נדמה במהלך אותם משחקים שלשחקניו של ברק בכר נוספו משקולות לרגליהם. למרות אלה, שתי תוצאות תיקו חשובות במשחקי הפלייאוף מול מכבי ת"א, יחד עם אובדן נקודות של הצהובים, הובילו אל צלחת האליפות הנכספת ולשבירת המחסום הפסיכולוגי הברור - שהסממנים הברורים לקיומו באו דווקא מחוץ למגרש, כאשר כל שיחה על אליפות עם אוהדי הפועל ב"ש באותה עונה זכתה מיד לתגובה בסגנון "עמה יעמיק" או "באר שבע לא תרד".

       

      היריבות החדשה יחסית בין הפועל ב"ש למכבי ת"א איננה רק מקצועית. תסלחו לי על הקלישאתיות כאן, אך אין ספק שמצד אחד אוהדי ב"ש רוצים לנצח את מי שמהווה עבורם הקבוצה העשירה והיהירה מהעיר הגדולה, ומצד שני אוהדי הצהובים לא אוהבים לראות את הקבוצה מהפריפריה, זו שעד לא מזמן נאבקה על חייה בליגה, לוקחת אליפויות על חשבונה. יש כאן דמיון מסוים ליריבות בין נאפולי ויובנטוס (ואל תתנו לעובדה שלמכבי ת"א יש אוהדים בכל הארץ להטעות אתכם – גם ליובנטוס יש מאות אלפי אוהדים בדרום איטליה בלבד), אך עם זאת, הדמיון מסתיים כאן. באר שבע עוברת שינוי מתמשך של הפיכה לעיר מצליחה, מתקדמת ובעלת הגירה חיובית, בעוד נאפולי סובלת מעוני, פשיעה מאורגנת מתגברת והגירה שלילית, כשברקע תמיד רואים את הר הגעש וזוב, שאמנם כבוי ב-74 השנים האחרונות אך כבר היכה באיזור פעמים רבות לאורך ההיסטוריה ותמיד קיים הפחד שיקום לתחייה.

       

      למרות שהסגל של נאפולי אינו מקומי ברובו הגדול (כמו בהפועל ב"ש), אותן רוחות כישלון מ-28 השנים האחרונות יעלו שוב ויחלחלו לתוך הקבוצה. כאן המקום של המאמן מאוריציו סארי (יליד נאפולי) ויתר הצוות המקצועי למנוע זאת ולעשות את העבודה הפסיכולוגית הנכונה על מנת להוריד ממארק האמשיק, לורנצו אינסיניה, דריס מרטנס והאחרים את אותן "משקולות" מהרגליים. האם יצליח בכך? בשבועות הקרובים נדע.

       

      לפנייה לכתב/ת
       תגובה חדשה
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      מומלצים