"סימסתי לך, אדוני השופט": ביום שאחרי - תדהמה לצד הומור בבתי המשפט

פרשת תחלופת המסרונים בין השופטת רונית פוזננסקי-כץ לחוקר רשות ניירות ערך בתיק 4000, עו"ד ערן שחם-שביט, הכתה גלים את מערכת המשפט בכללותה ואת באי בית משפט השלום בתל אביב בפרט. הנוכחים במסדרונות בית המשפט, שהיווה בית שני להחלטותיה של פוזננסקי-כץ מאז נכנסה לתפקידה לפני שלוש שנים וחצי, עסקו אך ורק בנושא. "אנחנו בהלם, לא חשבנו שמשהו כזה יכול לקרות", אמרה אחת העובדים במקום.

ברקע הבירור שעורך נציב תלונות הציבור על השופטים בנוגע לסערת המסרונים, התקשו העובדים להצניע את מבוכתם. ביניהם בלטה קלדנית שדווקא בירכה על החשיפה. "זה היה דבר טוב, העיתונות הוציאה את המרצע מהשק. לפי דעתי צריך לשים פה אנשים סמויים כדי שלהבא נדע מי מושחת ומי לא".

עו"ד שחם-שביט והשופטת פוזננסקי-כץ(צילום: מוטי קמחי, יריב כץ)

האזרחים שפקדו את בית המשפט נחלקו בתגובותיהם. היו מי שטענו שכל המערכת המשפטית בישראל מושחתת, בעוד אחרים ביקשו להאמין שמדובר ב"תפוח רקוב אחד במקרה הטוב". אדם שמגיע בקביעות למקום אמר: "פוזננסקי-כץ שופטת טובה, ופשוט לא הייתה צריכה להיות במעמד הזה. שיחות כאלה אולי נעשות בארבע עיניים אבל לא דרך הודעות. היא צריכה להתנצל על מה שקרה, המקרה הזה צריך לעמוד מול כל השופטים ועורכי הדין בעתיד".

גם בקפיטריה עסקו באופן טבעי בפרשה. פרקליט שנכח במקום אמר: "מדובר בשופטת סופר מקצועית, יש מעטים שערערו על החלטותיה פה בעבר. אם מה שפורסם נכון - אז מדובר בהתנהלות לא חכמה. עצם ההסתמסות היא פסולה ועל זה היא תשלם. אני מעולם לא ראיתי אותה כחותמת גומי, היא ידועה כאחת ששומרת על העצורים וזכויותיהם".

עו"ד דן קירו, שעובד בתחומו כ-30 שנה, סיפר כי הוא לא מכיר באופן אישי את השופטת פוזננסקי-כץ. הוא בחר להתייחס בעיקר לצד השני של המתרס, נציג רשות ניירות ערך עו"ד שחם-שביט. לדברי עו"ד קירו, "מה שהוא עשה זו גניבת דעת. הוא צריך להיות מורחק למשך שנים. אם הכול נכון - המשטרה הייתה צריכה לעצור את שניהם על מכירת משפט. גם השופטת צריכה להיות מורחקת לאלתר מכס השיפוט, וצריך לנקוט נגדה צעדים במישור הפלילי".

עו"ד רדא ענבוסי, ששיתף פעולה עם השופטת בעת עבודתם המשותפת בפרקליטות מחוז מרכז, אמר: "אמנם מחזה המסרונים הוא לא רגיל, אבל מי שמכיר את אולם המעצרים ואיך שהדברים עובדים בו קודם לדיון, יודע שישנה פנייה של המשטרה לשופט עם כל החומר ובה מוסברים לו כל הראיות. זה הגיוני שיש חשיפה מוקדמת, אבל בין זה לבין האמירה שהשופטת מחליטה על המעצרים לפני הדיון יש פער. מדובר בשופטת מקצועית והגונה, וההחלטות שלה מקצועיות".

"השבר מאוד עמוק" 

באופן טבעי, גם בבתי משפט אחרים ברחבי הארץ עסקו אתמול (ב') בעיקר בחלופת המסרונים הבעייתית. בבית משפט השלום באשדוד פגשנו את רחל, שבן דודה נמצא במעצר. לדבריה, "לצערי זאת תופעה מוכרת, אני לא מופתעת מהקשר בין שופטים לעורכי דין או תובעים. הם נמצאים יחד באותו בית משפט ולכן כל הקווים מטושטשים ונוצר קשר חברי. זה פוגע מאוד באמון הציבור. מה שראינו אתמול זאת רק דוגמה אחת, ונשאלת השאלה מה עוד לא ראינו. איך הם רוצים שהציבור בישראל יאמין למערכת המשפט? השבר מאוד עמוק, זה ייקח המון זמן עד שהציבור יאמין שוב במערכת הזאת".

בבית משפט השלום בירושלים החליטו למחות בדרך מיוחדת על הפרשה ולהגחיך את האירועים שהתרחשו בתל אביב. פרקליטים שהגיעו הבוקר למקום חשפו מוטיבציית יתר כדי לשחרר את החשודים שהם מייצגים. חלקם אף בחרו לשזור לתוך הדיונים קצת הומור.

באחד מדיוני הארכות המעצר, שבהם נכחנו, שאל שופט את עו"ד יהודה שושן, "איזה דיון יש לך היום?", ועו"ד שושן השיב לו בהלצה: "סימסתי לך אדוני, אתה יכול להסתכל". השופט, שעוד לא הבין כי הוא נמצא בתוך בדיחה מתגלגלת, הפנה את פניו בחיפוש אחר הטלפון הנייד שלו. יושבי האולם פרצו בצחוק וכך הצליחו להסתיר, ולו במעט, את המבוכה שפגעה באמינות מערכת אכיפת החוק.

השופט באולם סיפר לנוכחים כי הוא מחזיק ברשותו את מספרי הטלפון הנייד של חלק מהחוקרים והסנגורים לצורך העברת הודעות דחופות וענייניות, וציין כי נקודת המוצא שלו היא שהדיונים באולם מוקלטים ולכן הכול חשוף.

באירוע אחר, שהתרחש אף הוא בבית משפט השלום בבירה, פנה עו"ד חלדון ניג'ם לשופט ואמר לו: "אני לא מופתע", ואז שניהם פרצו בצחוק. עו"ד ניג'ם, שמייצג בין היתר מחבלים פלסטינים, אמר בהמשך: "תאר לעצמך מה היה קורה אם זה היה בעבירות ביטחון. לא אהיה מופתע אם גם חוקרי השב"כ מתאמים דברים עם בתי המשפט".

"זו לא הנורמה המקובלת בבתי המשפט". השופט חשין(צילום: אלכס קולומויסקי)

גם שופטים רבים, בדימוס כמובן, נדרשו לסוגיה. השופט בדימוס דוד חשין, שכיהן כנשיא של בתי המשפט המחוזיים בירושלים ובנצרת, דחה על הסף את הטענות שלפיהן שיח בין חוקרים לשופטים הוא דבר מקובל. לדבריו, הבעיה נעוצה בשיטת העבודה: "זו לא הנורמה המקובלת בבתי המשפט, נהפוך הוא. לי יש עמדה ברורה בנושא ולא כולם ישמחו לשמוע את זה, אני תולה חלק מהעניין בשיטת העבודה של בתי משפט מסוימים שיש בהם שופט מעצרים, שופט שעושה שנה תורנות בה כל מה שהוא עושה זה לשפוט מעצרים.

"אותה שופטת (פוזננסקי-כץ), היא שופטת מעצרים שהתובעים והחוקרים מופיעים בפניה שוב ושוב. הם מתדיינים, חוזרים, ובאופן טבעי נוצרים יחסי קרבה. יש הבדל בין שופטת שהיא תורנית פעם בשלושה חודשים. הטיפול במקרה כזה הוא ענייני, התובע מבקש את מה שהוא מבקש, הסנגור, מבקש את מה שהוא מבקש והיא בודקת את החומר ולא תראה אותם עוד שלושה חודשים. בתקופת נשיאותי בירושלים לא הסכמתי לשיטה של שופט מעצרים שנתי או חצי שנתי".

-כיצד יש להתמודד עם משבר אמון הציבור בבתי המשפט?

"השופט צריך לשוות לנגד עיניו תמיד שחירות היא ערך עליון בדמוקרטיה. לטעמי יש להחדיר ולחדד את חשיבות החירות וחשיבות הדיון בפני שופט, גורם נייטרלי שפועל לא רק מכוח החוק אלא בראש ובראשונה מכוח אמון הציבור בשופטיו. כל הזמן אומרים על החקירות- 'בית המשפט יכריע', 'היועץ המשפטי יכריע'. בלי אמון הציבור אין בית משפט, הוא לא שואב את כוחו מההגדרה הסטטוטרית אלא מאמון הציבור. בהשתלמויות השופטים לא צריכים לעסוק רק בנושאים גבוהים כמו דיני קניין ורשלנות רפואית אלא באתיקה ובערכי היסוד".

"בלי אמון הציבור אין בית משפט". השופט טימן(צילום: יונתן בלום)

חשיפת המסרונים הכתה בתדהמה גם את החוגים למשפטים באוניברסיטאות ובמכללות. "האירוע שנחשף הוא חמור מאין כמותו והוא דורש בדיקה משמעתית ופלילית", אמר פרופ' אלון הראל מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. "אני מניח שזהו אירוע בודד, שעומדים במרכזו שני אנשים מושחתים: השופטת ועורך הדין. שניהם ביצעו עבירה שהיא גם משמעתית וגם פלילית חמורה מאוד. החשיפה הזו כמובן מחייבת מחשבה, אבל לא בטוח שצריך לקפוץ מסקנות דרמטיות".

"קשר מטריד מאוד" 

נראה שלא רק פרופ' הראל סבור כי זהו מקרה נדיר אשר אינו משקף את הנעשה בתוך מערכת המשפט בישראל. גם ד"ר אסף פורת מבית הספר למשפטים רדזינר במרכז הבינתחומי ובקריה האקדמית אונו משוכנע כי המקרה רחוק מלהיות שכיח. "הקשר בין התביעה לבין בית המשפט הוא מטריד מאוד", אמר ד"ר פורת.

הוא הוסיף כי "הבסיס בעבודתו של השופט הוא היעדר משוא פנים, היעדר ניגוד עניינים, העובדה שהוא אובייטקטיבי לחלוטין ואסור לו להיות בקשר כלשהו עם הגורם שמופיע לפניו. זו החובה בכל הליך משפטי". ד"ר פורת תיאר את התחושות בקרב חברי הסגל למשפטים במוסדות השונים מאז חשיפת המסרונים: "התחושות הן קשות, ואנחנו כמובן חושבים שהמקרה הזה הוא מאוד חמור, אבל חשוב גם להדגיש שזהו מקרה נדיר. בשום פנים ואופן לא מדובר על קצה הקרחון. במשך שש שנים הייתי עוזר משפטי בבית המשפט ומעולם לא נתקלתי בתופעה כזו".

פרופ' אורן גזל-אייל, דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, אמר: "על פניו, זו התנהלות חמורה מאוד. השופטת בעצם נמצאת עם עורך דין מטעם המדינה, בקשר עקיף, שלא בידיעת הסנגורים. כל קשר כזה חייב להתנהל באולם. מה שבעיקר מטריד זה שפרקליטו של עו"ד שחם-שביט טוען שזה מקובל. זה ממש לא מקובל".

פרופ' גזל-אייל התייחס גם לסכנה של אובדן אמון הציבור במערכת המשפט: "זה מאוד מדאיג. אם אי אפשר יהיה לתת אמון בהכרעות השיפוטיות, אני חושש שההשלכות של זה תהיינה הרבה יותר רחבות מהתיקים הללו. עם זאת, צריך לזכור שזהו מקרה נורא חריג".