זו הסיבה שמובילה לכישלון של מכבי חיפה

השאלה שמעסיקה את מיטב הפרשנים וכתבי הספורט – מהי הסיבה לכך שמועדון ענק כמו מכבי חיפה, בעל היסטוריה מפוארת, אצטדיון חדש, קהל שמגיע בהמוניו, תקציב מהגבוהים בליגה ומחלקת הנוער הטובה בארץ, נכשל פעם אחר פעם כבר שבע שנים.

אלברט איינשטיין אמר פעם: "אי שפיות היא לבצע שוב ושוב את אותן פעולות ולצפות לתוצאות שונות". כבר 7 שנים שבמכבי חיפה הולכים לים כבר בינואר, מלבד הבלחה אחת בדמות זכייה בגביע המדינה. למרות שחקנים שמגיעים בקול תרועה ולגיונרים שחוזרים מחו"ל כדי להציל את המולדת, הקבוצה לא מצליחה להגיע להישגים. הסיבה לכך היא שכבר שנים רבות מכבי חיפה לא שומרת על ההרכב של העונה שלפני כן.

מכבי חיפה(צילום: אורן אהרוני)

המועדון צריך להסתכל לעבר לסטר, צ'לסי וגם באר שבע מארצנו הקטנטנה, קבוצות שזכו באליפות לאחר ששמרו על רוב ההרכב מהשנה הקודמת והתחזקו אך ורק באופן נקודתי. נכון, העונה הנוכחית היא אחת העונות הגרועות בתולדות מכבי חיפה, ונראה ששחקני הסגל לא מתאימים ברמתם המקצועית לקבוצה, אך לא כך נראה מבחינה סטטיסטית. למשל: הקבוצה בעטה יותר למסגרת מאשר באר שבע, בית"ר והפועל חיפה והחזיקה בכדור יותר מבית"ר והאדומים מחיפה. במשחק הליגה נגד באר שבע בתחילת העונה, ובמשחק הגביע נגד מכבי תל אביב, הקבוצה ידעה לנצח ולנצל את ההתקפות המתפרצות דרך סלליך ורוקאביציה. כך הושגו רוב הניצחונות שלה.

אבל מלבד אשקלון, לחיפה היחס הגרוע בליגה בין שערים למצבים. כלומר, הקבוצה מגיעה למצבים אך לא מצליחה לכבוש. נתון זה נובע מחוסר ביטחון בקרב החלוצים, שלא זוכים לדקות של חסד עד שיתחילו לבוא לידי ביטוי וסובלים מהמומנטום הרע בו הקבוצה נמצאת.

אם נסתכל על שחקנים ששוחררו מהקבוצה כמו שכטר, עטר, תורג'מן, ורד וגם מוגרבי, הם לא קיבלו מספיק הזדמנויות וקרדיט וספגו ביקורות על יכולתם, וכיום פורחים בקבוצותיהם החדשות. מכך אפשר להבין שכנראה שגם השחקנים בסגל הנוכחי טובים מספיק ויכולים לספק את הסחורה, אך עדיין לא התרגלו לסיר הלחץ בו הם נמצאים.

לסיכום, לפני מוחמד אלאך ניצבים שני אתגרים לקראת העונה הבאה: הראשון יהיה להשריש בקבוצה צורת משחק של קבוצה פייבוריטית, והשני יהיה לשמור על רוב הסגל, תוך חיזוק נקודתי בעמדות בעייתיות. ואם לא – כנראה שגם העונה הבאה תסתיים מוקדם מהצפוי ושחקנים שישוחררו מהקבוצה יפרחו בקבוצות אחרות ויחגגו נגדה בסמי עופר.