השופט שבא לעשות סדר חדש מול הפרקליטות

נציב התלונות, השופט בדימוס דוד רוזן(צילום: עופר עמרם)

שנה וחצי מאז מאז נכנס לתפקידו כנציב התלונות על הפרקליטות, השופט בדימוס דוד רוזן מבקש להכניס שינויים בחוק שמכוחו הוא פועל "לצורך ייעול עבודת הנציבות ועיגון מעמדה כמוסד עצמאי", כדבריו.

באוגוסט 2016 אישרה מליאת הכנסת את הצעת חוק "נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות", שנועד לתת כתובת לתלונות לכל אדם שרואה עצמו נפגע ממעשה או ממחדל של מייצגי המדינה בערכאות השונות (הפרקליטות, התביעה המשטרתית וכו'), וכך להגביר את אמון הציבור במערכת. החוק הסדיר את פעולת הנציב ועיגנה את מעמדה של הנציבות, את סמכויותיה ואת דרכי פעולתה.

אלא שלדברי רוזן, "על אף שחקיקתו של החוק היוותה אבן דרך בדרכה של הנציבות ובהכרתה כגוף ביקורת עצמאי, החוק אינו חף מקשיים ומגבלות המקשים על עבודה יעילה, מקצועית ובלתי תלויה של גוף זה". לדעתו האופן שבו מנוסח החוק מעמיד בסכנה את מעמד הנציבות כגוף עצמאי, ו"יש בו כדי לסרבל ולהקשות שלא לצורך על בירור תלונות ואף למנוע או לסכל בירור של סוגיות חשובות המגיעות לידיעת הנציב".

על רקע זה הגיש רוזן השבוע את הדו"ח השנתי של הנציבות לשרת המשפטים איילת שקד, ופירט בו את השינויים ההכרחיים שיש לעשות לדעתו בחוק הנציבות. ואלה עיקרי ההצעות של רוזן:

הגופים המבוקרים

רוזן מציע להכפיף לנציבות גם את התביעה הצבאית, שכן העקרונות שהובילו להקמת הנציבות כגוף ביקורת על גופי התביעה האחרים במדינה, חלים גם עליה, וגם אנשיה מוסמכים לייצג את המדינה בדיונים משפטיים.

הגורם הפונה

בניגוד למצב כיום שבו הנציבות מבררת רק תלונות שמגיעות אליה ממי שנפגע, רוזן מציע לאפשר לנציבות לברר גם תלונות של פונים ציבוריים ואפילו ליזום בעצמה בדיקה בסוגיות מהותיות או כשלים חמורים שהובאו לידיעתה. לדבריו, צורך זה נובע מהעובדה שפעמים רבות אנשים חוששים להתלונן ועל כן עמותות מבקשות להגיש תלונה בשמם, וכן מהעובדה שפעמים רבות יש צורך בבירור יזום של מקרים שמתפרסמים בתקשורת אך לא התלוננו לגביהם.

"הותרת מקרים כגון אלו ללא בירור פוגעת באופן מובהק באינטרס הציבורי וכובלת את ידיה של הנציבות מלברר מקרים קשים המובאים לידיעתה ולהתוות באמצעותם מדיניות רצויה", כתב.

עצמאות הנציבות

רוזן מציע להפריד בין הנציבות ליועץ המשפטי לממשלה, הנמנה עם הגופים המבוקרים, ולהעביר את סמכויותיו לשר האחראי, או לחילופין להותירן בידי הנציב היכן שהדבר אפשרי. כך למשל רוזן מציע להעביר לשר את הסמכות להפסיק בירור תלונה ולבטל את הצורך באישור היועמ"ש לבירור תלונה על הימשכות לא מוצדקת של פעולה שעשה מייצג המדינה בערכאות.

"קיימת חשיבות עליונה להבטחת עצמאותו המלאה של הנציב, בדומה למבקר המדינה ולנציב תלונות הציבור על שופטים", כתב רוזן. "עצמאות מלאה היא תנאי לעבודת ביקורת אובייקטיבית ונטולת פניות. הכפפת הנציב ליועץ המשפטי לממשלה, הנמנה עם מבוקריו על פי החוק, פוגעת בעצמאות הנציב וצבועה בניגוד עניינים אינהרנטי שאסור שיתקיים במערכת מתוקנת. כן יש בכך כדי להחליש את מוסד הנציבות כמוסד עצמאי הנפרד לחלוטין מהיועץ המשפטי לממשלה ומרשויות אכיפת החוק".

תיקון ליקויים

רוזן ממליץ לקבוע כללים נוקשים יותר ליישום המלצות הנציב באופן שיגדיר לוח זמנים לתיקון הליקויים שעליהם הצביע הנציב. "יש בתיקון המוצע כדי למנוע קשיים

ביישום המלצות הנציב, ואף לתמוך ולסייע לגופים המבוקרים, מאחר שיש בו כדי לאפשר נקיטת צעדים ניהוליים שהצורך בהם ברור ומוסכם, אלא שביצועם כיום מסורבל וכמעט בלתי אפשרי".

פרסום

רוזן מציע לפרסם דין וחשבון שנתי על פרטי תלונה שהטיפול בה הסתיים, ובכך לאפשר לציבור להעמיק את היכרותו עם פועלה של הנציבות וגם לאפשר לגופים המבוקרים להפיק לקחים. "יש חשיבות גדולה בפרסום דו"חות הנציבות בתקשורת ובחשיפת הציבור לפועלה של הנציבות, ואין להותיר הפרסום לשיקול דעת שרת המשפטים לבדה", אמר. הוא כבר דן כמה פעמים בהמלצות עם השרה שקד ועם היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט.