"לא העדפה מתקנת, תיקון העדפות"

כל עוד נשים ימשיכו להישאל בראיונות עבודה מי יישאר עם הילד כשהוא חולה, כל עוד אנחנו מהוות מיעוט בקרב מקבלי ההחלטות, כל עוד 364 ימים בשנה הם "יום הגבר" - מיכל גרא מרגליות, יו"ר שדולת הנשים, סבורה שאנחנו חייבים להמשיך ולציין את יום האישה.

על פניו נראה שציון יום האישה הבינלאומי משאיר אותנו, הנשים, בגטו - שאם אנחנו רוצות שוויון הרי שאין טעם בציון ימים או אירועים או גיליונות מיוחדים. אבל בפועל אין עדיין שוויון, ויום האישה הוא פלטפורמה חשובה לציון הפערים והבעיות. יום האישה הבינלאומי גם מזכיר לנו שב364- הימים הנותרים בשנה, עדיין מצוין בפועל יום הגבר. שהרי נשים עדיין נמצאות הרבה פחות במוקדי כוח, עדיין מרוויחות הרבה פחות מגברים ועדיין סובלות מהטרדות ופגיעות מיניות. עוד לא הגענו למקום שבו אפשר לוותר על ההזדמנות להצביע על נתונים אלה.

מיכל גרא | צילום: טל שחר

נהוג לדבר על העדפה מתקנת. אולם ד"ר רוני הלפרן לימדה אותי שלא מדובר בהעדפה מתקנת, אלא בתיקון העדפות. עד שנשים ייהנו משוויון הזדמנויות, מהזנקה מאותה נקודת התחלה וממסלול שווה במספר המכשולים שבו ובגובהם; כל עוד נשים ימשיכו להישאל בראיונות עבודה מה התוכניות המשפחתיות שלהן ומי יישאר עם הילד כשהוא חולה; כל עוד אנחנו מהוות מיעוט בקרב מקבלי ומקבלות ההחלטות בכנסת, בממשלה וברשויות המקומיות; כל עוד פגיעות מיניות ואלימות מינית ימשיכו להיות כלים לשליטה בנשים ולחיזוק והנצחת יחסי כוח ותפקידים מגדריים - אנחנו עדיין נדרשות ונדרשים לקום כנגד כל התופעות הללו ולמגר אותן. וכן, גם להזכיר שהן עדיין קורות. גם בישראל. גם בשנת 2018.

פחות יום צרכני

בשנים האחרונות חל שינוי משמעותי בהתייחסות התקשורתית בפרט והציבורית בכלל ליום האישה: יש פחות התייחסויות ליום זה כאל יום צרכני, ויותר התייחסויות עומק ורוחב למצבן של נשים בחברה. השנה האחרונה הייתה שנת מפנה בהתייחסות הציבורית לנושאים פמיניסטיים, הרבה בזכות תנועת #metoo. גם בתקשורת חל מהפך: ההתייחסות לנושאים פמיניסטיים גדלה בהיקפה, והפכה רצינית ומעמיקה. כמנכ"לית שדולת הנשים, אני עדה לשינוי הזה שמתרחש במהירות לנגד עיניי, כשבחודשים האחרונים חלה עלייה משמעותית במספר הפניות שאנחנו מקבלות מהתקשורת בנושאים רחבים ומשמעותיים הנוגעים לחיי הנשים בישראל.

את יום האישה לא צריך לבטל, אלא לציין ביתר שאת. שימו לעצמכן ולעצמכם (כן, גם אתם, הגברים) למטרה לפעול השנה לטובת שינוי מגדרי גדול כקטן: לחלוק בצורה שווה יותר את הטיפול בילדות והילדים, לא לצפות או ללכת לכנס שיש בו עוד פאנל על טהרת הגברים, לבדוק שלנשים בסביבתכם בעבודה, בבית וברחוב יש מרחב בטוח ולהצביע בבחירות לרשויות המקומיות לרשימות שיש בהן נשים במקומות הראשונים. יום האישה הקרוב הוא יום בו נחגוג הצלחות של נשים רבות, אבל גם נזכור את המבנים החברתיים שעדיין מגבילים נשים וחוסמים את דרכן, ונתחייב לשנות אותם. זו הזדמנות מצוינת לקדם שינוי ציבורי מתמשך ומצטבר. כל עוד אי-השוויון המגדרי קיים, כל עוד היומיום הרגיל הוא "יום הגבר", אנחנו חייבים להמשיך לציין את יום האישה.

הכותבת היא עורכת דין ומנכ"לית שדולת הנשים

לא לציין את יום האשה

"לחגוג את ההווה במקום להתפלש בעבר"

אם נמשיך לציין את עוולות העבר במקום לחגוג את השינויים שכבר זכינו להם בהווה, לעולם לא נוכל לפעול יחד למען עתיד טוב יותר. אירית רוזנבלום, מייסדת ארגון "משפחה חדשה", מאמינה שיום האישה הבינלאומי איבד את דרכו, ויש לה גם הצעה לחלופה שתעצים את כולנו כיחידים וכחברה, בלי קשר למגדר

יום האישה הבינלאומי החל את דרכו כ"יום הפועלות הבינלאומי". ראשיתו בארה"ב בשנת 1908 כיוזמה של המפלגה הסוציאליסטית נגד דיכוי נשים, והמשכו כיום חג, שבא לציין את מעמדו של הכוח הנשי בברית המועצות ובמדינות הגוש הקומוניסטי. במעבר הזה השתנתה מהותו של החג באופן קיצוני, מציון של קיפוח במערב לחגיגה של כוח במזרח. בעיניי, זו רק דוגמה לאופן שבו ההתעקשות על ציון של יום מסוים נתונה לפרשנות פתוחה כל כך, עד שהיום מאבד ממשמעותו כליל. אין זה מפתיע שבהמשך הפך יום האישה ברחבי העולם ליום צרכני בעיקרו, שבו רשתות כלבו מציעות מבצעים מיוחדים לנשים או טיפולי יופי במחיר מופחת. כיום זהו יום שתורם רבות לפדיון החודשי של חנויות הפרחים, ופחות למעמד הנשים ברחבי העולם.

שירות הפוך מהרצוי

השינוי העדכני במשמעות החג קשור לטעמי לעובדה שהחתירה לשוויון בעולם המערבי נשאה פירות של ממש. כיום, נשים רבות כבר אינן מעוניינות ביום שיציין מציאות של דיכוי וקיפוח, שעה שמציאות זו עברה שינוי חיובי רב משמעות. אינני מנסה לרמוז חלילה שאפליית נשים עברה מהעולם לחלוטין, אבל ההתרפקות על עוולות היסטוריות עושה עבורנו שירות הפוך מהרצוי. במקום לקדם אותנו אל עבר עתיד טוב יותר היא פוגעת בסיכוי לשינוי. היא מרחיקה את הגברים וגורמת להם להירתע מהמטרה כולה. גם אם רצונן המקורי של הנשים שציינו את יום האישה היה להשתלב בחברה באופן שוויוני, ההתעסקות בעוולות העבר כמוה כאמירה שאיננו סולחות, איננו מוחלות ואיננו מעוניינות בעתיד משותף באמת.

זה הזמן לחשוב מחדש על יום האישה ועל הערכים שאנחנו רוצות שיעמדו במרכזו. אסור לנו למקד את המאבק לשוויון בנשים בלבד, אלא להרחיב אותו לכדי מאבק כללי למען שוויון. אולי בכלל עדיף שנחגוג במקומו את "יום המגדר", יום של זהות עצמית הפתוח לכולם וקורא לעתיד טוב יותר בחברה האנושית על כל מגדריה. זה יכול להיות יום שמטרתו העצמה של כל אחת ואחד מאיתנו וקריאה לחיים של ביטחון וגאווה, ללא קשר למגדר שלנו. יום שבו חוגגים את ההווה במקום להתפלש בעבר. יום שבו נפסיק לבכות את ההיסטוריה רבת הדמעות, ונתחיל לפעול בידיים שלובות יחד למען עתיד טוב יותר.

הכותבת היא עורכת דין, פילוסופית משפטית ומייסדת ארגון משפחה חדשה