לו הייתי כורסה בלב ים

טריליון אנשים דווקא כן טועים

נדיר למצוא היום מוזיקאי שאינו יוצא ריאליטי ומוחתם על חוזה בחברת תקליטים. זה לא שחוזה הקלטות הוא תו תקן, אלוהים יודע שהקולות הבולטים של השנים האחרונות הגיעו דווקא מתחת לפני השטח, בלי גב מסחרי או מכונת יחסי ציבור משומנת מאחוריהם. אבל העובדה שהליקון מיוזיק החליטו לשים את הז'יטונים שלהם על בן אלקיים מעידה לא מעט על יכולותיו וכישרונו של היוצר המצוין הזה.

למי שלא מכיר – אלקיים פועל בשטח כבר עשור ועבד עם שמות כמו ערן צור, דודו טסה, דויד ברוזה ונורית גלרון. הוא גדל באזור רמלה-לוד, שם "ראה יותר מדי דברים שילד לא צריך לראות" לדבריו, ואלה ללא ספק היו דלק והשראה עבור מי שכעת בשל ומוכן להכרה ארצית. הסינגל "טריליון אנשים" מציג השפעה ברורה של רוק בריטי דוגמת פלסיבו, והוא מלווה בקליפ יפה שביים וערך עומר בובליל. אנשים כבר כמעט ולא כותבים המנונים בעברית, אבל ל"טריליון אנשים" יש פוטנציאל גדול להיות כזה, וזה לא עניין של מה בכך בימי קופי פייסט מוזיקליים, כשהרגש נשמט הצידה לטובת איזושהי פסאדת אדישות.

ממתק פרחוני

השיר "מעבר לפסגה" של נופר מנטין הוא חמוד וקליל כמו האביב הזה שפוקד אותנו, ואפילו יש בו חצוצרות. השיר אופטימי מחשיד במיוחד לאור סיפור החיים המורכב כל כך של היוצרת והמבצעת. עד גיל 16 היא לא הכירה את אביה, וחודשים בודדים אחרי שהכירה אותו באמצע גיל הנעורים הוא מת מדום לב. מאוחר יותר התמודדה גם עם מחלת הסרטן של אימה, שנפטרה כשהייתה בת 23.

מנטין (31) פעלה עד היום בעיקר כמעצבת אופנה וסטייליסטית, אבל בשנים האחרונות החלה לרדוף אחר חלום נוסף שלה - יצירה מוזיקלית. אחרי הסינגל "ואולי", בו אירחה את שירה גבריאלוב, כעת היא מוציאה את "מעבר לפסגה", בונבוניירה מוזיקלית מתקתקה ויפה, שתשב כמו כפפה על פלייליסט הרדיו שלכם, בימים פרחוניים (שהגיעו מוקדם במיוחד) אלה.

כורסה בלב ים 

החיבור בין המשוררת המוערכת ריטה קוגן ובין המוזיקאי ליאור סקר הוליד בימים אלה את "בעיר הכורסאות הנטושות", אי.פי משותף ושיר בעל שם זהה. הסינגל הראשון מתוך הפרויקט מלווה בקליפ שביים עבורם אלפרד כהן, שלדבריהם שואב השראה מסצנת הסיום של "מוות בוונציה", סרטו של לוקינו ויסקונטי (המבוסס על ספרו של תומאס מאן), לצד מחוות לשלל קליפים עם דמויות מהלכות כמו Staying Alive של הבי ג'יז, Devil's Haircut של בק ואפילו Stellify של איאן בראון. בעולם אחר השיר והקליפ הם בכלל להיטי רדיו סוף אייטיז-תחילת ניינטיז, אם לשפוט לפי גוון קולו של סקר וההגשה, שזורקים אותנו אל רוק חשמלי רפטטיבי.

פוץ' ממריא

את אותו הדבר אפשר להגיד גם על "שמיים", הסינגל השני של אמנואל שטיינבאום (המכונה פוץ') מתוך אלבומו השני "המראות ליליות". גם שטיינבאום נראה ונשמע כמו משהו מתקופה אחרת. הוא לא נכנע לתכתיבי הטרנדים המוזיקליים, נמנע מגימיקים מיותרים ונותן למוזיקה לדבר. יש שיטענו שמדובר בצליל מיושן, אבל פעם – בזמנים שאנחנו עוד יכולים לזכור, זו הייתה ה-הגדרה למוזיקה ישראלית. במובן הזה פוצ' הוא קריצה לימים פשוטים (עם תוכן כבד יותר), בהם יוצרים ישראלים היו לוקחים את עצמם ברצינות תהומית. "Throwback" קוראים לזה באנגלית, ונוכח לא מעט קשקושים שיש בשטח היום – יש משהו מנחם ואפילו מרענן בהאזנה לשיר חדש, שבאותה מידה יכול היה להתנגן ברדיו שלכם בזמן מלחמת המפרץ, נניח.

מקל הנדודים

וכעת – למשהו אחר לגמרי. בהשוואה לשני הסינגלים הקודמים ברשימה זו, JonZ נשמעים כמו תוצר מובהק של העשור השני של שנות האלפיים. נניח, זה שעושים לא רע בכלל שמות כמו אוף מונסטרס אנד מאן או פוסטר דה פיפל. אפשר לקרוא לזה פולק שנות אלפיימי, קצת אלקטרוני ומעט מתוחכם יותר מאבותיו בז'אנר. הג'ונזים הם למעשה בני הזוג יואב אור וג'ניה וסילנקו, צמד שבחר לחיות חיי נדודים ולתעד אותם בשיריו היפים באמת (חפשו גם את "Happines" האפלולי יותר ו-"Can't Be Perfect" – בו וסילנקו נשמעת כמו גלגול מחדש של ניקו). אלבום הבכורה של השניים יצא בקרוב בהפקתו המוזיקלית של אורי וינוקור, והוא ייחנך בהופעת השקה חגיגית ב-22 במרץ במועדון האזור בתל אביב.

גיטרה וכינור

ואגב צמדים פולקים. היא גיטרה, הוא כינור. כך משווקים את עצמם תמר ונתנאל, צמד מוזיקאים ירושלמים, פולקים ומתקתקים, שאחראים על "Light My Way" – השיר היפה הזה שפגשתם כאן למעלה. הוא מלווה בקליפ שצולם ביום אחד וחוגג את ישראל בשלל לוקיישנים – ממדבר יהודה, דרך יער עדולם, עמק האלה וחוף ניצנים. כי פולק, נו. בהתחשב בעובדה שתמר הייתה בחודש השמיני להריונה כשביצעה את הטיול השנתי הגדול הזה – מדובר בהישג של ממש. מי שירצה ליהנות מהקסם האקוסטי שלהם יוכל לעשות זאת ב-8 במרץ בנוקטורנו בירושלים.

אשת לוט

ואגב טיולים בארץ ישראל, עדי אברהמי לוקחת אותנו אל נופי ים המלח, שם צילמה את הקליפ לסינגל "והיא שעמדה", הראשון מתוך אלבום הבכורה שלה. אברהמי (28) מופיעה לא מעט ברחבי הארץ מגובה בפסנתר, ואף הקליטה אלבום שלם לפני שנתיים – אבל גנזה אותו משיקולים אומנותיים. בזמן הזה שיחקה במספר הצגות, בהן המחזמר "שיער" שעד לא מזמן הציג בתיאטרון הקאמרי, ובהצגה "קול אחד" של תיאטרון הנפש, שם היא מגלמת זמרת צעירה שהמפיק שלה מנצל אותה מינית.

בחיים האמיתיים היא דווקא מנהלת יחסי עבודה תקינים יותר עם אריאל טוכמן, שעבד עם שמות כמו עומר אדם, מוקי ואחרים.

בא לתת בבלוז 

קצת פחות חדש, יש לציין, אבל אי אפשר להתעלם מביקור של ג'ו לואיס ווקר במחוזותינו. ווקר בן ה-68 ובלוזיסט ותיק, יעלה מחר ומחרתיים (8-9 במרץ) על במות מועדון הזאפה בהרצליה והזאפה בחיפה, והוא מגיע לכאן במסגרת חברות שרקם עם הבלוזיסט הישראלי אנדי ווטס. כחימום לקראת צמד ההופעות של אחד האנשים המוערכים בז'אנר הבלוז, חבר בהיכל התהילה של הבלוז ומועמד לפרס הגראמי על אלבומו האחרון מ-2015, קבלו הזמנה אישית שלו המופנית אל הקהל הישראלי.