ההחלטה המעולה של עיני / "המשקיף"

לפי ידיעות מודיעיניות שדלפו בסוף השבוע לתקשורת, צפוי עופר עיני להודיע מחר על סיום כהונתו כיו"ר ההסתדרות לכדורגל. אילו הוא עצמו היה המדליף, לא הייתה סיבה להתייחס לדברים ברצינות. הרי גם כששאלו אותו לפני קצת יותר מארבע שנים על האפשרות שיחליף את אבי לוזון, עיני השיב שהתפקיד הזה לא מעניין אותו ואף הצהיר חד־משמעית: "אין שום סיכוי!".

• לטורים נוספים של עמיר פלג 
  

אלא שהפעם המקור לידיעה היו "מקורביו", ויש מצב שהפרידה אכן תתבצע. האם זה חשוב מה עיני יודיע מחר? ממש־ממש לא. יישאר, ילך, בכל מקרה ימליכו העסקנים ממרכזי הספורט אינטרסנט כלשהו, שימשיך לדאוג לאנשי שלומו ולדרדר את הענף.

עופר עיני בישיבת הנהלת ההתאחדות(צילום: ההתאחדות לכדורגל)

ובכל זאת, דווקא לקראת סיומה המסתמן של הקדנציה, חשוב לשבח את עיני על החלטה מצוינת אחת, אפילו היסטורית, שקיבל: לא למנות כרגע מאמן לנבחרת ישראל. ודווקא על זה, כמה מטוחני המוח הקבועים תקפו אותו.

בשביל מה לעזאזל צריך למנות עכשיו מאמן לנבחרת? המשחק הרשמי הבא יהיה בספטמבר, בגביע האומות מול אלבניה. לפחות עד אוגוסט אין שום משמעות לאימונים, לזימונים, למעקבים, למשחק הידידות המיותר מול רומניה או להופעת "הקוסם מארגנטינה", שיבוא לפה במטרה אחת ויחידה: לא להיפצע. המאמן שלנו ונבחרתו ישמשו רק תפאורה.

אז נניח שהיו ממנים עכשיו את יוסי אבוקסיס, למשל. מה כבר הוא היה עושה? עוקב אחרי שחקנים פוטנציאלים בקבוצות שיתמודדו עם בני־יהודה בליגה? צופה בקלטות של תומר חמד מהאימונים של ברייטון? משוחח טלפונית עם מאמן אינגולשטאדט על כושרו הנוכחי של אלמוג כהן? ברור שלא. סביר להניח שלפני הכל הוא היה מקיים שיחת גישוש עם מפרק ההגנות הסיניות, ערן זהבי, ובודק אם יש סיכוי שימחל לנו על עוונותינו ויואיל בטובו לשוב וללבוש את המדים הלאומיים. אפילו שלא יקבל כאן 20 אלף דולר לגול, בגלל מצבה הכספי הקשה של ההתאחדות.

ומה הייתה עושה התקשורת לכבוד זימון הבכורה של הסגל בעידן המאמן החדש? גם כאן לא קשה לנחש. פרשנים מכל האתרים ותוכניות המלל ברדיו ובטלוויזיה היו מביעים פליאה איך ייתכן שליגיונר זה או אחר נותר בחוץ, מדוע כוכב העתיד מנור סולומון לא בפנים, למה שוב מתנכלים ליוסי בניון שיכול היה לשבור את שיא ההופעות של עצמו, ומה פתאום מאור קנדיל נכלל ברשימה ומחמוד קנדיל לא. את כל כאב הראש הכל כך מייגע הזה, שמעיק עלינו עשרות בשנים, חסך מאיתנו עופר עיני – ועל כך מחויבים כולנו להכיר לו תודה.

מה הוא כבר היה עושה אם היה מתמנה עכשיו? אבוקסיס(צילום: אורן אהרוני)

והיו לו גם החלטות שאולי נראות לנו היום מגוחכות, אך בעוד כמה שנים נלמד להעריכן. כמו למשל "הוועדה לשיפור פני הכדורגל הישראלי" שמינה לפני שבועות אחדים, וכבר הגישה לו את

המלצותיה. עם חבריה נמנו אלי גוטמן שהתרסק לא מזמן בנבחרת, אלי אוחנה שקריירת האימון שלו לא המריאה, וחיים רביבו שכמעט־כמעט־כמעט הביא לפה את פרננדו היירו.

למרות פרק הזמן הקצר, המלצות הוועדה היו מהפכניות ורחבות היקף, ולכן נתמקד רק בעיקרן: המאמן הלאומי הבא יידרש להיות מנוסה, בעל כושר מנהיגות, סמכותיות, אישיות, יכולות מנטליות ליצירת אווירה חיובית אופטימלית, וכמובן אוטוריטה בתחום הטקטיקה. הוועדה גם הדגישה כי המאמן הנבחר לא יורשה לעסוק בתחום אחר הקשור לכדורגל מקצועני במקביל, אלא אם כן יקבל אישור מיוחד מהמנהל הטכני ומהפורום המקצועי. דווקא הסעיף האחרון הוא החשוב מכולם, כי אם יאשרו לו, המאמן הלאומי הבא יוכל לפרשן בטלוויזיה.

והיו עוד המלצות חשובות: למנות מנהל טכני לנבחרת, שיהיה שותף לבחירת בעלי התפקידים ויתברך בכושר מנהיגות, יכולות ניהול ויחסי אנוש טובים. הוועדה גם המליצה למנות פורום מקצועי בן שלושה עד חמישה חברים, שיעסוק במעקב ובבקרה. בנוסף, היא הציעה לעטוף את כל המנגנון הנ"ל במנהל ארגוני, מנהל הכשרה גופנית ומדעית, רכז סקאוטינג וטכנולוגיה, עוזר מאמן, מאמן שוערים, יועץ מנטלי, מומחה תזונה, מומחה רפואי, וכמובן צוות דוברות ושיווק. כלומר חוץ מגרפולוג וסקסולוג (בכל זאת, נבחרת ישראל), חברי הוועדה חשבו על הכל.

המחליף יצטרך למצוא מקורבים ולאייש תפקידים. עיני(צילום: ראובן שוורץ)

בקיצור, למחליף של עיני לא נותרה כמעט עבודה. הוא רק יצטרך למצוא מקורבים - ולאייש את כל התפקידים.