שתף קטע נבחר
הוסף כתבה
הכי מטוקבקות

    מי אשם במצב של מכבי חיפה? מי לא!

    ההנהלה, כל החוליות על המגרש, המאמן - הקבוצה הגיעה למצב של חוסר תיפקוד מוחלט בכל ההיבטים. חוסר ביטחון? אז אל תעלו לשחק

    אלברט איינשטיין אמר פעם: "אי שפיות זה לעשות את אותה הטעות שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות". כך עושה כיום מכבי חיפה. הרבה דם, יזע, דמעות ודיו כבר זרמו כאשר דיברו על מצבה של חיפה העונה. קבוצה הנמצאת במאבקי תחתית ונראה כאילו היא לא ראויה להיקרא מכבי חיפה. נכון שיש בעיה ולא קל למצוא אותה, אך כשיש בעיה עושים דבר אחד קטן הנקרא שינוי. ואם אתה לא עושה שום שינוי ומחכה שהדברים פשוט ישתנו, כנראה משהו שם לא הכי מסתדר...

     

    ההנהלה: משהו מרגיש רע בחיפה מאז שאסף בן דב הגיע לקבוצה, האיש והמשביר לצרכן מרגיש לי אישית קצת מוזר בנוף... מרגיש לי כאילו הקבוצה התמסחרה וכל מה שמעניין אותה זה רק הכנסות. לא משנה כמה רע, כמה קשה, כמה שהאוהדים סובלים גם אחרי הפסד בדרבי, הפוסט הראשון שהיה זה להזמין לעוד הפנינג בחנות של המועדון. מרגיש כאילו הקבוצה שלי היא כבר לא כל כך שלי.

     

    מכבי חיפה אחרי עוד משחק מאכזב (צילום: אורן אהרוני) (צילום: אורן אהרוני)
    מכבי חיפה אחרי עוד משחק מאכזב(צילום: אורן אהרוני)

     

    התקפה: אם אפשר בכלל לקרוא לזה התקפה. צל של שחקנים שמנסים לעשות שער מכלום ושום דבר. ראשית, רוקאביציה לא חלוץ חוד! לא חשוב כמה פעמים ננסה את זה, הוא לא חלוץ שפיץ. הוא חלוץ שני שמשתמש במהירות שלו על מנת לפתוח שטח ולכבוש. חוץ מהשם, דמארי הוא כבר לא אותו שחקן, וכמו כל הקבוצה נראה שגם הוא מת לעזוב. עוואד, בתור עוד חלוץ שהגיע כהבטחה מהנוער, לא הראה כלום השנה ולא לקח את כל ההזדמנויות שלו. וכמובן סינטיהו סלליך, באמת אחד השחקנים שנראה שעדיין אכפת להם. הוא מנסה בכוח ועוד כוח, אבל יש משהו שנקרא למסור, לשחק קבוצתי. לא חשוב כמה פעמים תנסה ללכת עם הראש בקיר ולנסות להעביר 5 שחקנים לבד, בסוף הקיר ינצח ואתה תפסיד. וכן, לבעוט - לבעוט גם מרחוק, אבל לבעוט. על אופיר מזרחי אין אפילו מה לדבר, נתן שתיים-שלוש הופעות טובות ומאז הסתיימו השידורים.

     

    קישור: לא נראה בכלל שיש דבר כזה, והכדורים מקפצים מההגנה בתקווה שאולי מישהו יגיע אליהם. אבל הפלא ופלא, יש שחקנים שמוצבים שם. שלומי אזולאי הוא עוד שחקן שבאמת נראה שאכפת לו. הוא מנסה לעשות משהו, מוביל, דוחף, אבל לבד מול 11 שחקנים זה קשה, אין עם מי לעבוד וקשה לעשות דברים לבד. לפי דעתי, קהת הוא הבלוף של העונה. רץ, משתולל בכל מקום כמו תרנגולת ללא ראש. הוא מנסה ונותן מעצמו, אבל משחק ללא חשיבה ורק עושה צרות. הרעיון לשים אותו באמצע בתור הפליימייקר גורם לחיפה לאבד את כל מרכז השדה. אלברמן, קוסטדינוב, קאיו וכל השאר נראים חושך ולא ראויים ללבוש את החולצה הירוקה.

     

    שלומי אזולאי. לפחות הוא מנסה (צילום: עוז מועלם) (צילום: עוז מועלם)
    שלומי אזולאי. לפחות הוא מנסה(צילום: עוז מועלם)

     

    הגנה: אולי הבעיה הגדולה ביותר של חיפה. אין תיאום בין דוס סנטוס לגרשון, וגם כאן כמו במקרה של ניקיטה, שניהם מתפקדים טוב יותר במערך של שלושה בלמים או כשלידם יש בלם יציב יותר, כך שהם מתפקדים כבלם תוקף מטרה (יוצא אל ההתקפה כשהשני נשאר מאחוריו). השילוב שלהם לא מתאים, לא מסתדר ומשאיר חורים מטורפים בהגנה, כך שממש קל לשחקני היריבה להגיע למצבים ולכבוש. מעבר לכך, אני לא מבין את הרעיון להריץ בתקופה זאת את צמד המגינים רז מאיר ויונתן לוי. בכל הזדמנות שניתנה להם הם לא הראו שום דבר, גם מבחינה התקפית וגם מבחינה הגנתית, ומעבר לכך הם יוצרים כל כך הרבה חורים שהם צריכים עוד שחקן איתם (בדרך כלל בלם) על מנת להגן, מה שיוצר בור עצום בהגנה.

     

    שוער: לגבי לויטה או גלזר - אני לא חושב שזה משנה. שניהם עם עונה בינונית ומטה ולא רואים יותר מדי עתיד מהם. אך דבר אחד מוזר לי: איפה מאמן השוערים ניר דוידוביץ' בכל הסיפור הזה? איך לא רואים שום התקדמות? משהו מוזר עם המעבר של ניר לבוגרת והעזיבה של אנטמן, והקבוצה משלמת את המחיר!

     

    מאמן: אין הרבה מה להגיד על פרד רוטן. הוא נראה אנמי לגמרי, למרות שהוא קיבל את כל מה שלוזון הנחית לו והיה עליו להסתדר עם זה. אבל האנמיות שלו הורגת מבפנים. חילוף אחד במשחק שלא זורם בו כלום, לשבת על הספסל, לא לצעוק, לא להשתולל, זה מראה על חוסר אכפתיות. הוא יכול להגיד את כל הקלישאות במסיבות העיתונאים, אבל האנמיות צועקת לשמיים.

     

    בנימה אישית: נמאס לקהל לשמוע את התירוצים של חוסר ביטחון, מפחדים לגעת בכדור, מפחדים לבעוט. אנחנו לא מקבלים את זה! אם אני אגיע למקום העבודה שלי ואגיד לבוס שלי שאין לי ביטחון במה שאני עושה, הוא פשוט יראה לי את הדלת ויגיד "משלמים לך לעשות את זה, ואם אתה לא מסוגל, אין לך מקום פה". אם לשחקן אין ביטחון לעלות על הדשא, פשוט אל תעלה. נמאס מתירוצים. אנחנו רוצים לראות את השחקנים יורדים לגליצ'ים, נלחמים על כדור, רצים על מנת להציל כדור מחוץ, נותנים הכל. אני רוצה לראות את המדים הלבנים מלאים בבוץ וירוקת מהדשא. תתחילו עם זה והשאר יגיע לבד, כי גם אנחנו נהיה שם לתת את הכל.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אורן אהרוני
    פרד רוטן
    צילום: אורן אהרוני
    מומלצים