בלאט: "לא רציתי לעזוב את מכבי באמצע העונה"
רגע לפני שהוא מסתער על תואר אירופי נוסף, דייויד בלאט נותן את גרסתו לפניית הפרסה בקיץ ומצהיר: "המטרה שלי היא לחזור ל-NBA רק כמאמן ראשי". עד שזה יקרה, הוא נהנה בטורקיה ומתגעגע ליורוליג
לא משנה אם זו הליגה הישראלית, האיטלקית, הטורקית או ה־NBA - איפה שלא תזרקו את דייויד בלאט (58) הוא ייגע בתארים.
מאליפות אירופה עם נבחרת רוסיה, דרך זכייה ביורוליג כמאמן מכבי ת"א ועד רגע השיא בקריירה שלו – גמר ה־NBA. זו כמובן רק רשימה חלקית, ועכשיו מאמן דרושפאקה הטורקית מסתער לעבר יעד נוסף – זכייה ביורוקאפ. היריבה בגמר: קובאן הרוסית, שתיהנה מיתרון הביתיות בסדרה של הטוב משלושה.
גם הפעם בלאט עשה זאת מעמדת האנדרדוג. דרושפאקה עברה עונה לא פשוטה, שכללה עזיבה של הספונסר הראשי ושל רוב הכוכבים. למרות זאת הצליח המאמן להעמיד את הקבוצה על הרגליים, להוליך אותה למקום הרביעי בטורקיה (נכון לעכשיו) ולקחת אותה עד לגמר המפעל השני בחשיבותו ביבשת.
בקיץ האחרון כל הסימנים הצביעו על קאמבק מפואר למכבי ת"א, והאוהדים פינטזו להחזיר עטרה ליושנה עם המאמן האחרון שסידר להם חגיגות זכייה ביורוליג. אלא שברגע האחרון בלאט קיבל רגליים קרות, וגרם לכעס לא קטן בהנהלה, שנאלצה ללכת על האופציה השנייה – נבן ספאחיה.
מובן שאפשר להשתעשע ברעיון "מה היה אם..." אבל זו כבר היסטוריה. בשיחה עם "ידיעות אחרונות" בלאט נותן את גרסתו לאותו מו"מ מתוקשר עם ראשי האקסית ומבהיר שהוא לא ויתר על החלום האמריקאי. "מכבי ת"א הגישה לי הצעה טובה, הייתי אומר שהם היו מאוד הוגנים איתי, אבל בסופו של דבר האינטרס שלי היה לחזור ל־NBA", הוא מספר. "רציתי להיות הוגן איתם. לא רציתי לעזוב באמצע העונה, לא הייתי מרגיש כן עם עצמי ואיתם בסיטואציה כזו, כי אימון במכבי דורש מחויבות טוטאלית. שם אתה צריך לבנות, להשקיע לטווח ארוך ולעבוד 24 שעות".
עוד תואר אישי בדרך?
"מאוד מקווה, אנחנו קרובים. בתחילת העונה אף אחד לא נתן לנו סיכוי. היינו צריכים לשנות את הקבוצה לגמרי, התקציב קוצץ בשליש, והגיעו שחקנים חדשים, כולם רעבים עם המון פוטנציאל. כל הקרדיט להם, התפקיד שלי רק לעזור להם".
בגמר מחכה לכם יריבה חזקה יותר, קובאן, שמגיעה עם יתרון ביתיות.
"קובאן היא ללא ספק הקבוצה הטובה במפעל, אבל הסדרה פתוחה לגמרי".
אתה כבר עונה שנייה בטורקיה. מתייחסים אליך שם יותר כישראלי או כאמריקאי?
"מתייחסים אליי כבן אדם, וזה הכי חשוב. כאזרח שהספיק לגור בלא מעט מדינות, תמיד קיבלתי כבוד והשתלבתי בקלות".
אחרי שהספונסר הראשי עזב נראה היה שהמועדון בדרך להתמוטטות. בסופו של דבר בנית קבוצה לא רעה בכלל.
"ניסיתי לבנות קבוצה של שחקנים לא יקרים בעלי פוטנציאל להתקדם, ובעיקר עם אישיות מתאימה. אני שמח שהם למדו מהר את השיטה שלי ושהצלחתי לשפר אותם".
השם שלך עולה שוב כמועמד ל-NBA. קיימת אופציה שתסכים לשמש כעוזר?
"המטרה שלי היא לחזור ל־NBA רק כמאמן ראשי, ואם לא אז להמשיך באירופה".
היית בטופ של הכדורסל. זה חסר לך?
"זה לא עניין של מתגעגע או לא. אנסה לחזור לשם. בינתיים אני מאושר איפה שאני נמצא".
מאז שעזבת את קליבלנד היו לך הצעות מה־NBA?
"בקיץ האחרון אף קבוצה לא החליפה מאמן, אבל עונה לפני כן הייתי מאוד קרוב. הייתי בין המועמדים האחרונים בשתי קבוצות שאיני רוצה לנקוב בשמותיהן. לצערי זה לא קרה. יש בסך הכל 30 משרות של מאמנים ראשיים בליגה, והתחרות גדולה וקשה מאוד".
מתגעגע ללברון ג'יימס?
"השאלה הבאה".
אתה עוקב אחרי מכבי ת"א?
"לא באופן יומיומי, אבל צפיתי בכמה משחקים. בכלל, אני מחובר לכדורסל הישראלי וצריך לזכור שיש לי אינטרס שם – הבן שלי משחק בהפועל חולון".
לדעתך ההחלטות שהתקבלו במכבי אחרי העונה הקטסטרופלית היו נכונות?
"את זה נוכל לדעת רק בסוף העונה. מה שכן, אין ספק שהקבוצה השתפרה העונה.
רואים יותר עקביות".
אתה חסר למכבי?
"תשאל אותם".
למרות ההצלחה בדרושפאקה, מדובר בקבוצה אפורה יחסית עם מעט מאוד אוהדים. לא חסרה לך האווירה של מועדון גדול?
"במובן מסוים כן. הסיבה שהצטרפתי למועדון הזה הייתה לבנות קבוצה עם המשכיות ביורוליג, וככה למשוך יותר קהל. לצערי, התהליך הזה נעצר כי הקבוצה כבר לא ביורוליג. קשה מאוד לסחוף אוהדים, כי יש הרבה קבוצות באיסטנבול והאוהדים נמשכים יותר למועדונים של הכדורגל".
לפנייה לכתב/ת 
