שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מרצה הופלתה בשל מחלה – בית ברל תפצה
    ד"ר למתמטיקה לא קודמה משום שיצאה לחופשת מחלה ארוכה. השופטת חייבה את המכללה ב-50 אלף ש' והגדירה את התנהלותה "מקוממת"
    בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה באופן חלקי תביעה שהגישה מרצה-שעבר במכללה האקדמית בית ברל, והורה לפצות אותה ב-50 אלף שקל בגין הפרת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. השופטת יפית זלמנוביץ גיסין כתבה פסק דין מקיף ויסודי, שבו נקבע שהמרצה הופלתה לרעה כשלא קודמה על רקע מחלה שחייבה אותה לצאת לחופשה.

     

    התובעת, ד"ר למתמטיקה, הועסקה במכללה מ-1982 ועד פרישתה המוקדמת ב-2012. במאי 2009 דחתה הוועדה לקידום דרגות את בקשתה להמליץ על קידומה לתואר מרצה בכיר א', תוך שניתנה לה הזדמנות להגיש בקשה מחודשת לאחר פרסום עבודות אקדמיות נוספות. ב-2010 היא יצאה לשנת שבתון שהוארכה בגלל מחלה, ובתקופה זו המציאה לוועדה פרסומים אקדמיים נוספים כפי שהתבקשה.

     

    שנה לאחר מכן, עדיין בתוך חופשת המחלה, אישרה הוועדה את בקשתה אבל לא העבירה בפועל את המלצותיה לוועדה הבינמשרדית, מאחר שסברה שהמרצה צריכה לפנות לגורם המקצועי במשרד החינוך כדי לברר אם ניתן לאשר קידומו של מי שמצוי במחלה.

     

    באמצעות עו"ד אלכסנדר ספינרד טענה המרצה בתביעתה שדחיית בקשות הקידום, לרבות אי העברת המלצת הוועדה הלאה, נעשתה על רקע מצבה הרפואי ותוך אפלייתה לרעה בניגוד לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.

     

    מנגד טענה המכללה באמצעות עו"ד אלירן סטריכמן שבקשת המרצה נדחתה על רקע ענייני ומקצועי, ובהתאם להוראות ההסכמים הקיבוציים הרלוונטים וההנחיות המנהליות החלות עליה.

     

    אדישות וחוסר אכפתיות

    בכל הקשור לדחיית הבקשה מ-2009 שוכנעה השופטת יפית זלמנוביץ גיסין שבאותה עת התובעת אכן לא עמדה ברף האקדמי הנדרש, כך שלא היה קשר למצבה הרפואי. לעומת זאת היא כן סברה שהתובעת הופלתה לרעה ב-2011. מחומר הראיות עלה שהמכללה לא פעלה באופן הנדרש והמצופה ממנה לנוכח הוראות החוק והפסיקה, המחייבים אותה ליצור תנאים שיאפשרו העסקה וקידום של בעלי מוגבלות.

     

    המכללה, נקבע, הייתה חייבת להעביר את המלצתה לאישור הוועדה הבינמשרדית. השופטת הבהירה כי המכללה טעתה כשביססה את החלטתה על דעתו של ממונה דרגות קידום לסגל מכללות, שציין כי מרצה במחלה אינו יכול לבקש קידום, וכי בי ברל לא הייתה צריכה להסתמך על "תשובה גנרית שאין בה דבר וחצי דבר על יכולתה של התובעת להשתלב במכללה, אפשרות שובה לעבודה וכיוב', משהנתונים לא הוצגו בפניו וכלל לא בוררו על ידי הנתבעת, ועל הוראותיו המפלות של ההסכם הקיבוצי".

     

    עוד נכתב כי "התפיסה העולה ומשתקפת מהתנהלותה של הנתבעת עומדת בבסיס גישת החברה כלפי בעלי מוגבלות אותה ביקש המחוקק לשרש, תפיסה המפגינה אדישות וחוסר ענין כלפי בעלי המוגבלות וחוסר אכפתיות בנוגע לתוצאות פעולתה כמעסיקה. המחשבה, כי עובדת המצויה בחופשת מחלה כתוצאה מנכות שנגרמה לה מהעבודה, אינה זכאית לקידום, היא מחשבה מקוממת".

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים