שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    הוסף כתבה
    הכי מטוקבקות
      הבעיה הגדולה של פרשני הכדורגל
      במקום להגיע בכיף ממקום רגוע, הם ניגשים לניתוח הענף בתוקפנות. האם יעלה על הדעת שמנכ"ל "טבע" יתראיין לתוכנית רדיו כלכלית וירימו עליו את הטונים בצורה כזו ויכעסו עליו בנוגע לקריסת החברה?

      עזבו לרגע את הביקורת הרגילה והטבעית שיש לנו על פרשני הספורט בארצנו (אם אפשר לקרוא להם פרשנים ואם אפשר לקרוא לזה ספורט), שהפכו לחבורת מתייהרים שבעיקר נהנים לחבוט בעמיתיהם לאולפן. התופעה מצויה בעיקר אצל אלה שמתיימרים לפרשן את הכדורגל . אבל עזבו את זה, עזבו את הציטוטים המביכים של פרימו, את ההגזמות של שגיא כהן ואפילו את ההתרגשות המיותרת של שלמה שרף על כך שברוב גאונותו צפה שהשחקן יכבוש את הפנדל שבעט. אני רוצה לדבר על נקודה עקרונית יותר, על עצם הגישה שלהם לתחום.

       

      נניח שקבוצה מסוימת מפסידה פעם אחר פעם, ולמרות אי אלו נסיונות להחתים מאמנים מצליחים או שחקנים מוכשרים נכשלה שוב ושוב. בעולם מקביל שיש בו הגיון העניין היה מעורר רחמים או לפחות נתפס כלגיטימי ובהבנה. אבל לא, מה פתאום. בארץ יחתכו אותה בביקורות. "אסופת פח זבל", ירעמו הקופמנים. "זה ביזיון וצריך לפטר את המאמן", ירתחו אופירה וברקו.

       

      אופירה וברקוביץ' ()
      אופירה וברקוביץ'

       

      אז קודם כל וואו! שאפו, בראבו, סחתיין על החשיבה מחוץ לקופסה. בהחלט אף אחד לא העלה על דעתו את האופציה המבריקה והמקורית הזו של החלפת מאמן,

      והיא גם תמיד פועלת ומועילה כמובן. אבל יותר מזה, מה שייך כאן לכעוס ולרגוז, אתם רציניים? נראה לכם שנושא הכישלון לא מטריד את ראשי הקבוצה קצת יותר מכם? נראה לכם שהם לא תרים אחר פתרונות במשך כל היום ובצורה יצירתית יותר משלכם? כיף להם להפסיד? הם עושים דווקא? יש מקומות בהם הביקורת זועקת וכן במקום, אך בהחלט יש לברור היטב את הפעמים בהן היא צודקת לעומת מרבית הפעמים שאתם סתם מחפשים אייטמים.

       

      האם יעלה על הדעת שמנכ"ל "טבע" יתראיין לתוכנית רדיו כלכלית וירימו עליו את הטונים בצורה כזו ויכעסו עליו בנוגע לקריסת החברה? אז למה דווקא בתחום שאמור להוות חלק מתרבות והפנאי והכיף שלנו העניין מעורר אמוציות שכאלה? מה שעצוב הוא שכאשר מצרפים את חוסר ההבנה ואת אי היכולת שלהם להצביע באמת על הנקודות הבעייתיות ולתת עצות שמועילות לשיפור הקבוצה הקורסת, מסיבת הצעקות הזו הופכת ליותר מלא מובנת. גם הפרשנים המעט רגועים יותר מתייחסים לדיונים בנושא הכדורגל ברצינות תהומית מדי ובחרדת קודש. יחס שאינו שווה לשום תחום אחר גם אם מדובר בחדירות מחבלים לשטח ישראל או הפצצת הכור בסוריה או פיגועי ה... שששש ג'ורדי קרויף עזב, בואו נתווכח בלהט במשך שעתיים על סיבת העיתוי של ההודעה הרשמית לעיתונות.

       

      בכלל, בפן האישי אני רואה את הספורט כפורקן, כמקום לבריחה והתנתקות. וכשהסיטואציה היא שהבריחה מהמציאות גרועה פי כמה מהמציאות עצמה זה די אומר שהמצב אנוש. ועוד לא דיברנו על הטיעונים המופרכים של העוסקים במלאכה. כל טענה קבילה. אם היא מייצגת את הצד שלך כמובן. גול בדקה האחרונה יחשב לגניבת ניצחון ולבושה לקבוצה למרות שלא ברור מדוע יש הבדל באיזו דקה נכנס הכדור לשער. כשקבוצה קטנה מנצחת זה בגלל העדיפות שלה כקבוצת אנדרדוג וכשקבוצה גדולה תעשה זאת זה אך ורק כי היא בעלת תקציב גדול.

       

      השטח האפור מתפרש גם לגבי החלטות מאמנים: "זו החלטה מקצועית של המאמן ואל לנו להתערב", יצקצקו. אה באמת? אז על מה בדיוק טחנתם את המוח 45' דקות, על נושא החקלאות בנגב? עסקתם בחילופים שלא נעשו, בטקטיקה שלא בוצעה, או בקיצור, בהחלטות המקצועיות של המאמן. הכל קביל והכל לא קביל בו זמנית. אולי תלמדו מעמיתיכם שבאמת מפרשנים כדורסל ועושים זאת לרוב בצורה הרבה יותר מכבדת ומכובדת. ולכל הפחות מורגש אצלם שניגשו למקצוע בשביל ה"פאן" ולא כדי להוציא את האגרסיות הבלתי נדלות.

       

      אחרי זה תתפלאו מאיפה מגיעה ההתנהגות הברברית של חלק מהאוהדים כשזו הגישה שלכם לענף. אבל בעצם, למה להרוס לכם עוד אייטם על אוהדי בית"ר?

       

      לפנייה לכתב/ת
       תגובה חדשה
      הצג:
      כל התגובות לכתבה "הבעיה הגדולה של פרשני הכדורגל"
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      מומלצים