הבלון של עומרי כספי

מה חשבנו. מה רצינו. אחרי הכל הוא לא היה יכול להיות כל יכול. עומרי כספי שיחק בקבוצה שהיא הקצפת של הליגה הטובה בעולם, אבל איש לא ציפה שהוא יהיה אחד הדובדבנים שבה. עצם ההחתמה שלו הייתה הישג לא ייאמן. תקרת הזכוכית שהייתה מעל ראשו הוסרה למשך עונה אחת והשמיים הפתוחים ניצנצו לו את כוכביהם. הוא שאף את אוויר הפסגות הדליל ולמד להסדיר בו את נשימותיו. כאשר הפרפרים בלב נחו הוא הצליח לעוף פה ושם ואף להטביע. הוא היטיב לקרוא גם את הסאבטקסט של המגרש, מסר היטב, קלע בסדר, שמר לא רע, עשה, פחות או יותר, מה שציפו ממנו.

עומרי נחתך רגע לפני תחילת משחקי הפלייאוף כי אלה הם חוקי המשחק - קרים ואכזריים. רצינו לרוות ממנו עוד קצת נחת, להתגאות בו עוד מעט, לגלגל על הלשון ולמלמל - עומרי שלנו. בצומת הדרכים שאליו הורידו אותו רגע לפני נסיעת רכבת ההרים אל התחנה הבאה שלה, הוא ודאי לא ישנן לעצמו את האמרה כי "גם המיותרים נחוצים תמיד", בעודו ממתין להיאסף על ידי מי מהקבוצות שתמצא לו מקום בשורותיה.

הפציעה של עומרי כספי נגד סקרמנטו(צילום: AP)

אם לשאול דימוי - כספי אינו סוס אציל. הוא סוס עבודה שחור, עמלן, סבלן, עיקש. הוא אומר תודה על מה שיש, כמו שדודו טסה שר. הוא עדיין ניצב על פסגת הר גבוה יותר מכל ההרים שאי מי מהכדורסלנים האחרים, גדולים ככל שהיו, ניצבו עליהם. "והדרך עודנה נפקחת לאורך", כמאמר המשורר.

הוא מצוי, אולי, באותה נקודת זמן, שבה, בשעתו, נמצא דייויד בלאט, לאחר ששוחרר/נחתך/סולק/נזרק מקליבלנד. אף שהוא מאמן כיום בטורקיה, בלאט מעולם לא הפסיק להמשיך להגשים את החלום שהחל לממשו, כאשר קיבל את שרביט המאמן הראשי של אחת משתי קבוצות הכדורסל הטובות בתבל בשנים האחרונות. והוא אינו חדל להצהיר כי השאיפה שלו היא להתמנות כמאמן הראשי של אחת מקבוצות ליגת ה-NBA.

אני מאחל לכספי שהסיכה הדוקרת שננעצה היום בבלון שלו שעף כבר לשמיים ועודו מרחף בהם לא תוציא ממנו את כל האוויר. ויום יבוא, אולי, הלוואי, כבר בעתיד הקרוב והוא יחתום בקבוצה אחרת, שזכות וכבוד להימנות עם שחקניה.