שתף קטע נבחר

זיכרון מצויר: הסרט שהפגיש בין הדס לשני אחיה שנספו

שלוש פעמים ביקר השכול במשפחת רוזנפלד: הדוד יצחק, ושנים אחר כך גם האחים יצחקי ומלאכי. המאיירת והאנימטורית רעות בורץ תרגמה את האהבה המשפחתית לכדורסל לכדי סרט, "כדור חוזר", שבסצנת הסיום שלו נפגשים על המגרש האחים שאינם עם האחות הדס: "זיכרון שיכול לקרות רק באנימציה"

"כולנו אהבנו ספורט בבית, אבל יצחקי הכניס הביתה את הכדורסל הצהוב ואיחד את כל המשפחה סביבו. ואז יצחקי מת, ואני... אני הפסקתי לראות כדורסל" (מתוך הסרט "כדור חוזר").

 

יש הרבה מן המשותף בין הדס אלקיים רוזנפלד ורעות בורץ. שתיהן עוסקות בשפה חזותית; הדס מעצבת גרפית ורעות אנימטורית ומאיירת. שתיהן נשות קבע, אמהות לילדים: הדס נשואה לאלעד שמשרת בחיל האוויר, ורעות לאהרן ששירת בקריה. למעשה, כך הן הכירו, בקבוצת תמיכה לנשים הנשואות לאנשי קבע. אז הן לא היו יכולות לדמיין שביום מן הימים הן תשבנה יחדיו לצפות יחד בסרט שיצרה בורץ על יצחקי ומלאכי רוזנפלד ז"ל, שניים מאחיה של הדס, במסגרת "פנים.יום.זיכרון" של בית אבי-חי, כחלק מפרויקט "יצירת חיי".


הדס אלקיים רוזנפלד ורעות בורץ  (צילום: אוהד צויגנברג)
(מימין) רעות בורץ והדס אלקיים רוזנפלד(צילום: אוהד צויגנברג)

"אני זוכרת שכשבאתי לשבעה לא ידעתי איפה לשים את עצמי, אלה (חברה משותפת – י.פ.) ישר חיבקה אותך ולא ידעתי איך לגשת אלייך ומה עושים עכשיו", מספרת רעות. "את דיברת ואמרת כאלו דברים מעצימים, ותוך כדי בכי קלטת אותי בפינה ואמרת, 'בואי הנה' ונתת לי חיבוק. פרצתי בבכי, במקום שאני אחזק אותך, את חיזקת אותי. מאותו רגע הסיפור של מלאכי ישב אצלי בראש. רציתי לעשות עליו סרט, וכשזה עלה עם בית אבי-חי, הרגשתי שזה משמיים".

 

לצוף מעל החור השחור

לא קשה למצוא חומרים לסרט על משפחת רוזנפלד, שהשכול הכה בה שלוש פעמים. אליעזר, אביה של הדס, שכל את אחיו יצחק בעת שירותו הצבאי בשנת 1980. שנה לאחר מכן, קראו הוא ואשתו שרה לבנם יצחק-מנחם, על שם האח שנפל. השניים הקימו את ביתם ביישוב כוכב השחר, ויצחקי היה התינוק הראשון ביישוב. בהמשך נולדה הדס, ואחריה האחיות אירית וטל. מלאכי היה הבן החמישי ואחריו עוד שניים, מאיר ומעוז.

 

יצחקי התגייס לקורס טיס והיה גאוות המשפחה. במהלך חופשה מהצבא הוא יצא לטיול ג'יפים בנחל צאלים עם חברים מהצבא ועם אחותו הדס. הרכבים נקלעו לשיטפון ויצחקי נסחף ונהרג לעיניה של הדס – בדיוק באותו גיל שבו נהרג הדוד יצחק, ועל פי החישוב שערכה המשפחה השניים אף חיו את אותו מספר ימים בדיוק – 8,085.

 

הדס אלקיים רוזנפלד ורעות בורץ  (צילום: אוהד צויגנברג)
"אי אפשר להיות בנקודה הכואבת". הדס אלקיים רוזנפלד(צילום: אוהד צויגנברג)
  

 

"בשבעה על יצחקי שאלתי את אבא שלי, 'איך עושים את זה? אתה אח שכול, אתה יודע איך יוצאים מהבור הזה", מספרת הדס. "הוא אמר שצריך לצוף מעל החור השחור, שאי אפשר להיות בנקודה הכואבת. גם אימא שלי יתומה מגיל חמש. הם התוו לנו את הדרך, את הבחירה בחיים הם עשו ממזמן".

 

לאחר המוות של יצחקי נולדו לזוג רוזנפלד שני ילדים נוספים, אביה ואלישי. "אבא הרגיש שזה מכסה על הכאב של יצחקי, אבל אימא ואני הרגשנו שזה קווים מקבילים. ששום ילד לא יוריד מהכאב, ושום יצחקי לא יוריד מהשמחה בהם", אומרת הדס. "אביה אמר פעם שהוא יודע שאם יצחקי היה, אז הוא לא היה. אבא שלי אומר שזה לא נכון ואי אפשר לדעת, אבל למלאכי הדיבור הזה ממש הפריע".

 

"בזמן שבמכבי שחקנים באו והלכו, אצל ההורים שלנו גדלה חבורת בנים נפלאה. כשמלאכי עבר לחדר של יצחקי הוא השאיר את הרוב כמו שהיה. וכמו יצחקי גם מלאכי שיחק. ואהב את הצהובים. הוא סחף אחריו את כולם. את החברים, את האחים והאחיינים. כמו יצחקי" (מתוך הסרט "כדור חוזר").

 

יצחק, מלאכי ויצחקי רוזנפלד (צילום: תמונות פרטיות)
יצחק, מלאכי ויצחקי רוזנפלד ז"ל(צילום: תמונות פרטיות)

 

כשהדס התחתנה עם אלעד, מלאכי תפס את תפקיד האח הגדול. "האחים הקטנים שלי נולדו אחרי שאני יצאתי מהבית, הם חברים של הבנים שלי, אבל מלאכי הוא החמישי", היא מספרת, "החוליה המקשרת, הוא גדל איתנו האחים הגדולים, אבל גם גדל עם הקטנים. מלאכי דבק במשפט שמשפחה זה מעל הכול, באופן חריג ולא רק כקלישאה. הוא היה הקיסר, זה היה הכינוי שלו, הוא עף על עצמו ואנחנו עפנו איתו".

 

ב-29 ביוני 2015 מלאכי חזר עם חבריו לקבוצת הכדורסל של כוכב השחר ממשחק כדורסל מול הקבוצה של עלי. בדרך, שני מחבלים ירו על הרכב, ומלאכי נפצע אנושות ונפטר בבית החולים. "המכה אצל מלאכי הייתה כפולה, בגלל שעברנו 13 שנים קשות שבהן למדנו לחזור לחיים, ופתאום זרקו אותנו שוב אחורה", מסבירה הדס. "יצחקי מאוד חסר לי. אני משתגעת, קצת מרגישה שהמצאתי אותו. עם מלאכי זה מטורף כי יש ווטסאפים ויש וידאו".

 

"עשית איתנו חסד"

במשך יותר משנה עבדה רעות בורץ על "כדור חוזר", שמנציח את שני האחים. "זה טקסט לא רק על כדורסל, אלא על משפחתיות והמשכיות שמאוד חזקים במשפחת רוזנפלד", היא אומרת, ומזכירה כיצד עשרה ימים לאחר הרצח של מלאכי, האב אליעזר הגיע למשחק כדורסל של הקבוצה של בנו, למרות כל הקושי.

 

הדס אלקיים רוזנפלד ורעות בורץ  (צילום: אוהד צויגנברג)
הדס אלקיים רוזנפלד ורעות בורץ על רקע סצנת הסיום המרגשת(צילום: אוהד צויגנברג)
 

 

רעות כבר יצרה סרט אחד לפרויקט בעבר, אבל בגלל ההיכרות האישית עם הדס היה לה קשה הרבה יותר. כשסיימו לצפות בו יחד לראשונה, דומעות ומחובקות, הודתה רעות שחשה הקלה. "חששתי שלא עשיתי אתכם חסד", היא אומרת להדס. "הם היו דמויות באמת ענקיות, וזכיתי להכיר אותם דרך הסרט". 

 

להדס לוקח כמה דקות להתאושש. "בכל פעם שיש מישהו חיצוני שמעורב, זה מעמת אותך עם העובדה שזה קרה. אם זה מוקרן פה, כנראה שזה לא סרט והם באמת מתו", היא אומרת, ופונה לרעות: "הסיפור, גם אם היה אחר, מדהים בעיניי. מבחינתנו זה לא ברור מאליו שהסיפור ייגע באנשים, אנחנו איבדנו עולם ומלואו, מבחינתנו זו מתנה. שיידעו עליהם, שיכירו אותם. עשית איתנו חסד".

 

הסרט מסתיים בסצנה שבה הדס, שבצעירותה שיחקה גם היא כדורסל באולפנת עופרה, משחקת עם שני אחיה המתים. "מה שאת נתת לי פה זו מתנה", היא אומרת לרעות, שמשיבה: "ניסיתי ליצור רגע של זיכרון שלא באמת קרה, שלך משחקת כדורסל עם שניהם. היה לי חשוב לתת לך אותו, כי ידעתי שהיה שם פספוס, ורק באנימציה זה יכול לקרות".

 

הסרט נוצר במסגרת פרויקט "פנים. יום. זיכרון" של בית אבי חי. הסרטונים החדשים בפרויקט יהיו זמינים ביום הזיכרון באתר של בית אבי חי , לצד סרטונים משנים קודמות.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לאתר ההטבות
מומלצים