הוא בן 28 ואני בת 35. האם אני מבזבזת זמני?
"אני קולטת שכבר נקשרתי רגשית, אבל אין לי מושג אם אנחנו מכוונים בכלל לאותו מקום, והשבוע הוא סיפר לי שהוא בכלל לא בקטע של חתונות". אימון אישי
אני מודה שאני 'סאקרית' של סיפורי אהבה שהצליחו כנגד כל הסיכויים. זה מרגש בעיניי, מראה כמה הכול אפשרי והרי באהבה כמו באהבה, אין חוקים, או לפחות ככה בהוליווד האכילו אותנו כל החיים. לכן כשאני נתקלת בסיפורים כאלה שמתגלגלים אליי לקליניקה, אני כמעט תמיד מעודדת את המאומנים ללכת על זה ולנסות. הרי האהבה לא מתדפקת לרובנו תכופות על הדלת, אז למה לא לנסות למרות וחרף המכשולים והאתגרים?
זה פחות או יותר מה שחשבתי כשמילי (השמות האמיתיים שמורים במערכת) הכירה את גור. עוד לפני כן היא סיפרה לי שמרבית הבחורים שפונים אליה באתרי ההיכרויות השונים צעירים ממנה, עובדה שאומנם הסתדרה מצוין עם הטעם האישי שלה בגברים, אבל פחות עם הרצון הגדול שלה להקים משפחה. כשהיא התחילה להתכתב עם גור והכימיה הייתה שם מהצ'אט הראשון, היא אמרה חצי בצחוק, חצי בעצב: "גם ככה גברים מאותגרים בכל העניין הזה של מחויבות. להפיל על פרגית צעירה את השעון הביולוגי שלי זה כמו לעשות צניחה חופשית בלי מצנח. זה לא יגמר טוב".
אלא שמשהו בגור היה שונה. הוא לא ויתר לה למרות שעשתה לו 'גוסטינג' ונעלמה יותר מפעם אחת, ומעל הכול, התמונות הכובשות ששלח לה מדי פעם גרמו לה לזנוח את האג'נדה השיפוטית והאוטומטית ולהיפגש איתו. הפגישה הראשונה, כפי שוודאי דמיינתם, הייתה מדהימה. הכימיה שניכרה בהתכתבות הפכה לאש בדייט הפרונטלי, ומאותו הרגע היה נדמה שמילי מתהלכת על ענן כשהיא שמחה ומאושרת כפי שלא ראיתיה מעולם.
להבין לאן נושבת הרוח
אחרי חודש של אופוריה מעוררת קנאה, היא הגיעה אליי שפופה. "אכולת סרטים", לדבריה. "אני לא יודעת אם אני לא מבזבזת את הזמן שלי איתו", פסקה. "אני קולטת שכבר נקשרתי רגשית, אבל אין לי מושג אם אנחנו מכוונים בכלל לאותו מקום. הוא הכי מקסים, רגיש, מפנק ומפרגן, אבל הוא עוד לא בן 28 ואני כבר בת 35, את יודעת…".
מסתבר שהוא אמר לה שחבר שלו מתחתן וטען באוזניה שהוא לא מבין למה להתחתן בכלל. לדבריו, הוא סולד מחתונות ומרגיש שחבר שלו עושה טעות. מילי נחנקה, אבל מצאה את עצמה מהנהנת בהסכמה רק כדי ששטף הדמעות לא יפרוץ ממנה החוצה. הבנתי שהגענו כעת לרגע הבלתי נמנע, הרגע שבו אופוריית ההתחלה נמהלת עם החיים, וצריך להבין לאן נושבת הרוח. מילי הקדימה אותי ואמרה "אני מרגישה שלשאול אותו מה הכוונות שלו עלול להרוס את הקשר. זה מוקדם מדי, מלחיץ. זה יסמל בדיוק את הרגע בו אני מנתקת את המצנח בדרך להתרסקות. אני חושבת שאני צריכה לתת לו עוד זמן כדי שהוא יתאהב בי, אחרת זה יגמר כאן".
מילי תמללה את הפחדים שלה שהיו שם הרבה לפני שגור הגיח, ואת התפיסה שאני שומעת מהרבה נשים - אסור להלחיץ אותם, אסור להכביד, אסור להגיד מה אני באמת רוצה. וזה לא שאני מתכחשת להבדלים בין המגדרים, אבל מצד שני, אני יודעת שגברים, כמו נשים, מעריכים מאוד כנות, עוצמה וביטחון, וכל התנהלות שנובעת מפחד נרשמת בתת-המודע ועלולה לסמל את תחילתו של הסוף. ככה זה. גם אם לא נגיד בקול רם, התודעה של מי שמולנו היא כמו סיסמוגרף רגיש, מזהה שמשהו השתנה.
אמרתי לה שברור לי שיהיה לה קשה מאוד להתעלם מהתחושה שמכווצת לה את הלב כרגע, והיא הסכימה שמרגע שהוא אמר את זה משהו בה אכן התכווץ, התכנס והיא כבר לא מרגישה כמהלכת קסם, בטוחה או נינוחה כפי שחשה עד אותה אמירה אומללה. הסכמנו שעם כל ההתרגשות הגדולה ממנו עדיף לדעת מוקדם מאשר מאוחר מה הוא רוצה מחייו.
באומץ גדול, מילי עשתה את זה. היא שאלה אותו בעקיפין למה התכוון כשאמר שזו טעות להתחתן, ואז הוא פתח ואמר שאחרי שהוריו התגרשו הוא הפסיק להאמין במוסד הזה. ואז הוא הביט לעברה ושאל - "נבהלת מזה? מה, חשבת שאני לא יודע בת כמה את ולוקח בחשבון שאת רוצה בטח להתקדם בחיים? אם זה היה מרתיע אותי, לא היינו מתחילים את זה בכלל. מוקדם לי להגיד אם זה 'זה' או לא, אבל כרגע זה מרגיש לי מאוד טוב, וכל מה שאני יכול להבטיח זה שאני רוצה שזה יצליח".
מאז מילי מרחפת על ענן. מדי פעם היא מנמיכה גובה כשתוקפות אותה מחשבות כמו האם הוא יהיה בקצב שלה, אבל רוב הזמן היא משתדלת לעופף בלי מטען חורג כי היא מבינה שכל תחילת קשר משולה לצניחה חופשית ללא מצנח. זה יכול להיגמר בכל רגע, והסיכון האדיר נמצא שם, אבל בירור כוונות זה דבר חשוב ואם זה מרתיע מישהו עד כדי ויתור על הקשר, כנראה ששם זה גם צריך להסתיים.
עדי קמחי היא מאמנת אישית בנקודתיים - תהליכי זוגיות.
