אלעד אבוגני ז"ל: המנגינה האחרונה שממשיכה להדהד
הנער מטבריה שחלם ללמוד מחשבים בטכניון נהרג מירי צלף פלסטיני בגיל 19. אימו לא שוכחת את השבת האחרונה שלו בבית שבמהלכה ביקר את אחייניתו בת ה-3 והפליא בנגינה על האורגן הישן שלו
"ילד המחשב", כונה על-ידי חבריו ומכריו אלעד אבוגני. בן הזקונים של מרים ואבי, שנולד ביולי 1982 בטבריה, היה צעיר בתשע שנים מאחיו הבוגרים, שעטפו אותו באהבה גדולה ובתשומת לב תמידית. הוא חלם ללמוד בפקולטה למחשבים בטכניון, אבל בגיל 19 נהרג מירי צלף במהלך האינתיפאדה השנייה.
כנער בילה אלעד שעות מול מסכי המחשב וסייע למוריו בפתרונות טכניים. בשלב מסוים אף התקין אנטי-וירוס בכל המחשבים בבית ספרו. את הלימודים בתיכון סיים עם תעודת בגרות מצוינת במגמות פיזיקה ומחשבים.
אלעד אבגוני ז"ל עם אחייניתו
רגישות רבה גילה אבוגני כנער לסבלם של בעלי חיים נטושים. בשעות הפנאי דאג להאכיל חיות עזובות ולטפל בהן, ועם חבריו שכינו אותו "המאחד" נהג לבלות ולשחק כדורגל. לפני השירות הצבאי עבד כשוטף כלים בבית מלון ובניקוי חופים, ועם הכסף שחסך רכש טלוויזיה ומערכת סטריאו. את יתר החסכונות תכנן להשקיע בלימודים בטכניון ובטיול בחו"ל אחרי השחרור.
מגיל צעיר ידע אבוגני שהוא רוצה לשרת כחייל קרבי. "מישהו צריך להיות שם", נהג לומר, "אם כל אחד ישתמט, מי ישרת בצבא?" הוא הסתיר את האלרגיה לאבק שממנה סבל ובנובמבר 2000 התגייס לסיירת "חרוב" בחטיבת הצנחנים. בסופי השבוע שבהם הגיע הביתה דאג קודם כל לבלות זמן איכות עם הוריו, אחיו והאחיינים שכה אהב.
ב-14 בינואר 2002 השתתף אבוגני בפעילות מבצעית סמוך לשבי שומרון. כשעמד בצומת קוצ'ין נורה על-ידי צלף פלסטיני ונהרג במקום. בן 19 היה בנפלו החייל המסור שתמיד התנדב עם חיוך רחב לצאת למארבים או לכל משימה אחרת שביקשו מפקדיו. "אבוגני איש המארבים", קראו לו חבריו לפלוגה, שזוכרים כיצד נהג להשכין שלום בין חבריו בעת מריבה.
"שאלתי איך הוא זוכר את השיר בעל פה"
אימו של אלעד, מרים, מספרת על השבת האחרונה שבילתה עם בנה. "לפני שאלעד חזר לצבא בפעם האחרונה ישבנו שנינו בבית ודיברנו", היא נזכרת, "לפתע צלצלה אליו חן, אחייניתו בת השלוש". בפיה של חן הייתה בקשה מיוחדת: "היא הזמינה אותו לבוא אליה. היא הכינה פיצה ורצתה שיבוא לאכול איתה".אבוגני, שלא היה יכול לסרב למשאלת ליבה של אחייניתו האהובה, נענה מיד לבקשתה. "שנינו יצאנו מיד ונסענו אליה", משחזרת האם, "תמיד אהבתי את הדרך שבה אלעד נהג ברכב, הוא היה נהג טוב. הגענו לבית של חן, אכלנו את הפיצה שהיא הכינה ואז הוא ישב ושיחק איתה".
רגע לפני שהביקור הסתיים, הראתה האחיינית לדודה את האורגן הישן שלו שקיבלה ממנו במתנה. אלעד לקח את האורגן לידיו והחל לנגן את השיר "סוזנה". "שאלתי אותי איך הוא עדיין זוכר את כל השיר בעל פה", נזכרת אימו, שמנגינת השיר תמשיך להדהד בראשה עוד שנים רבות. "הוא למד אורגן בגיל כל כך צעיר ונורא הופתעתי שהוא ממש ניגן את כל השיר. אני זוכרת שאמרתי לו 'איזה יופי', וככה הוא נשאר לנגן עוד חצי שעה, עוד ועוד שירים. נורא אהבתי איך שהוא ניגן".
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
