שתף קטע נבחר

דורון הירשקוביץ ז"ל: התמונה האחרונה עם אבא והבן-דוד שרק נולד

לוחם גולני בן העשרים נהרג בחילופי אש עם מחבלים כשיצא לסכל פיגוע בדרום לבנון. בביקור האחרון בבית כתב מכתב פרידה שאותו קרע לגזרים, וגם הספיק להצטלם עם אביו ועם הבן דוד שרק נולד - המזכרת האחרונה ממנו. "אני מאוד אוהב את התמונה", אומר האב, "מזל שהיא צולמה"

"ראו שמשהו מעיב עליו", נזכר נפתלי הירשקוביץ בביקור האחרון של בנו דורון ז"ל בבית בכרמיאל. זמן קצר לאחר מכן, ב-17 באוגוסט 1999, נפל דורון בן ה-20, לוחם בגדוד 51 של גולני, במהלך מבצע "שבר ענן" בדרום לבנון.

מספר סימנים המחישו לבני המשפחה את החששות של דורון לפני המבצע. אחיו סיפר כי מצא במהלך אותו ביקור מכתב פרידה שכתב החייל למשפחתו, אבל לאחר שהאח הספיק לקרוא את המכתב, קרע אותו דורון לגזרי נייר. 

"הוא ידע שזה מבצע גורלי", מסביר האב נפתלי, "הוא לא ידע מה יקרה, אבל אני מניח שהוא תיאר לעצמו. גיל, אחיו של דורון, הספיק לקרוא את מכתב הפרידה, אלא שאז דורון החליט לקרוע אותו לחתיכות. כשנודע לנו הדבר, התחלנו לחפש את המכתב, אך לא נותר ממנו זכר. עד היום אני חושב שאולי אמצא אותו באיזה פינה".

דורון נולד ביול 1979 למרים ונפתלי. ילד מוקף בחברים, שאהב ללמוד ולשחק כדורסל. הוא נהג לקחת תחת חסותו תלמידים שהיו פחות אהודים ולשתף אותם בתחביביו. בכיתה י"ב, אחרי שבוע גדנ"ע בשדה בוקר, החליט שאת שירותו הצבאי יעשה בגולני, ולא סתם בגולני אלא בגדוד 51 של החטיבה.

 

דורון הרשקוביץ ז
דורון הירשקוביץ ז"ל עם משפחתו


מדי שבוע הוא התקשר ללשכת הגיוס כדי לוודא את השיבוץ בחטיבה שכל כך רצה לשרת בה. בנובמבר 1997 חלומו התגשם, ולמרות שבמהלך הטירונות נפצע ושבר את רגלו, דורון לא נעתר לרופאים שדרשו מנוחה של 40 יום והחליט לוותר על תהליך השיקום, להוריד בעצמו את הגבס ולשוב ליחידה.


באוגוסט 1999, פחות משנה לפני נסיגת צה"ל מדרום לבנון, הגיעה ידיעה מודיעינית על פיגוע שמתכנן חיזבאללה באזור ואדי סלוקי. גדוד 51 גויס לסיכול הפיגוע וב-16 באוגוסט יצא כוח בהובלת מפקד הפלוגה יואב ירום למארב באזור.

היום הראשון של המבצע עבר בשקט, אבל ביום השני תקפו המחבלים עמדת מארב של הכוח במבצר קלעת דובאי. המחבלים הצליחו לפגוע בכוח ובמהלך המרדף אחריהם נהרג דורון בחילופי האש הקשים. בן עשרים היה בנפלו החייל הנאמן למפקדיו ופלוגתו, שאהב כל כך את השירות הצבאי. "לא ידענו על המבצע שדורון עתיד להשתתף בו", מספר האב, "הוא לא סיפר לנו כלום לפני".

 

"עכשיו נוסעים לבקר את הבן-דוד" 

"הוא היה ברגילה לפני המבצע", נזכר נפתלי, "וזה היה בדיוק בתאריך יום הולדתו. הכנו לו עוגה והלכנו לחגוג אצל דוד שגר בקרבתנו. החברים הטובים שלו, שכל כך אהבו אותו, חיכו לו למטה ושילבנו אותם בחגיגה. הוא היה שמח מאוד ועליז ביום הולדתו".

בערב יום הולדתו נסע הירשקוביץ עם חבריו הטובים לחגוג בחוף דור. כשחזר הביתה, ביקש מאביו ללכת לבקר בן-דוד שנולד בזמן שירותו הצבאי וטרם הספיק להכירו. "אני ממש זוכר שהוא ניגש ושאל אותי אם אני לא רוצה לנסוע לאחי", משחזר האב, "עניתי לו שאני מאוד רוצה אבל שאני יודע שאין לו זמן".

מיד השיב דורון לאביו: "עכשיו נוסעים לבקר את הבן-דוד", ויחד נכנסו השניים למכונית. "הרגשתי שהוא בעצם מחפש לחוות איתי יותר זמן דרך הבחירה בנסיעה", אומר אביו, "הוא לא דיבר הרבה אבל הוא הסתכל על הדרך, הרגשתי שהוא בוחר לתת לנו זמן יחד, שהוא רוצה את הזמן יחד הזה שלנו".

כשהגיעו לאחיו של נפתלי הרשקוביץ, שגר בקריית אתא, שמח דורון לפגוש לראשונה את התינוק החדש של המשפחה. "פגשנו את הבן של אחי, ואז הצטלמנו כולנו יחד", משחזר נפתלי, "זאת התמונה האחרונה שלי עם דורון ואני מאוד אוהב אותה. התינוק שבתמונה היום בצבא. מזל שהתמונה הזו צולמה".
לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
רוח טובה
יד שרה
כיתבו לנו
מומלצים