דווקא בישראל, כספי לא מקבל את הכבוד המגיע לו
לא ברור איך כדורסלן שסוגר תשע עונות בליגה הטובה בעולם לא מוזכר בנשימה אחת עם הגדולים ביותר, בטח במדינה כמו שלנו, שאינה יכולה להתפאר ביותר מדי הישגים. עומרי הוא פורץ דרך
למרות ההדחה ברגע האחרון מהסגל, חשוב לזכור ולהבין איזה ספורטאי גדול עומרי כספי. קשה לומר שזה מפתיע. אולי במובן מסוים, צפוי עד כאב. בתשעת החודשים האחרונים חובבי הספורט והכדורסל הישראלי בפרט היו חלק מאותה עננת ציפיות נעימה.
הרי תמיד כיף לגלות אהדה יתרה עבור ספורטאי ישראלי, צבר משלנו שמצליח בגולה. במדינת הייטק כמו שלנו, בה יש יותר סטארטאפיסטים מספורטאים פעילים, זה אף סימבולי להתרגש מעוד איפון של זאבי, גמר אולימפי לאברבוך, שער ניצחון של בניון בברנבאו. לצערו של כספי, שעון החול על הקדנציה הדמיונית הזו אצל אלופת ה־NBA קיבל תפנית אכזרית במונחים ספורטיביים, כאשר הוא נופה מהסגל של הווריורס רגע לפני תחילת משחקי הפלייאוף והסיכוי הממשי להיות חלק מהותי מקבוצה אלופה.
כספי(צילום: EPA)
כך, בהודעה לקונית אך אמוציונאלית משהו מטעם גולדן סטייט, תם פרקו של כספי באלופת ה־NBA. ההדחה הזו נבעה ממספר שיקולים של הצוות המקצועי: המחסור בקליעות מחוץ לקשת (10 בלבד כל העונה), הפציעה הטורדנית בקרסול וכניסתו לעניינים של קווין קוק הצעיר.
אך לפני שנמשיך לרדת לעומקם של המספרים, הסטטיסטיקות, הטיימינג הרעוע ושאר הסיבות למהלך, חשוב להתייחס רגע לתדמיתו של עומרי בנוף הכדורסל והספורט הישראלי. תדמית שנשפטת, לטוב או לרע, על פי משחק, רגע, או ציטוט של גורם כזה או אחר מבלי להסתכל על התמונה הכוללת.
לעיתים נדמה שכל ההתייחסות התקשורתית והציבורית ביחס למעמדו של כספי כשחקן אינה הוגנת. יום לאחר משחק שיא מול דאלאס הוא שחקן משמעותי בקבוצה, מספק את הסחורה בדקות שהוא מקבל, דינמיט חברתי בחדר ההלבשה. קרי חולה עליו, דוראנט צריך שחקן מסוגו לצידו על הפרקט וסטיב קר מתמוגג מהאקס פקטור שמצא בחוזה מינימום.
לעומת זאת, שני משחקים פושרים גררו בעקבותיהם דיווחים בלתי פוסקים בתקשורת הישראלית על טריידים פוטנציאליים לאחת הקבוצות הפחות חזקות בליגה, ביקורות תכופות על סגנון המשחק שלא מיטיב עם הקבוצה ותהיות חוזרות ונשנות על אי התאמה לרמות הללו.
חשוב לזכור שגולדן סטייט הנוכחית (ובמשך 4 השנים האחרונות) היא אחת מקבוצות הכדורסל הטובות בעולם. אלופה פעמיים ב־3 השנים האחרונות, קבוצה שמדברים עליה במדדים היסטוריים, כמו שיקגו של ג'ורדן, כמו בוסטון של שנות ה־60, כמו הלייקרס של שאק וקובי. עצם העובדה שכדורסלן ישראלי היה חלק מקבוצה בסדר גודל כזה, גם אם השולי ביותר, הינה מקור גאווה אדיר לכל חובב ספורט ישראלי באשר הוא.
דמיינו לכם, לו לרגע אחד ולאלף אלפי הבדלות, שכדורגלן ישראלי היה נמנה על הסגל של ברצלונה או ריאל מדריד. האם למישהו היה ספק בנוגע לגודל הבאזז התקשורתי, הקונצנזוס סביבו והאהדה המטורפת, גם אם לא היה לוקח חלק פעיל בשלבי ההכרעה אלא מסתפק במספר דקות בגביע המלך או במצב של 0:4 על לגאנס?
אז נכון, חשוב לומר שכדורסל, על אף היותו ספורט קבוצתי, הוא ענף בו לשחקן האינדיבידואל ישנו יותר משמעות, ובטח ב־NBA, בה ישנו הבדל עצום במעמד בין הכוכבים לשחקנים המשלימים מסוגו של עומרי. בכל זאת, את הקדנציה של כספי, על אף שנגמרה במפח נפש מבחנתו, צריך לקחת בפרספקטיבה הנכונה.
כספי, במובן מסוים, הוא פורץ דרך. הוא דוגמה לשחקן ללא יכולות או כישרון יוצאי דופן, שניפץ תקרות זכוכית גבוהות במיוחד. הוא ההוכחה שעבודה קשה, סבלנות ויכולת קבלת החלטות אמיצה יביאו אותך לפסגות הגבוהות ביותר. הוא הסמל המובהק לשחקן המשלים/קבוצתי שהתברג בצורה מעוררת השראה בליגה של כוכבים.
לכן, מעט תמוה איך על אף ששמו בכותרות לא מעט, עומרי אינו נצרב מספיק בתודעתו של חובב הספורט הישראלי. זה אף אבסורדי, שכדורסלן ישראלי שאוטוטו סוגר תשע עונות בליגה הטובה בעולם, לא מוזכר בנשימה אחת עם הגדולים ביותר, בטח ובטח במדינת ישראל, שאינה יכולה להתפאר ביותר מדי הישגים ספורטיביים או ספורטאים בכירים.
אז למרות שלא יוכל לזקוף לזכותו טבעת יוקרתית, כספי לבטח יוכל להתהדר בתואר לא רשמי אחר בו כבר זכה מזמן – אחד מהספורטאים הקבוצתיים הגדולים בתולדות הספורט הישראלי, אם לא הגדול ביותר.
פורסם לראשונה 13/04/2018 11:50
לפנייה לכתב/ת 
כספי
צילום: AP
מומלצים
