עוד חוזר הניוון, פפ
הקבוצות של גווארדיולה מגיעות לשלבים המכריעים של העונה כשהן כבר שבעות ולא חדות מספיק. זו הסיבה לכישלון המתמשך בליגת האלופות
פפ גווארדיולה הוא ללא ספק מהמאמנים המובילים בעולם כיום, ולבטח אחד המאמנים המובילים בצורת משחק התקפית, יוזמת, אטרקטיבית ומהנה לצפייה. אבל מאז שעזב את ברצלונה הוא מתקשה להצליח בבמה הגדולה באמת- ליגת האלופות. למה וכיצד?
למי שצופה בליגה האנגלית, אי אפשר שלא להתפעל מסיטי של העונה הנוכחית. ממוצע של 3 שערים למשחק, הפסד ליגה ראשון במחזור ה-23 ורקורד מטורף של ניצחונות, כולל בסטמפורד ברידג', באמירויות ובאולד טראפורד. סיטי שוטפת ודורסת את הליגה התחרותית בעולם, ליגה שבה שש קבוצות נאבקות על תואר האליפות, והם עושים את זה בסטייל, עם חמישיות, שישיות ושביעיות. נתון באמת מדהים הוא שגוארדיולה לוקח אליפות שביעית בקריירה מתוך 9 שנות אימון (!) - שלוש אליפויות בארבע שנים עם בארסה, שלוש משלוש בבאיירן ואליפות באנגליה בעונה השנייה שלו בממלכה.
לצד כל ההישגים הללו, יש תואר אחד שדי חומק מזרועותיו של פפ מאז שנת 2011, התואר היוקרתי מכולם, התואר שבאמת מעניין קבוצות כמו ברצלונה, באיירן וסיטי - ליגת האלופות. כשפפ הגיע לבאיירן ב-2013, היא הייתה אחרי עונה בה זכתה בטרבל, כאשר בדרך ניצחה את ברצלונה בחצי גמר הצ'מפיונס (0:7 כולל). באיירן של פפ לקחה אליפות מוחצת, ב-20 נקודות הפרש מדורטמונד סגניתה, וההפסד הראשון בליגה הגיע במחזור ה-29 (שובר שיאים, כבר אמרנו?). אבל דבר מה השאיר טעם קצת מר לעונה ההיא. הפסד 5:0 לריאל (בסיכום) והדחה צורמת בחצי גמר ליגת האלופות.
בעונה הבאה באיירן של פפ מחצה כל הדרך לאליפות נוספת ולחצי גמר ליגת האלופות, כמו שפפ יודע - בסטייל. עם 1:7 על רומא, 0:7 על שחטאר, 1:6 על פורטו, אבל בחצי גמר שוב הודח בטונים צורמים אחרי שספג 3:0 מברצלונה. אותו סיפור חזר ב-2016, כשהפעם אתלטיקו היא זו שמדיחה את פפ בחצי הגמר. פפ סיים שלוש שנות אימון בבאיירן כשהוא לא מעפיל לגמר ליגת האלופות. באיירן של לפני פפ, שהייתה קצת פחות נוצצת ולבטח פחות מוחצת העפילה לשלושה גמרים בארבע עונות והניפה את התואר פעם אחת.
פפ הגיע לאנגליה לעונה בה סיים שלישי בליגה והודח בשמינית הגמר באירופה (שני דברים שלא קרו לו מעולם כמאמן). אבל באנגליה צריך תקופת חסד, אפילו גדולי המאמנים נזקקו לתקופת הסתגלות לממלכה. העונה, כאמור, סיטי של פפ משייטת לעבר האליפות בהליכה ובסטייל. אבל שוב, הנה הגיע לו רבע גמר ליגת האלופות. ופפ מוצא עצמו מפסיד פעמיים בשבוע (שלוש אם נספור את ההפסד בדרבי) ומודח שוב בבושת פנים, הדחה צורמת מול ליברפול. ופפ עצמו מורחק רגע לפני המחצית הגורלית ביותר לעונה שלו. איך קורה שבשבוע אחד סיטי שלו הכפילה את כמות ההפסדים שלה (3 הפסדים העונה בכל המסגרות עד שבוע שעבר). התשובה פשוטה - נאיביות והכנה מנטלית.
סר אלכס פרגוסון אמר פעם שהקבוצה שתניף את התואר היא הקבוצה שתגיע למאני טיים (מרץ-מאי) כשהיא בכשירות גבוהה, חדה ורעבה. בכל עונה יונייטד של סר אלכס ייצרה תחרות, אפילו בעונות שלא באמת הייתה לה כזו. הקבוצות של פפ מגיעות לאפריל כשהן לא מרבות להפסיד, בחלק מהמקרים הוא כבר הניף את תואר האליפות חמישה, שישה ושבעה מחזורים לפני תום העונה. במצבים כאלו נדרשת הכנה מנטלית גבוהה מאוד במעמד חצי גמר ליגת האלופות, במיוחד כשאתה מגיע אליו בצורה כל כך מרשימה ודורסנית. באיירן וסיטי של פפ מגיעות לשלבים הגבוהים של ליגת האלופות עם מידת מה של שובע ונאיביות. היא נראית מנוונת. בשלבים הללו, כשכל טעות קטנה עלולה להיות קריטית, שם אין מקום לנאיביות...
יכולתם לראות בשבוע שעבר, במצב של 3:0 לליברפול, כשעונה שלמה מוטלת על הכף ושער אחד של סיטי יכול היה לעשות הבדל עצום לקראת הגומלין, את סאנה, סילבה וז'סוס צוחקים ומחויכים, כאילו שהם מובילים 0:6 על ווטפורד בליגה. ככה לא מכינים קבוצה לרבע גמר ליגת האלופות. לכל קבוצה ולכל מאמן יכולות להיות מעידות, אבל זו כבר מגמה.
אי אפשר להגיד על פפ שהוא לא ווינר. המאמן הצעיר (יחסית) שובר שיאי תארים כל שנה. אבל בעונה בה סיטי שלו נראית כ"כ טוב, הייתי מצפה לראות אותו ממשיך עוד קצת בליגה של הגדולים. העונה סיטי מטיילת לאליפות באנגליה, ברצלונה הולכת כל הדרך אל התואר בספרד, ומנגד ריאל מדריד בעונה מזעזעת בזירה המקומית, והייתה כזו גם באירופה עד לשמינית הגמר מול פ.ס.ז'. אבל בסוף היום, ריאל בין 4 האחרונות של אירופה, ברצלונה וסיטי לא! מי מצליחה יותר?
לפנייה לכתב/ת 
