שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    יעקב קומה ז"ל: ההתכתבות עם הילדה ששלחה חבילת שי
    לאחר שנפל בחזית סיני במלחמת יום הכיפורים, מצאו בני משפחתו של יעקב קומה את סדרת המכתבים הארוכה שלו עם ילדת כיתה ג' בתל אביב, ומאז עד עצם היום הזה הם שומרים איתה על קשר

    "לאבא, לאמא ולכל המשפחה!! עברו שלושה ימים מאז התחיל בנכם, וסוף סוף הגיע מכתב ראשון מהחייל שלכם. הטרטורים של הגיבוש החלו מיד כשירדנו מהמשאית. באוהל ישנים 10 אנשים, ולמרות הצפיפות הנוראה מסתדרים בקלות. אם אחזור הביתה ביום שלישי או רביעי הבא, משמע שנזרקתי מקורס הטיס. אם אחזור הביתה רק בעוד שבועיים, יש סיכויים סבירים שהתקבלתי".

     

    ימים ספורים אחרי גיוסו לצה"ל, באוקטובר 1972, שלח יעקב קומה ז"ל למשפחתו את המכתב הראשון מהשירות הצבאי. מאז, הוא המשיך לכתוב, מכתב ועוד מכתב. בשפה ציורית ובמילים מדויקות הוא תאר את שירותו הצבאי, עד שנפל במלחמת יום הכיפורים, שנה לאחר גיוסו.

     

    הוא נולד באוגוסט 1954 לעולים מעיראק ששוכנו במעברה בטבריה. הבן הראשון אחרי חמש בנות, לשמחה ויוסף קומה. שמונה שנים אחריו נולד בן נוסף למשפחה, אילן, שמחזיק עד היום במכתבים שכתב יעקב כזיכרון אחרון מאחיו הגדול, שהיה דמות למופת ואהובה על כל סביבתו.

     

    בשנות השישים העתיקה המשפחה את מגוריה לעיר חולון, ושם למד קומה בבית הספר היסודי "רמז". את התיכון המשיך בבית הספר "בויאר" בירושלים ושם התמקד בלימודים במגמה הריאלית-ביולוגית. "אני זוכר הכול מאחי, אפילו שעברו יותר מ-40 שנים מאז מותו", אומר אילן, כיום בן 56. "הוא היה טיפוס מאוד תיאטרלי, המפיק של בית הספר. שחקן בחסד וקומיקאי בנשמה".

     

    יעקב קומה ז
    יעקב קומה ז"ל ואחד ממכתביו

     

    יעקב היה נער חברותי שמקומו בקדמת הבמה. היה חבר בתנועת הנוער העובד והלומד ובשעות הפנאי נהג לקרוא ספרים, למד את טכניקת הצילום והפיתוח, ועסק בעבודות עץ ומתכת. בתקופת לימודי התיכון שימש הנער החרוץ כיו"ר ועדת התרבות, ובתקופה זו התגלו כישוריו כשחקן ובדרן. "כשקובי עלה על הבמה", סיפר אחד מחבריו, "ידענו שכנון לנו ערב מהנה. גם בלי להתכונן ידע להלהיב אותנו".

     

    באוקטובר 1972 התגייס יעקב לגיבוש היוקרתי של קורס הטיס, ולאחר שנשר הוצב בחיל השריון. בטירונות היה חניך מצטיין ובשעות הקשות של האימונים תמיד עודד את חבריו והקפיד על העלאת המורל. אחרי סיום המסלול השתלם כנהג נגמ"ש ושירת בגזרת התעלה בסיני. החברים בצבא כינו אותו "יונית השלום המפייסת", מאחר שתמיד ידע להסתדר עם כולם וגם להשכין שלום ביניהם. "מה נשמע בבית?", כתב באחד ממכתביו הראשונים, "זאת עדיין לא הספקתי לשאול. נ.ב תסלחו לי על הכתב האיום, אני מקווה שתמצאו מישהו שיצליח לפענח אותו מבנכם האהוב, יעקב קומה".

     

    בשבת ה-6 באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים. "יעקב חזר הביתה בלילה בשל החתונה של אחותנו הגדולה, שהייתה מיועדת ליום ראשון שמיד אחרי כיפור", מספר אילן. את החתונה נאלצה משפחת קומה לבטל בגלל המלחמה. "הוא נסע לסיני מיד ביום ראשון כשהודיעו על ביטול החתונה, ולא יכול היה להצטרף לחבריו לפלוגה שהיו על התעלה. חלקם כבר נהרגו או נלקחו לשבי".

     

    "אנחנו במצב של חורבן בית שלישי", צוטט בחדרי חדרים שר הביטחון דאז משה דיין, בימי הלחימה הראשונים. במילותיו הפגין את התחושה הציבורית הקשה. תחילה התמקדה המערכה בסיני בניסיונות בלימה של הכוחות המצרים, שחצו את התעלה ופלשו לשטח סיני. המוצבים על גדות התעלה ספגו מכה כואבת עם אבדות רבות וחיילים שנפלו בשבי."יעקב הגיע לסיני והצטרף לפלוגה אחרת", מספר אילן, "בגלל שפלוגתו ספגה מכה קשה כבר ביום הראשון וכל הכוחות היו מפוזרים".

     

    ב-8 באוקטובר הגיעו חיילי המילואים לסייע לכוח שספג מהלומה בסיני, להדוף את המצרים. המתקפה נכשלה והתגלעו קשיים וחיכוכים בין הדרגים הפיקודים בשטח, מה שכונה בהמשך "מלחמת הגנרלים". במשך שבוע לחם יעקב בגבורה. ביום ט"ז בתשרי תשל"ד (12 באוקטובר 1973) נפצע בראשו במהלך התקיפה על מעוז "נוצה", ונפטר יום למחרת בבית החולים הדסה בירושלים. "אי אפשר לתאר בכלל מילים איך מרגיש ילד קטן שפותח את הדלת, ורואה קציני צבא על מדים בערב שישי", נזכר אחיו אילן בכאב. "הם הגיעו בזמן הקידוש ביום שישי, ואבא שלי ישר נסע לבית החולים בהדסה".

     

    אחרי מותו, גילתה המשפחה על תכתובת בין בנם היקר שנהרג לבין ילדה בכיתה ג' בשם אפרת. "לקראת החגים, תלמידים מרחבי הארץ היו שולחים חבילות שי לחיילים בשטח", מספר אילן, "ואחי קיבל חבילה מילדה בשם אפרת מתל אביב, וכתב לה מכתב תודה, שאחריו סדרת התכתבויות. אחרי שהוא נהרג, גילנו את המכתבים שלה אצלו בציוד האישי. החלטנו ליצור קשר עם המשפחה, וסיפרנו לה שיעקב נפל. לא רצינו שיכאב לה הלב שהוא לא עונה לה".

     

    בעקבות ההודעה הקשה, שלחה הילדה מכתב תנחומים למשפחתו. "לצערי המכתב שלך בא רק כאשר לדבר שידעתי ובכל זאת קיוויתי שלא נכון הוא", כתבה. "התחלתי לדאוג ליעקב כשלא קיבלתי ממנו תשובה על המכתב ששלחתי. רציתי לטלפן אליכם אבל פחדתי מפני זה. כעבור שבוע אחרי שבוע בלי מכתב מיעקב, ביררתי דרך בת דודה של אמי שגרה בחולון והבנתי מה קרה. רצתי לכתוב להוריך אבל היה לי קשה".

     

    על הקשר המיוחד שנוצר בין השניים סיפרה למשפחת קומה. "התכתבתי עם יעקב במשך שנה, הכל התחיל מחבילה ששלחתי לחיילים בפורים, והוא שלח לי מכתב תודה. אני מאוד מצטערת שלא פגשתי אותו. אני לא יודעת איך הוא נראה. ריקי, אני רק בת 9 וחצי אבל יעקב היה יקר לי מאוד מכתביו יהיו חסרים לי כי הוא התייחס אליי כמו ילדה גדולה". עד עצם היום הזה שומרת משפחת קומה על קשר עם אפרת.

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים