בקסטריט בויז בישראל: זה עדיין עובד להם
עם כל הפירוטכניקה הנכונה, הלהיטים המוכרים, והצעדים שכל מעריצה תדע לחזור עליהם - הבקסטריט סיפקו גם הפעם את האסקפיזם האולטימטיבי, אם כי בהופעה קצרה מהמצופה. חוויות מערב של כיף טיפשי וטהור, וגם סיפורה של מגבת אחת מיותרת ספוגה זיעה
מול קהל של 15 אלף נשים מאושרות וגם (אבל פחות) גברים שמזמזמים את המילים בלי להתנצל, הופיעו אמש (יום א') הבקסטריט בויז על בימת הלייב פארק בראשון לציון. שלוש שנים אחרי שהופיעו כאן בפעם הראשונה והצהירו "עוד נחזור" - להקת הבנים האהובה, שחוגגת כבר 25 שנה להקמתה, קיימה את ההבטחה עם קריאות "אוהבים אותך, ישראל" שהושמעו למכביר.
אם בהופעה הקודמת התגלית החדשותית הייתה שהחבר'ה האלה לא מזדקנים, הרי שהפעם דומה שלא רק זאת, אלא שבאופן מוזר ניק, בריאן, קווין, אייג'יי והאווי (זה סדר סולם האהבות, לא?) אפילו הולכים אחורה בזמן ונראים יותר טוב. ה-Everybody שלהם עדיין גורם אוטומטית לצווחות, I Want It that Way עדיין עובד בדרך הזו, Incomplete היה לגמרי שלם, ולגבי שיר הפתיחה Larger than Life - ובכן, משחק מילים מחמיא כלשהו שמרמז על כך שהם גדולים מהחיים. בין הלהיטים, וגם שיר אחד לא ממש מוכר כדי לסמן וי, היו שם גם Get Down ,Drowning, Show Me the Meaning, The Call וכמובן As Long as You Love Me - כולל הכוריאוגרפיה המקורית מהקליפ, נו זו עם הכיסאות.
בסופו של דבר, מה מבקש המבקר הממוצע בהופעה - לחזור בזמן לכמה רגעים של נוסטלגיה, לצרוח סתם, וגם הזדמנות לבצע את התנועות מהקליפ בפזמון האחרון של Everybody שחקוקות באחרון תאי המוח - ושזה יהיה לגיטימי. על כל אלה הבקסטריט ענו בצורה מופתית - עם שואו מספק של אסקפיזם, שכלל את כל החבילה - גם מודולציות ופאוזות דרמטיות באמצע שירים, והקליפ הארוך ביקום שהוקרן בפתיחת ההופעה, והציג רגעים מתוך הקליפים של הלהקה לאורך השנים.
עם זאת, כמי שבעוונותיה נכחה גם בהופעה הקודמת, ההשוואה משביתת השמחות בלתי נמנעת - ובגזרה זו ההופעה הפעם הייתה קצרה משמעותית מהקודמת - כשעה וחצי לעומת יותר משעתיים, וחבל שלא השקיעו ביותר מהדרן אחד. אסייג באפקט הפעם השנייה, שהיא לעד פחות עוצמתית מהראשונה, אך נראה שהפעם נרשמה יותר טכניות, כמה קליפי מעבר שנראו כמו שומרי מסך, ופחות מתקתקות באוויר. אולי הדבר טמון גם בכך שמדובר במופע שונה בתכלית מהקודם - ההופעה הנוכחית, שאותה הפיקו והביאו לארץ קבוצת בלוסטון גרופ לייב ניישן עם מופע חימום של דיג'יי דלית רצ'סטר, היא חלק מסיבוב הופעות עולמי של הלהקה שנמשך יותר משנתיים.
רגע מוזר במיוחד נרשם כשניק קרטר שלף מגבת והכריז שהוא מנגב בה את זיעתו, ואחר כך העביר אותה בין חבריו וביקש מהם לרפד אותה בעוד קצת זיעה, ובסופו של דבר העניק את המגבת לאחת המעריצות. נראה שגם הקהל היה די הלום לנוכח הסיטואציה, מה שגרם לקרטר להודות בקול "זה היה קצת מביך", ואכן, בחורים - אנחנו יודעות שאתם מצליחים מאוד, אין צורך לנפנף בזה במגבת ספוגה בחשיבות עצמית. קצת כבוד למעריצות לא יזיק.
מעבר לכך, הבקסטריט חזרו - עם כל הפירוטכניקה, הצעדים המוכרים, הלהיטים שכל מעריץ בעבר או בהווה ידקלם מתוך שינה והצ'ארם שפעל כל כך יפה בניינטיז ועדיין עושה את העבודה. ובעיקר כיף. הרבה כיף טהור, טיפשי, נוסטלגי וחסר התנצלויות. אז פה הסתבכות עם סמים של אייג'י מקלין, ושם תלונות על אונס ועל אלימות מצד קרטר, נו, כשהזיעה שלך שווה כל כך הרבה - הכול אפשרי.
