העדות המצמררת של ניצול האסון: "גל בגובה מטר וחצי פגע בבנות וסחף אותן"

"אם הייתי נשאר עוד טיפה למטה גם אני הייתי נסחף. הליכתי למדריך והעזרה לבנות הצילו את חיי". כך משחזר אחד מניצולי השיטפון את הטרגדיה בנחל צפית, שם נהרגו 10 מחבריו במהלך השיטפון שאירע שם בזמן טיול של המכינה הקדם-צבאית בני ציון. בשיחה עם ynet הוא סיפר כי חייו ניצלו לאחר שעזר לקבוצת הבנות לצעוד בתוך הנחל וצעד לכיוון אחד המדריכים לשאול אותו שאלה.

בתחילת דבריו הוא מספר כיצד הכול החל. "מזג האוויר במסלול היה בהיר ולא ירד בלילה גשם. היה די נעים והיה אפילו חם כמו בכל טיול רגיל, ואז שסיימנו את העלייה הגענו למעין מצפה. נכנסנו לנחל, החל טפטוף, חלק שמו מעילי גשם, חלק שמו כיסוי תיקים. לכמה מהבנות היה קשה אז נשארתי איתם מאחורה כדי לסדר את התיקים ובכל מצב אחר כנראה הייתי מקדימה", הוא סיפר.

בשלב מסוים הגשם התחזק. "אחת הבנות אמרה שהתיק שלה נרטב ולא יהיה לה עם מה לישון אז עזרתי לה לארגן כיסוי לתיק עם שקיות ניילון. זה לקח זמן ואני והיא נתקענו מאחורה. מאחורינו היו עוד ארבעה אנשים, בהם המדריך והחובש ומי שהוביל זה צוות הגיוס. כשהם התקרבו אלינו הלכתי לשאול את המדריך שאלה, בערך מטר מהבנות, ואז התחלנו לשמוע רעש של אבנים ורעש חזק כמו של ממטרות, כאילו עוצמה של פי שמונה ממטרות שבעצם היו גשם חזק", שחזר הצעיר.

הצעיר מספר כי החובש צעק שיש שיטפון ודרש מכולם לעלות למדרון גבוה. "אבנים בגודל של חצי בן אדם עפו על קיר והתפוצצה וזה עשה בום גדול בנחל. כולם שמעו את זה. הקיר החל להתמוטט ונפלו ממנו חתיכות וכולם אמרו לקפוץ. זה נמשך שניות בודדות ואני קפצתי מעל מדרגה וכשהסתובבתי רגע לראות מה קורה עם הבנות המים כבר הגיעו לי לברכיים", הוא תיאר.

העדות המצמררת המחישה בדיוק את רגעי האימה: גל בגובה של מטר וחצי פשוט פגע בבנות וסחף אותן. הגל היה עוצמתי בחיים, לא ראיתי דבר כזה. לא היה להן סיכוי לשרוד את זה. המים הגיעו לי לרגליים על אף שהייתי על מדרגה במצוק. המדריך והחובש צעקו לי לעלות למעלה מיד ולאלה שהיו למטה לברוח כי יש שיטפון. אף אחד לא ציפה לזה בכלל".

הרוגי האסון בנחל צפית

פעולות החילוץ, אתמול(צילום: AFP)

הניצולים(צילום: חיים הורנשטיין)

בהמשך הוא מספר כי לא היה סיכוי להציל את ההרוגים. "אי אפשר היה לתפוס אותם. זה היה בלתי אפשרי, אם הייתי נשאר עוד טיפה למטה, גם אני הייתי נסחף. עלינו למעלה. שני חבר'ה ניסו להזעיק עזרה בטלפונים הניידים כי למטה לא הייתה קליטה ושניים אחרים ניסו לחפש את הבנות ואת מי שנסחף כי אולי הם נתקעו בדרך. קראנו להן בשמות כי חשבנו שאולי מישהו עדיין שם, אבל אף אחד לא ענה. היה רק זרם מטורף ועצום של מים עם סלעים גלים ומערבולות".

"לתת למשטרה לעשות את העבודה שלה"

עוד אמר הצעיר: "אסור לקפוץ למסקנות. כבר מאשימים את המכינה, אבל זה לא נכון וצריך לתת למשטרה לעשות את העבודה שלה ולחקור. אני לא יודע מי אשם ואף אחד לא יודע מי אשם".

ראש המכינה יובל כאהן והמדריך אביב ברדיצ'ב שנעצרו

יפית, אמו של אחד הנערים שניצל באסון, אמרה היום בשיחה עם ynet כי היא לא בטוחה שבנה ילמד במכינה בשנה הבאה. "יש לנו הרבה שאלות ואנחנו לא יודעים למי לפנות כמו אילו אישורים היו? אני יודעת שזו מכינה טובה, אבל אני רוצה לדעת מי אמר שיש אישורים כי זה מה שכתבו לילדים לקבוצה", היא אמרה.

היא הוסיפה ואמרה שהיא הבינה שבנה נקלע לעין הסופה לאחר שהוא התקשר להגיד לה שהוא בסדר ושהוא ניצל. "הוא סיפר לי שעזר לבנות מאחור וקפץ למעלה ואז טיפס על הגדר וככה הוא ניצל. מי שהיה מאחוריו נהרג. הוא ראה שניים מההרוגים ופתאום לא ראה אותם ורק אחרי הוא גילה שהם נהרגו", סיפרה האם.  

יפית מספרת כי על אף חששותיה לפני הטיול בנה הרגיע אותה. "אני לא רציתי שהוא ייצא במזג האוויר הזה, אבל הוא כתב לי שיש אישורים. לא ידעתי שהם לא כפופים למשרד החינוך. היה לו מאוד חשוב לצאת כי זה היה הטיול האחרון לגיבוש. ביום רביעי כבר נורא חששתי. התקשרתי ושאלתי אותו מה קורה והוא אמר 'אימא מה את דואגת? יש להם אישורים'".