קשה לפספס את הזמרת פטיט מלר כשהיא עוברת ברחוב. יש לה מראה שנראה כמו לקוח מאגדת ילדים והשם הראשון שעולה לראש היא היידי בת ההרים עם הצמות הבלונדיניות, הלחיים האדמדמות וכובע הקש. אז נכון, פטיט (ששמה מלידה: סיוון) כבר מזמן לא ילדה, אבל משדרת משהו ילדותי ונאיבי. לא לחינם כינו אותה בכמה עיתונים בשם: לוליטה, תואר שהיא בהחלט מזדהה אתו. ב-2013 היא סיפרה: "לוליטה היא אני. זו לא דמות, זה גם מה שאנשים כותבים עלי. אני חושבת שזה בגלל הקול שלי ומפני שאני מתלבשת באופן מסויים. בגלל הגוף שלי שאני נראת כמו ילדה גם אם אני לא".

פטיט היא הישראלית היחידה שהיתה מועמדת לMTV music awards כאמנית חדשה ב-2017 . היא מגיעה לראיון אתי בדיוק כפי שהיא נראת בוידיאו קליפים שלה, בלונדינית, עם סומק ורוד שמכסה את כל הלחיים וללא כל איפור עיניים. עורה בהיר מאוד והיא מקפידה לחבוש כובע שיגן עליה מפני השמש הלוס אנג'לסית, למרות שהיא עברה לכאן לפני חודשיים בעיקר בגלל השמש הזאת. "גרתי בחמש השנים האחרונות בלונדון והיה כל כך קר”, היא אומרת. "תמיד רציתי לגור בלואס אנג’לס ליד הוליווד וה"סינמה", העיר הזאת נותנת לי המון השראה".

בארץ היתה מלר ידועה מלהקת הבנות טרי פויזן שנוסדה ב-2003 ושרה מוסיקת אלקטרו-פופ. לאחר הופעות רבות באירופה והופעת חימום ללהקת "דפש מוד"ב-2009 וסיבוב הופעות בארה"ב, החליטה פטיט לפרוש ולפתח לעצמה קריירת סולו.

"אני מרגישה פה לחלוטין בבית”. מלר

היעד הראשון היה ניו יורק שם הקליטה את השיר NYC TIME. "אחרי שהעלתי את הוידיאו קליפ ליוטיוב, פנה אלי מנהל מוסיקה מלונדון וביקש ממני שאעבור ללונדון כי הוא רוצה לייצג אותי. בהתחלה היססתי אבל בסוף החלטתי לזרום אתו ונסעתי לאנגליה שם התחלתי לעבוד עם מפיקים והוחתמתי על ידי המייג'ור לייבל "איילנד רקרודס".

ההחלטה לעבור ללונדון התגלתה כחכמה. מלר התחילה להקליט את האלבום הראשון שלה Lil Empire או באנגלית: אימפריה קטנה (אחר כך יגיע גם ההסבר למה) שכולל להיטים קליטים אבל צריך לצפות בוידיאו קליפ שלהם בשביל להנות מהם כמו שצריך. הקליפים שצולמו במדינות שונות ברחבי העולם, צבעוניים מאוד, משעשעים ומשובבים. מה הפלא שהקליפ "בייבי לאב"זכה ללמעלה מ-10 מיליון צפיות. הקליפ צולם בניירובי אפריקה ובין השאר במלון הג'ירפות המפורסם שם יכולים האורחים לאכול ארוחת בוקר בחברת הג'ירפות שמציצות מבעד לחלון ומבקשות שיאכילו אותם. בקליפ נראת מלר רוקדת ושרה בחברת ילדים ונשים אפריקאים, מנשקת ג'ירפה ועומדת כמו פלמינגו על רקע של מאות פלמינגו ורודים.

"כמו בגן עדן. אתה נוסע למדינת עולם שלישית אבל מרגיש כמו בגן עדן עם הג'ירפות, הפלמינגו, הספארי. לילדים שם יש חיוך שלא ראיתי בחיים. ברור לך שהם חיים ב"סלאמס"אבל עדיין הם מחייכים ומאושרים".

"ידעתי שאני לא רוצה רקדנים מקצועיים. אני אוהבת ללכת למקומות בהם אני מצלמת ולמצוא אנשים שחיים שם. כולם שם יודעים לרקוד. סיפרו לי שבסלאמס יש חבורת ילדים שרוקדים. הלכנו לסטודיו לריקוד ובגלל שאין להם מראות שם, הם עומדים מול המורה וחוזרים אחרי התנועות שלה. היה מדהים לראות ילדים בני שנתיים רוקדים. היה קטע שהייתי צריכה לבחור את הרקדן הכי טוב לוידיאו אבל לא יכולתי לבחור, אז אמרתי, טוב, בואו כולם".

"זהו שיר שנשמע שמח אבל השיר הזה עוסק דווקא במשהו עצוב על אהבה שנעלמת. זה היה בדיוק בתקופה שאנשים נחטפו באפריקה וחשבתי על הקונספט הזה של נשים חזקות שלפעמים סובלות גם מלב שבור".

"לא ממש. בהתחלה הביאו לי ג'ירפה נקבה והיא לא רצתה לנשק אותי, אז אחרי שעה שניסינו ללא הצלחה, הם הביאו לי ג'ירף והוא מייד הסכים לנשק אותי. הם נותנים לאורחים משהו להחזיק בפה שהג'ירפות אוהבות וכך הן מגיעות אליך ועם הלשון הארוכה שלהן לוקחות את זה ממך".

"נכון. צילמנו באפריקה, מונגוליה, סנגאל. נסעתי המון בתקופה הזאת. החלטתי לצלם במקומות שלעולם לא אגיע אליהם אחרת".

"בתור ילדה נשרפתי מהשמש בצורה רצינית ואני תמיד אומרת: 'תלבשי את הטראומה שלך בגאווה'. אז התחלתי לשים את המייקאפ הזה כבר בתיכון ואני לא יכולה לזהות את עצמי יותר בלי זה".

"עד היום אנשים צוחקים עלי כשאני הולכת למקומות, נכנסת לסטארבקס או בשדה התעופה. אני שומעת את הצחקוקים אבל כשמכירים אותך יותר, מבינים מאיפה זה בא".

"יש לי עור של פיל אבל לפעמים זה באמת מפתיע אותי, במיוחד כאן בארה"ב כי יש כאן הרבה אנשים שמביעים את עצמם עם הסטייל המיוחד שלהם".

כאן בלוס אנג'לס היא מיוצגת על ידי חברת התקליטים Warner Chappell ומקליטה את אלבומה, לו כתבה את כל השירים, חוץ מאחד אותו כתבה לה המלחינה הידועה דיאן וורן שכתבה את Un-break my heart ולהיטים גדולים אחרים.

"היא פנתה למנהל שלי ואמרה לו שיש לה שיר בשבילי. מאוד התרגשתי. היא הזמינה אותי לסטודיו שלה והשמיעה לי עשרה שירים אבל לא התחברתי לאף אחד מהם ואז היא אמרה: אני עובדת על שיר נוסף אבל הוא עדיין לא גמור. היא הביאה את הגיטרה שלה והתחילה לנגן את השיר ואחרי כמה שורות בשיר, אמרתי לה: 'וואו, זה השיר שלי, אין מצב שאני עבור את החיים בלי השיר הזה'. הוא היה כל כך מרגש. חודש אחרי זה השיר הזה עוד התנגן לי בראש".

המראה הייחודי של מלר ביחד עם הוידיאו קליפים שלה זיכו אותה גם בהזמנות לתצוגות אופנה רבות. בשבוע האופנה בפריז לפני שנתיים, הקדיש אתר האינטרנט של ווג כתבה מיוחדת למראות של פטיט מלר, תחת הכותרת: "הסוד של פטיט מלר לסטייל ייחודי בשורה הראשונה". היא תיעדה את התצוגות בהן ביקרה לטובת העוקבים שלה באינסטגרם שזכו לסיור וירטואלי אתה כשהיא קופצת מתצוגה לתצוגה. פעם אחת היא נראתה יושבת לצד עורכת האופנה אנה דלו רוסו ובתמונה אחרת היא נראת בתצוגה של סטלה, בתו של פול מקרטני כשהוא לצידה. היא נראתה בתצוגה של המותג "סאקאי"בכובע קשה ושמלת תחרה אדומה ולתצוגה שחתמה את חודש האופנה, תצוגת האופנה של מיו מיו, היא הגיע עם בגט, סמלו של העם הצרפתי. ואפרופו עם צרפתי, בכתבות באנגלית, מוצגת פטיט בכלל כצרפתיה ולא כישראלית. ואילו בישראל נכתב שהיא ילידת חיפה. בראיון עמה היא עונה לי על כך: "נולדתי בצרפת ובגיל 4 עליתי עם המשפחה שלי לארץ. אמא שלי צרפתיה ואבי נולד בפולין".

על הפרטים הבאים עם זאת, אין ויכוח: היא הבת הצעירה מבין שלושה ילדים ונחשפה כזמרת דרך קבוצת 951 של אחותה הגדולה אפרת מלר ובן זוגה טיראן מדלסי. היא גם שימשה כדוגמנית בסוכנות יולי ודיגמנה את בגדיהן של המעצבות נעמה בצלאל ואילוצ'קה (אילנה ברונשטיין).

פטיט יודעת להשתמש במדיה החברתית בצורה אפקטיבית למטרותיה. אנשים שפנו אליה דרך אינסטגרם למשל או פייסבוק, מצאו עצמם בקליפים שלה. "יש לי סטייליסטית יפנית שפנתה אלי דרך אינסטגרם והיום עובדת אתי. הצלם של הקליפים היה מעריץ שלי בטרי פויזן אבל צילם רק סטילס. הצעתי לו להתחיל לעשות וידיאו והוא עשה את זה יפה מאוד. פנו אלי עכשיו תלמידות מבית ספר בקונטיקוט ששלחו אלי את השיר שלי בייבי לאב ואת הריקוד שיצרו לו ביחד. אז עכשיו הן ישתתפו בקליפ של שיר חדש שלי. בגלל זה החלטתי לקרוא לאלבום שלי "ליטל אימפייר"כי הגבולות מטשטשים. אתה מתחיל ליצור עם המעריצים שלך מוסיקה ביחד".

מה הספקת לעשות כאן בלוס אנג'לס מאז שהגעת?

"אני מקליטה את האלבום החדש שלי וגם קיבלתי הזמנה להופעה. בגלל שלא היתה לי להקה כאן כי הלהקה שלי בלונדון, הייתי צריכה להקים להקה חדשה. פגשתי במקרה את המתופף של נינט והוא עזר לי להקים להקה חדשה. הופעתי אתה באירוע אופנה שנערך מתחת לכיפת השמיים".

"כן, יש לי תואר. התחלתי ללמוד בזמן שהייתי בטרי פויזן. עשיתי את התואר באוניברסיטת תל אביב וגם לקחתי קורסים בסורבון. תמיד אהבתי לקרוא וללמוד. תוך כדי השיעורים גם עלה לי עולם שלם של רעיונות לשירים. גם היום, אם אני לא קוראת, אני לא יכולה לכתוב שירים. אני חושבת אולי גם להירשם ללימודים ביו.סי.אל.איי".

"בהחלט, את אחד השירים נצלם בשדה התעופה בלוס אנג'לס. יש פה תאורה מדהימה לצילום סרטים".

"אני מרגישה פה לחלוטין בבית. הפוזיטיביות והחום של האנשים נהדרים. כיף לחיות פה".