אבו מאזן נתן תוקף לגרועים בתירוצי נתניהו
הנאום של יו"ר הרשות הפלסטינית היה נגוע באנטישמיות ובורות. כפי שנהוג לומר עליו, הוא פרקליט גרוע של קייס מוצדק עד מאוד. פרשן העיתון "אל-חיאת" מסביר שאבו מאזן גרם נזק למאבק הפלסטיני לסיום הכיבוש הישראלי
אבו מאזן(צילום: רויטרס)
בנאומו במועצה הלאומית הפלסטינית לימד יו"ר הרשות מחמוד עבאס (אבו מאזן) סנגוריה על הסוגיה הפלסטינית ועל זכויות הפלסטינים – נושאים שאין עליהם חולק. בדבריו הוא הוכיח עד כמה צבועים, חסרי בסיס ומשוללי חמלה הם "הפתרונות" המוצעים לפלסטינים. הוא הדגיש, וטוב שעשה כן, עד כמה מתכחש העולם לצדק שצריך להיעשות עם הפלסטינים – המבקשים להם מדינה וחירות, ותיאר את הכיבוש והדיכוי של ישראל.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
אך לא יהיה זה נכון לעצור כאן את ניתוח הנאום. שכן אבו מאזן, כמו שמקובל לומר עליו, הוא אכן פרקליט גרוע של קייס מוצדק עד מאוד. נאומו הארוך גרם למאמצי הפלסטינים ללכת עשרות שנים אחורה, בשל התודעה האנטישמית שכלל הנאום ושנשאה איתה ניחוח של גזענות, דמיונות שווא ובורות. ולבורות, כמו גם לסבלנות, יש גבול, שאותו חצה הנשיא הפלסטיני בנאומו.
שם, בין המילים, הפך סטלין ל"היסטוריון יהודי", רחמנא ליצלן, והפרשנות המרקסיסטית לבעיה היהודית (המיוחסת לאברהם ליאון ואיזאק דויטשר) הועברה באופן גס, תוך ידיעה כי פרשנות המשווה בין היהודים לקפיטליזם טומנת בחובה גם גרעין של אנטישמיות.
וכך חזר אבו מאזן מחדש על אותו מזמור נושן: היהודים, הריבית וחלפני הכספים הנקלים. ואז העתיר גם דברי שבח על יהודי אשכנז, בהסתמך על ספרים שאפילו הספריות כבר הקיאו מתוכן. הוא הכחיש כל טבח שנעשה ביהודים במדינות ערב, גם אם נכון הדבר שהם היו קטנים לאין שיעור מאלה שנעשו באירופה.
כל זאת ועוד בנאום אחד, נאום שבנימין נתניהו לא חלם על שכמותו. שהרי נאום כזה מעניק תוקף לתירוצים הגרועים ביותר של ישראל, ומסיר ממנה את האחריות על מפעל ההתנחלות ועל סירובה לפתרון שתי המדינות, ומאפשר לה להעביר את כל האחריות לצד של אבו מאזן, לרבות נאומו זה וההסכם הרע שחתם עם חמאס. די שניזכר בעבודת הדוקטורט שכתב אבו מאזן במוסקבה כדי להגיע למסקנה שלא הרבה השתנה, וכי האיש נשאר במקומו למרות כל הדברים שאמור היה ללמוד.
לא ברור מה היה לו דחוף כל כך לעשות את ההתחשבנות ההיסטורית השגויה הזאת, ולהתעקש לדבר על המאה ה-11 ועל "הנושא ההיסטורי", ועל חיי היהודים עד השואה. לא ברור גם כיצד חשב שאחרי נאום שכזה מישהו יהיה מסוגל לקחת ברצינות את דבריו על "ההתנגדות העממית בדרכי שלום", על "תרבות השלום" ועל "שיתוף הפעולה עם תומכי השלום בישראל".
הקשר המשובש וארוך השנים בין ההנהגה הפלסטינית לבין ידע היסטורי הוא עניין מדאיג, ונדמה שהוא עומד להישאר כזה. מטריד עד מאוד כי בראש העם שמחזיק בממוצע ההשכלה הגבוה ביותר בעולם הערבי עומדת הנהגה – מימי יאסר ערפאת ועד אבו מאזן – שמסוגלת להיות אווילית כל כך. ההנהגה הפלסטינית לא מצליחה לייצר תבונה אמיתית בהקשר לבעיות האקוטיות שאיתן מתמודדים הפלסטינים, ואינה מייצרת שום רעיון מקורי שיוכל באמת להביא צדק ומזור לעם.
הבעיה שהוצגה כאן, של היצמדות לאגדות חסרות ביסוס והימנעות מחשיבה יצירתית, אינה עניין של ידע בלבד. מדובר בביטוי אחד מתוך אלפי דוגמאות של שלטון שאינו מתעניין במה שקורה בחברה שלו. שלטון שאינו מעוניין לתת ביטוי למה שמתחדש ונוצר בלב החברה. הוא לא מעוניין להצעיד קדימה את היכולות ואת הידע של הפלסטינים, ואף לא להתמודד בצורה חכמה עם התמורות שמטלטלות את החברה הפלסטינית.
אלה הם קווי המתאר של שלטונו של אבו מאזן; משטר שאינו שונה מהמשטרים הטוטליטריים בעולם הערבי. וככזה, ואל מול נוף האביב הערבי, הנשיא הפלסטיני הופך גם הוא לעוד "שקר שהמציאה אמריקה" – שקר שגורר אחריו מחיאות כפיים סוערות בקרב חברי המועצה הלאומית הפלסטינית.
מפעל הרעיונות הפוליטיים הגרועים לאחר מפלת "האביב הערבי" משגשג ברחבי העולם הערבי. זאת בזמן שמדיניות ישראל, בכל הנוגע למפעל ההתנחלות וברברבנותה כי רבה, תורמת את שלה להידרדרות המחשבה הפוליטית התבונית בקרב ההנהגה הפלסטינית. אבו-מאזן שולט בשם "הלגיטימציה" של המהפכה הפלסטינית. אבל הוא לא מצליח לחמוק מהגורל שבחר לעצמו: מתברר שמי שנעשה לו עוול אינו נקי מהיכולת לחולל כמעט את אותו העוול לעצמו.
- חאזם סאע'יה הוא עיתונאי ואינטלקטואל לבנוני. המאמר המלא התפרסם בעיתון "אל-חיאת
" היוצא לאור בלונדון ובערים אחרות בעולם. הוא תורגם במסגרת פרויקט "אופק לתקשורת הערבית", המשותף למרכז אעלאם ולמכון ון ליר, ומבקש לחשוף את הקוראים הישראלים למאמרים מרחבי העולם הערבי על מגוון הדעות הקיים בו.
תרגמה מערבית: דולי ברוך
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
אבו מאזן
צילום: רויטרס
מומלצים
