יותר מחצי מהערבים: יש בעיית אלימות ביישוב שלנו

הרוגים באירועי אלימות במגזר הערבי

עד כמה האזרחים הערבים חוששים מפריצות, גניבות או אלימות, לעומת אזרחים יהודים? עד כמה רווח שימוש בסמים ביישובים השונים, והיכן נפוצה יותר אלימות במשפחה? דו"ח בנוגע לשאלות הללו פרסמה השבוע (ג') עמותת יוזמות קרן אברהם.

מטרת הדו"ח: לעקוב אחר עמדותיהם של האזרחים הערבים בסוגיות של שיטור ואלימות, אחר עבודת המשטרה בקרב האוכלוסייה הערבית ואחר יישום החלטת הממשלה להגברת הביטחון האישי במגזר הערבי.

מתחילת 2018 נרצחו 15 בני אדם במגזר, חלק מהמקרים עדיין לא פוענחו. ב-2017 קופחו חייהם של 70 אזרחים ערבים. שיעורם מכלל הנרצחים וההרוגים בישראל בשל מעשי אלימות - יותר מ-55%.

במקביל להכרה של גורמים בממשלה כי במשך השנים היה יחסה של המשטרה כלפי האזרחים בלתי-מספק ובלתי-שוויוני, השתרשה בחברה הערבית ההכרה שהאלימות והפשיעה הן כיום איום אסטרטגי הפוגע בה קשות. בדצמבר 2015 החליטה הממשלה להקצות תקציבים חסרי תקדים לקידום המגזר ולשיפור רמת הביטחון האישי.

כלי נשק שנפסו בכפר כנא(צילום: דוברות משטרה)

נרצחו באום אל פחם

שיעור האזרחים היהודים הסבורים כי בעירם קיימת תופעה של אלימות במשפחה עומד על 14% לעומת 33% בחברה הערבית. ניכרים הבדלים מובהקים בין גברים ונשים בעמדות כלפי האלימות במשפחה: הנשים בשני המגזרים סבורות כי קיימת אלימות במשפחה ושיעורן עולה על זה של הגברים הסבורים כך.

תחושת חוסר הביטחון האישי של האזרח הערבי גדולה פי 2.5 מזו של האזרח היהודי. שיעור הערבים החשים חוסר ביטחון בעיר מגוריהם עומד על 32% לעומת 13% מקרב היהודים.  

שיעור האזרחים בכלל המדינה החשופים לפריצות וגנֵבות הוא גבוה: בחברה היהודית הוא עומד על 53% ובחברה הערבית על 58%. ואולם יהודי חש בטוח מפני אלימות ומפני פגיעה בנפש הרבה יותר מערבי.

תופעת דמי החסות נתפסת כתופעה חמורה יותר בחברה הערבית לעומת היהודית. בשני המגזרים סבורים כי בעיר מגוריהם רווח השימוש בסמים, אם כי בחברה הערבית הבעיה נפוצה יותר – כמחצית סבורים כך לעומת כשליש מהאזרחים היהודים. אשר לסחר בסמים, 20% מהציבור היהודי סבורים שיישובם סובל מבעיה של סחר בסמים לעומת שיעור כפול בציבור הערבי – 40%.

השימוש הבלתי-חוקי בנשק מסתמן כבעיה חמורה בציבור הערבי: 49% סבורים כי ביישובם רווחת הבעיה של ירי ושימוש בנשק בלתי-חוקי לעומת 7% בקרב היהודים.

העמדות כלפי המשטרה מעלות כי 63% מהאזרחים היהודים מטילים על המשטרה את האחריות לביטחון התושבים לעומת 36% בלבד מהאזרחים הערבים. נתונים מדאיגים אלה מלמדים שרובו של הציבור הערבי אינו מסתמך כלל על המשטרה ואינו מטיל עליה את האחריות לביטחונו. מאידך, שיעור הערבים הסבורים כי המשפחה וההורים הם האחראים לביטחון האישי של התושבים עומד על 32% לעומת 1% בלבד מהיהודים. בשני המגזרים הרוב סבור שלמערכת החינוך אין קשר לשמירה על הביטחון האישי.

נכונות גבוהה להשתתף במאבק באלימות

כ-70% מהערבים מוכנים להשתתף במאבק באלימות לעומת 39% מהאזרחים היהודים וממצא זה מעודד. רוב רובו של הציבור הערבי סבור שהגיעה העת למלחמה באלימות ו-70% מוכנים להירתם לכך.

שיעור ניכר מן הנשאלים אינם רוחשים אמון למשטרה או מאמינים בה במידה מועטה – 59% מקרב הערבים ו-54% מקרב היהודים. השוואה לממצאי סקר קודם שנעשה ב-2014 מלמדת שחל כרסום באמון כלפי המשטרה. הנשאלים הביעו גם אי-שביעות רצון מפעילותה של המשטרה: 53% מהציבור היהודי ו-61% מהציבור הערבי.

רוב האזרחים עדיין מקווים כי נוכחות קבועה של המשטרה ביישובם תביא לידי הפחתת האלימות – 66% מהציבור היהודי ו-63% מהציבור הערבי.

על אף חוסר האמון ואי-שביעות הרצון הכללית מתפקוד המשטרה, שיעור הערבים במדינה התומכים בהקמת תחנת משטרה במקום מגוריהם עומד על 77%. בנוסף, 79% מהאזרחים הערבים מוכנים לדווח למשטרה על פשע או על עבירה שהיו עדים לה, ממצא המעיד על נכונות לשיתוף פעולה ענייני עם המשטרה כדי למגר את האלימות.

רוב גדול מכלל אזרחי המדינה הערבים, 72%, תומכים בשילוב ערבים במשטרה ו-48% מוכנים לשרת במשטרה בעצמם או שאחד מבני משפחתם ישרת בה.

בשנת 2017 נחנכו תחנות משטרה חדשות בג'סר אל-זרקא ובכפר כנא, פוענחו כמה מקרי רצח, נערך מבצע לאיסוף נשק ביישובים ערביים, נמשך הדיאלוג בין ראשי המשטרה למנהיגות הנבחרת, נחנך עמוד פייסבוק בערבית ונפתח חשבון טוויטר להעברת מידע לציבור הערבי.

חנוכת תחנת משטרה בכפר כנא(צילום: קובי גדעון, לע"מ)

בדו"ח ציינו עוד כי החלו בביצוע תוכנית האמו"ן ברמה הארצית, אסטרטגיה ניהולית שעל פיה המשטרה מקדישה זמן ומשאבים לפתרון בעיות המפריעות לאזרח הנורמטיבי בכל יישוב ויישוב; במחוז הצפון פותחה תוכנית לשיפור שירותי המשטרה ביישובים הערביים.

על פי הדו"ח, "הסיבות המרכזיות לאלימות בחברה הערבית הן: נוכחות בלתי מספקת של המשטרה ביישובים. מצבה החברתי-כלכלי של האוכלוסייה הערבית – מחצית מכלל המשפחות מוגדרות עניות וכמעט שני שלישים מהילדים חיים מתחת לקו העוני. אבטלה נרחבת – בעיקר בקרב הצעירים והצעירות. התמורות שחלו בחברה הערבית. העדר שירותי ממשלה מספקים. הפליה כלפי האזרחים הערבים ואי-שוויון ביחס לחברת הרוב היהודית".