מלכת האופי
שתי קבוצות שיחקו בגמר הגביע, עונה של אחת מהן תיחקק בזכרון, השנייה תישכח מהר מאוד - ניר קלינגר הפך את הפועל חיפה לקבוצה לוחמת שלא מוכנה לוותר אף פעם. ובית"ר? היא נשארת בלי כלום גם במבט לעתיד
בסוף השבוע, כשאלכס פרגוסון הובהל לבית החולים, החלו ברחבי העולם להיזכר ברגעיו הגדולים, במשפטי החכמה שמסמלים את הפילוסופיה של אחד מאנשי המקצוע העצומים שידע המשחק. ציטוט אחד כזה, אימרה ידועה של פרגי המנוסה במשחקי גמר, חזרה על עצמה - "יש רק דרך אחת ליהנות מגמר גביע והיא לנצח בו. אף אחד, אף פעם, לא יזכור את המפסיד".
כבר שנים, בכל קיץ, יואב כץ מכריז שיש לו קבוצה לפלייאוף העליון. יוצר ציפיות, שמתרסקות בשלב יותר מדי מוקדם. לא עוד. הפועל חיפה יוצאת שוב אל האור, והיא עושה זאת קודם כל בעזרת אופי, כזה שמתחיל מהמאמן שלה, ניר קלינגר, ששבוע אחרי שבוע הכניס את קלינגר השחקן בכמה מתלמידיו הנוכחיים. זה ממשיך בכמה שחקנים שספק אם רבים האמינו שירכיבו יחד קבוצה של תואר.
האופי הזה, מלמעלה למטה, עיצב קבוצה שלא נשברת. מבט אחורה אל משחקי הגביע מראה זאת. מול עכו תורג'מן הבקיע בדקה ה-90. בדרבי, הפועל חיפה חזרה מפיגור שני שערים וגם בגומלין תורג'מן הבקיע ברגע האחרון. בחצי הגמר, נגד רעננה, הייתה רחוקה פנדל אחד מלעוף ואז שטקוס הדף. זו קבוצה שהצליחה לצאת מהקבר – שוב ושוב במשחקים בודדים ובכלל כהוויה. לא סתם מדובר בקבוצה שהפסידה הכי מעט משחקים העונה אחרי באר-שבע.
אחרי 44 שנה: הפועל חיפה מחזיקת גביע המדינה
קלינגר: "הגיע לנו לזכות, זו חותמת לעונה מדהימה"
מדובר במשפט עם משמעות גדולה לגמר הגביע הישראלי 2018. עונה כזו, בה שתי קבוצות הגמר התעלו בגדול על הציפיות מהן, סיפקו לא מעט רגעי שמחה לאוהדים, ועדיין רק אצל אחת, הפועל חיפה, העונה תיכנס להיסטוריה. אצל השנייה, בית"ר ירושלים, זו עוד עונת שכחה, כמו רבות אחרות. אף אחד לא יזכור את 70 פלוס שערי הליגה של בית"ר. לעומת זאת, אצל אוהדי הפועל חיפה שישבו בטדי, זו עונה שתחקק בזכרון לכל החיים. כמו הגביע של 1974, שרבים מהאוהדים הנוכחיים כלל לא נולדו אז. קרוב לאליפות של 1999, שחלקם רק שמע עליה.
קבוצה בצלמו. קלינגר(צילום: ראובן שוורץ)
הגמר סימן זאת היטב. אלה לא היו הזרים המצוינים שנתנו הפעם את הטון (למרות ששטקוס עצר בצורה מדהימה את תאמאש – הטעות במקור), אלא הלוחמים. ניסו קפילוטו, שחיפה על לא מעט טעויות של הבלם הרומני שלידו; גל אראל, שלא מזמן התקשה למצוא מקום בליגת העל ועבד כאחוז תזזית בכל המגרש; אלון תורג'מן, שהעלה את חיפה במדרגות הגביע, ומשלב שמינית הגמר הבקיע חמישה שערים מהשמונה של הקבוצה; וכמובן עדן בן-בסט, שהגיע לחיפה מושמץ, וסרט הקפטן התאים לו אתמול. שימו לב לגליץ' הכפול שלו באחת ההתקפות.
ניר קלינגר ועדן בן בסט מאושרים(צילום: עוז מועלם)
הפועל חיפה זכתה בפרס על עונה טובה. בית"ר, מצידה, נשארת עם אותה עונה טובה (וחשוב להזכיר זאת), אבל בעצם בלי כלום, שום דבר, גם לא משהו להיתלות בו לעתיד. איך שהתחילה ההארכה היה נדמה כאילו כל הצרות שהצליחו לטאטא מתחת לדשא תקופה ארוכה הופיעו פתאום לזמן קצר. אנמיות, חוסר מנהיגות, שאלת חילופים. שוב, זה קרה לזמן קצר, בחלקים גדולים בית"ר של הגמר הייתה בית"ר של רוב העונה, אבל הזמן הזה הסתיים בשער המכריע. שמואל שיימן ברגל ימין? מי היה מאמין.
את זה אף אחד לא ישכח. עדן בן בסט מניף את גביע המדינה(צילום: אורן אהרוני)
זה היה יכול להיראות אחרת אם בוריס קליימן לא היה עושה עוד טעות גדולה, אבל גם זה חלק מבית"ר של העונה. ואחרי ציפיות בשמיים הגיעו עשרה ימים שפוצצו את הבלון הצהוב. העובדה שהגמר היה בטדי מעצימה זאת עוד יותר. היה אפשר לראות באצטדיון שברון לב, לחוש אותו, אבל גם הוא ישכח. העונה הזו תישאר סתמית עבור בית"ר. לאוהדי הפועל חיפה היא זכרון לכל החיים.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
