הילדים של בוסטון ניצלו את הצ'אנס

מה שקורה השנה בבוסטון הוא פשוט תענוג לעיניים. אחד הדברים המדהימים בספורט המקצועני הוא פריחת שחקני משנה, שהופכים לגיים צ'יינג'רים בזמן היעדרותם של הכוכבים הגדולים בקבוצה. פציעתם של הייוורד וקיירי, כל אחד בזמנו, נתנו סטירה מצלצלת לסלטיקס שהתקשו ובצדק לשמור על יכולת גבוהה לאורך זמן. אפשר להשוות את הפציעות של השניים לפציעה תיאורטית של לברון ג'יימס בקליבלנד.

הרבה אנשים בתקשורת, ובכלל, חובבי הכדורסל שבינינו, לא האמינו שבוסטון תשרוד את הסיבוב הראשון בפלייאוף, ולאחר שעברה אותו היה נראה שפילדלפיה תפרק אותה - מה שהתברר בסוף כטעות גמורה.

אל הורפורד חוגג(צילום: AFP)

האחריות נפלה על טרי רוז'יר, ג'ייסון טייטום, ג'יילן בראון, מרקוס מוריס, ארון ביינס וכמובן מנהיג החבורה המשלימה, אל הורפורד הענק. הצוות הזה פשוט התעלה בצורה יוצאת דופן, שמוכיחה שבשחקנים רבים שיושבים על הספסל טמון פוטנציאל לא ממומש, ומה שחסר להם זה הצ'אנס על הבמה הגדולה ביותר כדי להוכיח לעצמם ולנו מה הם שווים באמת. דוגמה נוספת לשחקן שהתעלה בעבר בפלייאוף הוא מת'יו דלאבדובה האוסטרלי, שבהעידרו של קיירי (הפציעות שלו מתגלות כמנוע ליצירת כוכבים חדשים) לקח בשתי ידיים את הצ'אנס ונתן את מופע חייו כששמר על סטף קרי בהצלחה בגמר הגדול לפני שלוש שנים מול גולדן סטייט. למרות שקליבלנד הפסידה, דלאבדובה הרוויח חוזה גבוה במיוחד כשחקן מוביל במילווקי.

אני חושב שמסיפורי הפריצה האלה אפשר ללמוד הרבה על איך לוקחים בחיים הזדמנות בשתי ידיים ומנצלים אותה ב100%. החבר'ה האלה מראים לכולם איך אפשר להפוך ברגע משחקן משלים לאקס פקטור. מי שמקבל קידום בעבודה לתפקיד קשה ותובעני יותר יכול לשאוב השראה מהדבקות במשימה, הביטחון העצמי הגבוה ועבודת הצוות המעולה, כשאחד מחפה על השני. המנהלים והבוסים יכולים ללמוד בענק מבראד סטיבנס, בזכות הביטחון והשקט שהוא נותן לשחקנים שלו. הוא מאמין בהם, והכי חשוב, נותן להם להאמין בעצמם. ללא ניסיון פלייאוף, הכוכבים העולים בבוסטון נראים כאילו הם שם כבר חמש שנים.