תנוחו, אף אחת לא כאן בשביל הכסף שלכם

בפרק ב' שלי גיליתי שהסיוט הכי גדול שלכם, הגברים, זה שאנחנו, הנשים, ניקח לכם את הכסף. כשאתם צעירים עוד אין מה לקחת מכם אז אתם לא חושבים על זה, מקסימום מצפים שאנחנו נשלם לפחות את הטיפ כדי שלא תצאו פראיירים. אבל ככל שאתם גדלים, כך גדל חשבון הבנק שלכם ועמו גם הפחדים.

מכר בגילי שפגשתי בָּסוּפֶּר התעניין במצבי, וכשהשבתי קצרות "סיבוב שני זה לא פשוט", הוא הסכים. "חצי מהחברים שלי גרושים", אמר. "אני אומר להם תמצאו מישהי כבר. אתם חיים כמו כלבים, לבד. לילה אחד תמותו וימצאו אתכם רק כשידלוף ריח מצחין מהדירה". "ולמה הם לא רוצים להתחבר לאף אחת"? אני שואלת אותו. "הם פוחדים שהיא תיקח להם את הכסף".

מירי וורצל. "הם פוחדים שניקח להם את הכסף"(צילום: נועה גוטמן)

ככה אתם רובצים לכם על ערימת השטרות שלכם, כמו גוֹלוֹם על הטבעת, כל כך פוחדים שמישהי תיגע לכם באוצר, כאילו שלנשים היום אין כסף משלהן. מישהו אמר לי שמשגע אותו למה כשהוא מכיר מישהי הדבר הראשון שהיא שואלת אותו זה מה הוא עושה. ומה לא בסדר בשאלה הזו, לדעתו? "כי רק היא שומעת מה הוא עושה", הוא מסביר בהגיון עקום, "ככה החרוזים בחשבונייה הענקית הזאת שיש לה במוח מתחילים לתזז לכל הכיוונים, ולחשב כמה הוא מרוויח, ועל כמה מזה היא תוכל לשים יד".

השוביניסט לא חושב לרגע על החשיבות של עבודתו של אדם כשמכירים אותו. הרי מחצית בערך מחייו של אדם עוברת עליו בעבודה, ומה שאתה עושה זה מה שמגדיר אותך. זה לא אומר עליך שאתה בנאדם טוב או נחמד, זה רק אומר שיש לך כישורים כאלה ואחרים. וזה ממש לא קשור לכסף. רוב הרופאים מרוויחים פחות מרוב פקידי הבנקים, ועדיין הם תמיד, ובכל מקום, בראש סקלת המבוקשים.

בסיבוב השני, אגב, זה הכי רלוונטי. בשלב זה כולנו כבר ב-Money time, ומה שלא קרה עד היום, כנראה שכבר לא יקרה. להזכירכם, אנחנו בשוק הזה של הרווקים, וכל אחת מנסה להשיג את המציאה הכי טובה שהיא יכולה או חושבת שהיא יכולה להשיג. בשנות העשרים כולם ממלצרים. הגעת לסיבוב השני כשאתה עדיין שם? לא להיט, למרות שתוכל להגיש לה את הקפה למיטה בבוקר באופן הכי מקצועי שיש כנראה.

אני לא מכירה אף אישה שתתחבר עם גבר רק בגלל חשבון הבנק שלו. אני לא מדברת על סוג העסקה הידועה כשוגר דדי שבה צד א' מספק תמיכה וצד ב' מספקת סקס. אני מדברת על התקשרות והתחברות מטעמים רומנטיים. נראה לי שאישה צריכה לעשות משהו ממש רע כדי להיענש ככה, כדי לשכב פעם אחר פעם עם גבר שאין לה שום עניין בו, שאולי הוא אפילו דוחה אותה, עד סוף הימים. זה נראה לי יותר נורא מאשר לעבוד ולהתפרנס בכוחות עצמך.

גברים רבים תופסים נשים כזן נצלני, משהו כמו פֶּג באנדי מ"נשואים פלוס", האימא של כל הפרזיטיות שעיסוקה בחיים היה לשבת על הספה, לראות אוֹפְּרָה (ווינפרי) ולאכול בּוֹנְבּוֹנְס. אבל הנשים שאני מכירה ושהכרתי במהלך חיי, לא היו פגי באנדי. כולן עובדות או פרשו לאחר שנות עבודה רבות. אני בהחלט מבינה שההבדל ביחס לכסף שונה לחלוטין בשני הסיבובים. בסיבוב הראשון כל זוג צומח ביחד, חוסך או מבזבז בהסכמה או באי הסכמה, כאשר ברור שכל אחד מביא ליחידה הזאת את ההשתכרות שלו, ומחליטים ביחד או רבים ביחד מה לעשות עם הכסף.

כמו רוב הנמצאים בסיבוב השני אתם כבר מזמן לא שם. אתם גרושים, מצולקי קרבות פרידה מנשים שחלקן "גילחו" לכם חצי רכוש לפחות, ועכשיו מגיעה פתאום "עלוקה" חדשה להתיישב לכם על הכסף. אז כן, אני יכולה להבין את הבהלה שאוחזת בכם, אבל על זה יש לי שני דברים לומר: ראשית, מי שמתעניינת רק בכסף שלכם – נפנפו אותה מיד. אם לפני שהיא רוצה לדעת מי אתם היא רוצה לדעת כמה כסף יש לכם בבנק, אתם מבינים שמהערפדית הזאת עליכם להיפטר ומיד.

שנית, אתם חוששים ובצדק שעכשיו היא עושה לכם קוצי-מוצי, אבל אחרי שתתבסס השליטה היא תתחיל לָחְמוֹס. חבל על התבהלה. יש לכך פתרונות משפטיים. בשביל זה יש עורכי דין (זו אינה ההתמחות שלי, אז אין כאן פרסומת סמויה), ובכלל, אם לא תיתנו לה גישה חופשית לחשבון הבנק שלכם, היא לא תרוקן לכם את הכסף.

בדק בית

אתם מאשימים אותנו, הנשים, בניצול, אבל בואו נבדוק קצת אתכם, חמודים. כשהטור שלי רק עלה, הגיעה אליי בקשת חברות. אישרתי, ואז החבר החדש הביע התלהבות מהכתיבה שלי וממני, ואמר שישמח להכיר. או. קיי, נחמד ונעים לשמוע. "מי אתה?", שאלתי אותו. "סַפֶּר על עצמך משהו". "אני מסודר טוב", הוא השיב, וכדי לחזק את ההצהרה צירף תמונה שלו ניצב בגאון על הסיפון, אוחז בהגה היכטה שלו. הייתה זו יכטה קטנה אומנם, אבל עדיין יכטה. כמובן שאין לי דרך לדעת אם היא באמת שלו או שהוא בסך הכול אחראי על ניקוי הסיפון, אבל זה מה שהוא אומר.

או זה שפנה אליי עם צאת ספרי לאור לפני כשנה, דמות ידועה בתחום העסקנות הספרותית, אשר סיפר לי כי קנה וקרא את ספרי, התרשם ורצה להיפגש כדי לדון בו. כמעט התעלפתי, כאילו הרגע קיבלתי מייל משטוקהולם או לפחות מפרס ספיר. מה עוד צריכה גוּרָת כתיבה צעירה? לא ידעתי נפשי מרוב התרגשות, עד אשר התברר לי כאשר נפגשנו שהוא נשוי, אבל ישמח לסייע לי לפלס נתיבות בעולם הספרות באופן אינטימי. אתם מבינים? "תמיכה" נעשית לא רק בכסף. אז לפני שאתם יוצאים עלינו, תחשבו על השימוש שאתם עושים בכוחות שלכם, ובכלל לא נגעתי ב#ME TOO.

הנקודה היא, אם נחזור להתחלה, שחבל מאד לוותר על ההזדמנות לקשר שני שעושה לכולם את החיים לנעימים יותר, רק בשל החשש שהגברת תתלבש לכם על הכסף. תלמדו מהנסיך הארי. הוא אפילו ויתר על הסכם ממון בשבילה, למרות ה-54 מיליון דולר שיש לו. אבל את זה אתה עושה אולי רק כשאתה מתחתן עם כוכבת כמו מייגן.