"דראג זה מדבק וממכר. גם אנשים יומיומיים רוצים בידור כיפי וזוהר"

"זה ממכר". פפרמינט(צילום: מתוך אינסטגרם)

מה עושים עם 400 אלף עוקבים באינסטגרם ועוד 100 אלף בטוויטר, מחזמר בברודוויי וערימה של נצנצים? אם שואלים את מיס פפרמינט, הדראג קווין הניו יורקית שהגיעה בשנה שעברה למקום השני בריאליטי הזוהר מכולם "המירוץ לדראג של רופול" ותגיע לישראל בימים הקרובים, התשובה היא פשוטה: כסף ושינוי עולמי. המלכה דואגת לעדכן את העוקבים בשלל הופעות ותמונות מהודרות, אבל גם בהתפתחויות פוליטיות מסביב לעולם, תוך שהיא נלחמת נגד טרנספוביה, שואפת לצמצם את שיעור הרציחות נגד חברי הקהילה הגאה ו"דואגת לאחים והאחיות הקווירים באזורי סכסוך כמו עזה".

נתחיל רגע במקורות. לאלו שלצערם לא מכירים את "המירוץ לדראג של רופול" (RuPaul’s Drag Race, או בשם המקוצר והנוח – "דראג רייס") – מדובר, אם נציג זאת באופן הכי שטחי שיש, בריאליטי שבו מתחרות מלכות דראג על הטייטל "הדראג סופר-סטאר הבאה" ועל פרס של 100 אלף דולר. אבל התוכנית היא הרבה יותר מזה – ועשר עונות (11 כבר בדרך) ועוד שלוש עונות אול-סטארז הן כנראה הוכחה טובה. גם לקרוא ל"דראג רייס" שילוב מפואר בין "פרויקט מסלול"," אמריקן איידול", "הטופ מודל הבאה" ותחרות דראג עם "אלגנזה אקסטרווגאנזה" מרגיש לא מספיק.

"ידעתי שהסיפור שלי יהיה ייחודי". פפרמינט(צילום: Wilson Models)

מעבר לכך שהמלכות מפגינות רמה כמעט חסרת פרופורציה של עיצוב הלוקים שלהן, שכוללים כישורים מופתיים באיפור, תפירה והשראה כללית, הן נדרשות לכישורי במה שלא היו מביישים את בוגרי "בית צבי". את כל זה מלווים שירים מקוריים שנכתבים עבור התוכנית, כמו גם מערכונים, כוריאוגרפיות מורכבות וסצנות מטופשות ברמת השקעה שקשה למצוא בעולם הריאליטי. "דראג רייס" מביאה שילוב נדיר ומוצלח של לצחוק על עצמה ולקחת את עצמה ברצינות מוחלטת, הייתה מועמדת לעשרות פרסים וגם קטפה לא מעט מהם.

מי שעומד מאחורי התופעה הוא רופול צ'רלס, הידוע פשוט כרופול – מלכת הדראג והמוזיקאית פורצת הדרך שהביאה את התחום לקדמת הבמה אי שם בשנות ה-90. מאז שעלתה "דראג רייס" לאוויר ב-2009 היא צברה קהל נאמן שהולך וגדל כל הזמן הודות לכל המתואר לעיל, אבל גם הודות לתחזוק מאסיבי ברשתות החברתיות, בעיקר של המתמודדות. גם אם אינכם שוחים ברזי עולם הדראג או מדקלמים את הסינגלים של רופול, כמעט בכל פרק תמצאו ידוען אחר שבא לשפוט ומתרגש להחריד מההזדמנות.

פפרמינט בקרב ליפ-סינק ב"מירוץ לדראג של רופול"

וכך, לא מעט מהמתמודדות בתוכנית מוצאות את עצמן נוסקות למעלה מהר מאוד. "'דראג רייס' היה חלום שהתגשם", מצהירה פפרמינט. "זה עשה עבורי מה שזה עושה למרבית המשתתפות – זה אפשר לי לנסוע ולעבוד הרבה יותר, לפגוש יותר אנשים ולהופיע הרבה יותר. וגם להרוויח".

אבל בעצם היית דמות מוכרת בתחום גם לפני.

"נכון, אני לא חדשה לגמרי. ההבדל ביני לבין בנות אחרות הוא שהרבה מהן נחטפות היישר מהרחם, הן טריות לגמרי. אני הופעתי בהרבה מקומות עוד לפני שבכלל ניגשתי לאודישן. אבל ידעתי שהסיפור שלי יהיה ייחודי – משהו נדיר. רציתי הזדמנות לומר את שלי ושתהיה פלטפורמה גדולה יותר לדבר עם אנשים".

מקבלים את כולם. חוץ מנשים טרנסיות

והסיפור של פפרמינט הוא אכן ייחודי, ואפילו עשה לא מעט בלגן. בשנים האחרונות עוברת פפרמינט (או בשמה האמיתי – אגנס מור) תהליך של שינוי מין, והיא יצאה מהארון כאישה טרנס במסגרת התוכנית – והייתה לאחד הבודדות שעשו זאת, אף שהיו רבות אחרות שהתוודו לאחר הצילומים שגם הן טרנסג'נדריות.

היציאה של פפרמינט מהארון התקבלה אומנם בתמיכה על המסך, אבל מאחורי הקלעים הסיפור היה אחר. מתברר שגם תוכנית שחרטה על דגלה לקבל את כולם כמו שהם, וכל פרק שלה מסתיים במשפט "אם לא תאהבי את עצמך, איך תאהבי מישהו אחר?", חוטאת בהדרה מסוימת. מוקדם יותר השנה אמר המנחה רופול בריאיון ל"גרדיאן" שאם היה יודע מראש שפפרמינט היא טרנסג'נדר, הוא כנראה לא היה נותן לה להתחרות בתוכנית. הדברים הסעירו את הרשת, ואז רופול ניסה, במהלך לא מוצלח, להסביר את עצמו: "אפשר ליטול סמים לשיפור יכולות ועדיין להיות ספורטאי – אבל לא באולימפיאדה".

הציוץ שהכעיס

וההתנצלות

כמה שעות אחר כך רופול כבר התנצל על הדברים, אבל זה לא מנע מהכוכבת הטרייה פפרמינט להגיב בחריפות, להיכנס ברופול, ולהראות שאין בה שום כוונה להרפות מהנושא - נהפוך הוא. "זו לא תהיה הפעם הראשונה או האחרונה שנשמע שאישה לא יכולה לעשות משהו שגבר יכול. אני הולכת לשנות את זה", היא הצהירה אז.

"הנושא הזה הוא בהחלט חלק מהסיבה שהלכתי לתוכנית", מסבירה פפרמינט על ההחלטה לגשת לאודישן. "אני מגיעה עכשיו להרבה יותר אנשים בזכות זה. לא הייתה לי את הפלטפורמה הזו אילולא התוכנית, לעולם לא אכחיש את זה".

את מרגישה שאת עכשיו נושאת אחריות להיות קול עבור נשים טרנסיות?

"בהחלט. ואני לא רואה את זה כעול, זו אחריות שיש לכולנו. במקרה שלי – יש לי פלטפורמה גדולה ואת היכולת להישמע על ידי רבים. יש לי גם תשוקה לתרום בכל דרך אפשרית לקהילה שלי ולהפוך אותה טובה ובטוחה יותר. אנחנו לא סתם 'קוויר', יש אצלנו גזעים, אזרחויות, מגדרים – אבל כולנו אחד. הכלה, הבנה ואהבה זה משהו שחשוב בקהילה הלהט"ב, אבל זה לא יכול להתקיים ולעבוד אם אין את זה גם בקרב מי שאינו חלק מהקהילה".

את רואה שינוי ביחס לקהילה הגאה?

"אנחנו מתקדמים, אבל עדיין – אין ספק שרבים, ובמיוחד נשים טרנסיות שחורות, כנראה בכל העולם אבל בוודאי שבארה"ב, נמצאים בעמדת נחיתות אדירה. שיעור הרציחות הוא כל כך הרבה יותר גבוה מהממוצע הלאומי, וזה בטוח משהו שחייב להשתנות, ואני מחויבת לזה".

לברוח מהמציאות עם גלאם ונצנצים

אל עולם הדראג נמשכה פפרמינט כבר מגיל צעיר – וכפי שהיא עצמה מעידה, זו הייתה דרכה להתמודד עם הרגשות שסערו בה בפנים. זה התחיל לפני 25 שנה בלשחק בתחפושות עם סבתא ולהתלבש כמו בוי ג'ורג', המשיך לעבודות מזדמנות במועדוני דראג – ואחרי כמה שנים כבר הפכה לשם מרכזי בסצנה הניו יורקית, התארחה בסדרות ובהצגות ואף הופיעה מעבר לים. בשנה האחרונה היא טיפסה למקום השני באולימפוס הדראג שהוא "דראג רייס", ומינפה את התהילה המחודשת לכדי אלבום, שלל סינגלים וסרטונים ברשת, סרט דוקו – ובסוף יולי היא גם תגיע לברודוויי עם תפקיד ראשי במחזמר Head Over Heels.

"הופתעתי שיש מעריצים בכל העולם"(צילום: Shutterstock)

"זה הנצנצים, הגלאם, התחפושות. זה להפוך למשהו אחר, ליצור את מי שאתה רוצה להיות", אומרת פפרמינט. "מהרגע הראשון התמכרתי לדראג. התחפושות מאפשרות לך להיות ולבטא משהו שאולי אנשים אחרים לא היו מוכנים לקבל ממך אם לא היית מחופש".

נשמע כמו תירוץ לברוח מהמציאות.

"כן, זו בוודאות הייתה בריחה, אבל אני מבינה שזו הייתה בריחה אל עבר משהו שכבר רציתי וחיכיתי לברוח אליו – גרסה ברורה יותר של עצמי כאישה. הבנתי שאני מחפשת עוד ועוד הזדמנויות לעשות דראג, עד שהצלחתי להגיע למצב שאני עושה את זה כמעט כל יום".

אבל ההצלחה הגדולה באמת כאמור הגיעה אחרי "המירוץ לדראג של רופול", וכך גם ההפתעה לגלות עד כמה התוכנית פופולרית – ולא רק בארה"ב – ועד כמה אומנות שהגיעה לכאורה מהשוליים מקבלת בשנים האחרונות תנופה אדירה. "הופתעתי שלתוכנית יש מעריצים בכל העולם", מספרת פפרמינט. "וזה הכול הודות לרשתות החברתיות ולאינטרנט. זה מפתיע וכיף לראות אנשים מכל עבר שמכירים את הביטויים של הסדרה או זוכרים לוקים מסוימים. בעבר זה הפתיע אותי. לרוב האנשים יש תמונה בראש שהופעות דראג זה משהו שקורה רק בברים אפלוליים מתחת לאדמה, שזה משהו שהוא מאוד נישתי. אבל זה כבר לא ככה. אולי השורשים היו כאלה.

"הקטע עם דראג זה שזה מדבק וממכר. זה חופשי, זה מרענן, זה זוהר – מושגים שאנשים רוצים להיות קשורים אליהם. עבדתי פעם כמלצרית במסעדת דראג והקהל היה מגוון ורחב ולרוב מחוץ לעולם הקוויר – פשוט אנשים יומיומיים שרוצים להיות בסביבת משהו כיפי וזוהר, ורצו בידור טוב".

"לא הולכת לתפוס אוטובוס לעזה"

"זו תהיה הפעם הראשונה שלי בישראל", משתפת פפרמינט. "שמעתי בעיקר על תל אביב, על מצעדי הגאווה בעיר. שמעתי שהעיר יפה ושכל אחד חייב להגיע לשם".

חששת להגיע לפה?

"אין בי שום חשש או פחד, ואני ממש לא דואגת לביטחון שלי. אני לא הולכת לתפוס אוטובוס לעזה, אז אין סיבה שאני אהיה בסיכון. אני כן מודאגת באופן כללי מהסכסוך שנמשך כבר הרבה זמן, ואני בעיקר חושבת על אחינו ואחיותינו הקווירים שם בעזה, ויש לי דאגה כללית לאנשים שהם כמוני באזורים האלה".

היה מי שניסה לשכנע אותך לא להגיע לישראל?

"היו תגובות ברשתות החברתיות מכל מיני אנשים שכתבו 'אל תתמכי בציונות' או 'אל תסעי לשם'. אבל האמת היא ששום דבר הוא לא שחור ולבן, ואני בטוחה שיש גם הרבה שהציעו להם לא לנסוע לארה"ב. גם פה יש דיווחים על אירועים רעים שקורים, או על הממשל, בעבר או בהווה. ובואי נהיה כנים, יש גם תוקף מסוים לדעות האלה. אבל חשוב לזכור שבכל מקום ובכל מדינה אפשר למצוא דברים שליליים שיכעיסו אנשים.

"הפוליטיקה תמיד תהיה שם ברקע. הייתי רוצה לראות את הנסיעה שלי לישראל לא כניסיון להשפיע פוליטית, אלא פשוט כדרך להתחבר לאנשים בקהילה שלי, ולעזור לבטא משהו אחר ולהנחיל ביטחון עצמי לכמה שיותר אנשים".