הסלמה בלי בלמים

עכשיו אנחנו בנפילה חופשית בעזה. אין מצנחים, אין מתווך, אין דיאלוג, רק אש. בתנאים שנוצרו ביממה האחרונה, האש הזו תיפסק רק כאשר אחד הצדדים ירים ידיים. במילים אחרות: כאשר הג'יהאד האיסלאמי יבוא על סיפוקו ויחליט להפסיק את האש.

כבר אתמול אחר הצהריים הודיע דובר הג'יהאד ברצועה שלישראל אין עניין בלחימה. ערוצי הטלוויזיה הפלסטינים מעבירים את השידורים הישירים מישראל בהם נראים אזרחים ישראליים מבוהלים רצים לתפוס מחסה. מבחינת ראשי החמאס והג'יהאד בעזה, זהו כבר הישג שיכול להצדיק את נצירת האש. אלא שבישראל אין כל כוונה לאפשר לחמאס לשגר את הירייה האחרונה. בדיונים שקיים אתמול שר הביטחון עם המטכ"ל קיבל הצבא אישור להיערך לכל האפשרויות: מהחרפה בעוצמת האש המופעלת נגד רצועת עזה ועד כניסה קרקעית. החרפת עוצמת האש יכולה להתבטא במתקפה אווירית מסיבית, שתימשך מספר ימים כנגד מה שמכונה תשתיות החמאס, כולל תשתיות תת־קרקעיות בעומק הרצועה. המשמעות של מתקפה כזו היא פעילות אווירית חמושה כנגד אחד האזורים הצפופים ביותר בעולם, כאשר לאוכלוסיה המקומית אין באמת לאן לברוח. הנזק הסביבתי והמחיר בחיי אדם יהיה בהתאם, אבל את המילה האחרונה תגיד ישראל. זו ההחלטה במערכת הביטחון בעצה אחת עם ראש הממשלה: לא להשאיר שום טעם של ניצחון בצד השני. זו גם הזדמנות לבלום את גל הטרור העממי על הגדרות, שהפך בשלושת החודשים האחרונים לשגרה מסוכנת.

ככה פורצות מלחמות במזרח התיכון. בינואר תקפה ישראל מנהרה והרגה 14 אנשי ג'יהאד איסלאמי. אז עוד דרש חמאס מהג'יהאד האיסלאמי לרסן את התגובה. שלשום, כשצה"ל הרג שלושה אנשי ג'יהאד איסלאמי על הגבול, כבר היינו באופרה אחרת. מערכת האיזונים במשולש ישראל־מצרים־חמאס עברה מן העולם. אל תוך הוואקום הזה נשאבת איראן, עם אינטרס מובהק בחוסר יציבות ברצועת עזה. מה גם שהג'יהאד האיסלאמי, בדומה לחיזבאללה, הוא כלי עבודה יעיל בידיה של איראן.

ברגע שהחלו "ההפגנות לשבירת המצור" ברצועה, קרסו למעשה כל ההבנות וההסכמים שבע"פ שנולדו אחרי מבצע צוק איתן. ישראל והחמאס עלו על דרך המלחמה. בשבועיים האחרונים, מאז צעדת "יום הנכבה" בה נהרגו 62 פלסטינים על הגדר, ניסו גורמים בישראל להלעיט את הציבור בכותרות על הודנה מתקרבת, על תכנית שיקום בינלאומית שישראל עומדת במרכזה. אבל הכל נותר על הנייר. הכותרות נועדו למטרה אחת בלבד: לשרת את מה שמכונה בשפה הדיפלומטית "משחק ההאשמות" לבניית האליבי לכישלון. אחת הטענות היא שחמאס לא מוכן לקבל עסקת חבילה הומניטרית שכוללת את השבויים והנעדרים. הוא דורש עסקה נפרדת לגופות הכוללת שחרור אסירים, כולל 50 משוחררי עסקת שליט שהוחזרו לכלא. וכאן פחות או יותר נגמר המו"מ והחלה המלחמה.

כמו בצוק איתן וכמו מלחמת לבנון השניה גם המערכה הנוכחית בעזה היא מלחמה ששני הצדדים נגררים לתוכה. היום הראשון הוא דוגמא מובהקת להיגררות הזו. הג'יהאד האיסלאמי החל בירי של 30 פצצות מרגמה, באישור החמאס. בצהרי היום הצטרף החמאס לירי, כדי לא להשאיר את הקרדיט על הלחימה רק לג'יהאד האיסלאמי. בהמשך היום בא גל ירי רקטות ופצצות מרגמה שכלל בין השאר ירי לכיוון אשקלון ואופקים. צה"ל החל לטפל ביעדים של הג'יהאד האיסלאמי והמשיך להכות מן האוויר בליבת התשתיות הצבאיות של החמאס — כולל מנהרה שהושמדה, עשירית במספר מתחילת השנה.

סביר להניח שמהר מאוד נעבור גם לסיכולים ממוקדים של הנהגת החמאס ומנגד, לירי ארוך טווח מעזה לעבר העורף הישראלי, כולל ניסיונות לפרוץ את הגדר ולבצע פיגועים בתוך שטח ישראל. במקביל ייעשה מאמץ לפתוח חזית נוספת בגדה. ההלם שמנסה ישראל עכשיו להטיל מן האוויר אמור לחולל בחמאס את אותו אפקט שיצר גל ההרוגים על הגדר ביום הנכבה: פגיעה קשה במיוחד ביכולותיו הצבאיות, בעיקר בתשתיות מרכזיות של יצור נשק, עד כדי איום על אחיזתו בשלטון. העוצמה הצבאית של החמאס היא אחד העוגנים המאפשרים לו לשלוט ברצועה ולעמוד מול רמאללה. בשלב הבא של המתקפות סביר להניח שישראל תתקוף גם מוסדות שלטון. איפה תהיה נקודת העצירה עדיין לא ברור. מסיבובים קודמים למדנו שלחמאס יש אורך נשימה לא מבוטל.