נהגת פגעה וברחה - ביהמ"ש התחשב ב"התעשתות המוסרית"

צעירה פצעה הולכת רגל עיוורת והמשיכה לנסוע. אבל בהמשך היא יצרה קשר קרוב וחם עם הנפגעת, מה ששכנע את ביהמ"ש לקצר את השלילה שלה

עו"ד דוד אריכאפורסם: 12.06.18 , 07:07

פקודת התעבורה קובעת פסילת רישיון נהיגה לשלוש שנים לפחות למי שהורשע בעבירת "הפקרה אחרי פגיעה" (פגע וברח), אלא אם מדובר בנסיבות מיוחדות: לאחרונה קיבל בית המשפט המחוזי בחיפה ערעור של נהגת בת 22 שהורשעה בכך שנמלטה אחרי שפגעה בהולכת רגל עיוורת כבת 60, וקיצר את תקופת השלילה לשנתיים. הסיבה: "התעשתות מוסרית" שבמסגרתה יצרה קשר עם הפצועה ושמרה איתה על קשר חם מאז.

התאונה אירעה ב-2014: הנהגת פגעה באישה שחצתה את הכביש במעבר חצייה עם כלב נחייה, וזו נפלה ושברה את רגלה. על פי כתב האישום, הנהגת הודתה שלא עצרה להגיש עזרה אלא המשיכה לנסוע. בית המשפט לתעבורה גזר עליה שישה חודשי מאסר שיבוצעו בעבודות שירות, וכן מאסר על תנאי ופסילות רישיון נהיגה למשך שלוש שנים. בנוסף נפסל רישיונה על תנאי למשך תקופות שונות והוטל עליה קנס של 2,000 שקל.

תביעה

נהגת לקוית שמיעה טורטרה - המדינה תפצה

עו"ד דוד אריכא

טעות אנוש של מזכירות ביהמ"ש הובילה לזימון אישה לבדיקת רפואיות ולסיכון רישיון הנהיגה שלה. שופטת קבעה שהיא תפוצה ב-30 אלף שקל

נהגת לקוית שמיעה טורטרה - המדינה תפצה

השופטת כרמית פאר-גינת סברה שהיא נהגה בחוסר זהירות ברף מינימלי ולא גבוה, וזאת בעיקר משום שלפי דו"ח הבוחן, לא ניתן היה להבחין בהולכת הרגל לפני הפגיעה. היא התחשבה בכך שלנהגת אין עבר פלילי ושהיא עובדת כמטפלת בילדים בעלי מוגבלויות. חשוב מכך, השופטת שוכנעה שהיא עזבה את מקום התאונה בשל אובדן עשתונות ולא מאימת הדין, והזכירה שמדובר בבת 22, ללא כלים להתמודד עם מצבי לחץ.

השופטת פאר-גינת לקחה בחשבון שהנהגת אמנם לא הגישה עזרה, אולם זמן קצר לאחר התאונה יצרה קשר עם הנפגעת, ביקרה אותה בבית החולים ושמרה איתה על קשר חם ודואג. בנוסף התייחסה בפסק הדין לכך שמסלול חייה של הצעירה השתנה, חתונתה בוטלה, היא הפסיקה את לימודיה, וגם שלוש שנים לאחר האירוע עדיין מתגוררת עם הוריה.

הנהגת ערערה על פסילת הרישיון וטענה שמאחר שהורעה ברף נמוך מבחינת חוסר הזהירות, יש לאפשר לה לשקם את חייה ביתר קלות ולהתיר לה להשתמש במכוניתה לפחות בשעות העבודה. מנגד טענה המדינה שאין מקום להתערב בגזר הדין, והפנתה למקרים דומים שבהם הוטלו פסילות רישיון לתקופות ארוכות, אפילו יותר משלוש שנים.

שופטת המחוזי עדי חן-ברק כתבה פסק דין מקיף שבו הסכימה עם עמדת המדינה, מאחר שהגיעה למסקנה שבית המשפט לתעבורה כבר הלך לקראת הנהגת בגזר דינו, ובוודאי שלא סטה ממידת העונש הסביר.

מנגד, שני השופטים האחרים בהרכב, הנשיא רון שפירא והשופטת בטינה טאובר, סברו שמדובר במקרה חריג המצדיק הקלה מסוימת עם המערערת בכל הקשור לפסילת הרישיון.

הם ביססו את החלטתם על הקשר שנוצר ונשמר בין הנפגעת לבין הנהגת, שאמנם נכנסה ל"פאניקה מוסרית", אולם מאוחר יותר התעשתה. בהקשר זה הפנה השופט שפירא לכך שבבית המשפט לתעבורה ביקשה הנפגעת עצמה שלא למצות את הדין עם הנהגת, וכי התנהגות מעידה על חרטה ולקיחת אחריות.

בדומה לשפירא, גם השופטת טאובר זקפה לזכותה של המערערת את "התיקון שערכה בנפשה" ואת ניסיונה לכפר על מעשיה לאחר התאונה.