כל אחד והאמת שלו / טור
שרת הספורט, מירי רגב, לא בחלה באמצעים כדי להסית מכיוונה את הביקורת על חלקה בביטול המשחק מול ארגנטינה ובדרך היא לא היססה להשתמש גם בזכרם של י"א חללי מינכן. רפאל נאה, שהיה בטבח הנוראי בגרמניה, חושב שההשוואה של שרת הספורט היא לא פחות מאומללה
כל אחד והאמת שלו. שרת התרבות והספורט, מירי רגב, פעלה היום (רביעי) נמרצות כי להזים את הטענות כי העברת משחק הידידות נגד ארגנטינה מחיפה לירושלים היא שהובילה בסופו של דבר לביטול הביקור מצד מסי וחבריו. השרה, אנשי משרדה וגם חברי כנסת נוספים מהליכוד שתמיד הגנו על הגברת רגב, משוכנעים כי נקטה בצעדים נכונים. עד כאן הכל נהדר למרות שגם למתנגדיה עדיין מותר לחשוב אחרת.
אבל ההחלטה שלה להשוות את ביטול בואה של נבחרת ארגנטינה לישראל, לרצח י"א הספורטאים באולימפיאדת מינכן 1972, היא פשוט החלטה אומללה. במקרה הנוכחי מדובר בסך הכל בהפעלת לחצים באמצעות תמונות עם כתמי דם ואיש מאנשי הנבחרת בעלת המוניטין לא נפגע. תאמינו לי שאילנה רומנו, אנקי שפיצר ושאר בני משפחות הנרצחים היו מוכנים להתחלף עם מסי וחבריו.
אילנה רומנו על רקע אנדרטת י"א חללי מינכן (צילום: רויטרס)
ההשוואה בין שני האירועים היא פשוט לא במקום. הייתי שם, יצאתי ביחד עם המשלחת בטיסה מנתב"ג למינכן דרך ציריך ונאלצתי לראות את גופות ההרוגים שנטבחו על ידי מחבלים בני עוולה, וביניהם כמה מחבריי הטובים. שמואל ללקין, מנהל המשלחת לפני 46 שנה, הבטיח כבר למחרת הרצח, באזכרה הפומבית באצטדיון האולימפי, כי הספורטאים הישראלים ימשיכו גם בעתיד להתחרות בכל מקום על הגלובוס. ללקין הבטיח וממשיכיו אכן קיימו.
הביטול הזכיר לי גם אירוע אחר שיצא מברצלונה. בשנת 2004 ובעיצומו של גל פיגועים בארץ, התכנסו ראשי היורוליג בעיר לישיבת חירום רק מספר ימים לפני שהפיינל פור שנקבע בתל אביב אמור היה לצאת לדרך. במקרה הזה ולמרות דרישת רוב החברות להעתיק את המשחקים למקום אחר, התקבלה החלטה חוזרת אותה הכריז הקומישינר ג'ורדי ברתומאו: "משחקים בישראל בהתאם לתוכנית שנקבעה, נקודה". כמה חבל שהפעם לא נשמעה קריאה דומה.
לפנייה לכתב/ת 
מירי רגב
צילום: חגי דקל
מומלצים
