להקת קווין / בלוג ה-NBA
סטף קרי התקשה לתפקד, קליי תומפסון לא חיפה עליו - אז קווין דוראנט תפס פיקוד בגולדן סטייט עם מופע יחיד שבו התעלל בקליבלנד באומנות. בלוג ה-NBA מסכם את המבחן המנהיגותי של KD במשחק 3 בסדרת הגמר, שהראה למה מדובר לא רק בקבוצה היסטורית אלא גם בשחקן מיוחד במינו
משחק 3, גמר 2017, דקה אחרונה. גולדן סטייט מתארחת בקליבלנד כשהיא ביתרון 0:2 בסדרה ובפיגור שתי נקודות. קווין דוראנט לוקח את הכדור ויוצא להתקפת מעבר. 45 שניות לסיום הוא צולף שלשה שהופכת את התוצאה ל-113:114. קליבלנד לא מצליחה להגיב, הווריורס שוב אלופים.
משחק 3, גמר 2018 . דקה אחרונה. גולדן סטייט מתארחת בקליבלנד כשהיא ביתרון 0:2 בסדרה ובפלוס שלוש נקודות. דוראנט לוקח את הכדור ואוכל את השעון. 50 שניות לסיום הוא צולף שלשה שקובעת 100:106. קליבלנד לא מצליחה להשלים קאמבק, הווריורס ישמרו על התואר? כנראה שכן.
הקאבס פשוט לא בנויים להתמודדות אמיתית עם הדבר המפחיד שנקרא גמר מול גולדן סטייט. היה להם קשה עם קיירי ארווינג, אז למה אפשר לצפות בלעדיו? הפעם הם פיספסו הזדמנות גם במשחק לא שגרתי באולם הביתי שבו סטף קרי וקליי תומפסון מחברים יחד 21 נקודות ב-3 מ-15 לשלוש. הם לא בנויים לפייט כי גם כשלברון מגיע לטריפל-דאבל של 33 נקודות, 11 אסיסטים ו-10 ריבאונדים, מקבל עזרה סבירה ואין לו סיבה להתלונן על עוד תפוקה זעומה מהצוות המסייע, הם נכנעים.
דוראנט לא השאיר להם הרבה ברירות, עם הופעת יחיד של 43 נקודות, 13 ריבאונדים ו-7 אסיסטים. לערב אחד גולדן סטייט הפכה לקבוצה של מגה-סטאר וכמה סייענים. וגם בלילה מוזר במונחיה, בדקות האחרונות, היה כמעט בלתי אפשרי להמר נגד המגה-סטאר הזה - אפילו אם בארבע הפעמים הקודמות שבהן קלע 40 נקודות ומעלה בעונה הסדירה גולדן סטייט הפסידה. לפי ESPN הקאבס החליפו עליו 8 שומרים, וטריסטן תומפסון היה היחיד שלא חטף ממנו סל - כי דוראנט פשוט לא ניסה לזרוק מולו.
דוראנט עמד היום לאחד המבחנים המנהיגותיים הכי גדולים מאז שהגיע לגולדן סטייט, ונענה לאתגר באחד המשחקים הכי גדולים בקריירה. השלשה האחרונה נתנה רק את הגונג הסופי, ועוד לפניה הוא עשה לקבוצה שלו סחיבת פצוע.
אלה רק לא הזריקות הקשות שקלע, אלא גם האסיסטים החשובים (שניים מהם לאנדרה איגודלה המתקמבק ברבע האחרון, חמישה בסך הכל במחצית השנייה), הניצוצות ההגנתיים ומילוי החללים שקרי ותומפסון השאירו. הוא היה שם בשביל גולדן סטייט ברגעים הכי קשים שלה, כשהשחקנים הבכירים האחרים נמצאים ברמת תפקוד בעייתית (אולי חוץ מדריימונד גרין, שהדברים הקטנים והחיוניים שהוא עושה לא תלויים בקליעה). הוא זה שנתן עבורה את הפוש האחרון לאליפות.
הקרב על ה-MVP נפתח מחדש?
KD היה בינוני במשחק 1 וטוב יותר במשחק 2. בשניהם הוא לא עמד בפרונט אלא קרי, שכבר ראה איך תואר ה-MVP של הגמר מתקרב אליו. יכול להיות שהוא עוד יזכה בו בזכות התעוררות מתבקשת במשחק 4 (או 5 אם יהיה אחד כזה), שתשים את החותמת על התואר האישי הכי מדובר בתקופה האחרונה. אבל דוראנט, בניגוד להתפתחות העלילה בסדרה עד המשחק הזה, עוד יכול לגנוב לו אותו מתחת לאף. האופן שבו תפס פיקוד הדגים שוב את החוסן הייחודי של גולדן סטייט, גם במשחק שחור של הכוכב הגדול. איזו עוד קבוצה יכולה להרשות לעצמה מנה קטנה כל כך משני צלפי העל שלה במשחק חוץ בסדרת גמר? איזו קבוצה יכולה לספר שניצחה גם במצב כזה?
לקרי הייתה בסופו של דבר הצתה מאוחרת עם 5 נקודות רצופות בשלוש הדקות האחרונות, בהן שלשה ענקית, אבל ההתעקשות שלו לנסות להיכנס לעניינים בזמן שקליי מקבל פחות זריקות (2 מ-5 לשלוש לעומת 1 מ-10 של קרי) כמעט הובילה את גולדן סטייט לפיגור 2:1 מיותר עם פוטנציאל להפעיל עליה לחץ לקראת משחק 4. המכונה של סטיב קר כבר הראתה סימני פגיעות בפלייאוף הזה, לברון היה מתנפל על ההזדמנות להשוות והסדרה לא הייתה רחוקה במצב כזה מלהיפתח מחדש. זה היה מסוכן.
הפתיחה אותתה שזה מה שהולך לקרות. קליבלנד התחילה את המשחק ברמת חדות גבוהה וכמו שקבוצת בית טובה פותחת אותו בגמר ה-NBA - עם הסתערות שהדליקה את הקהל והכניסה אותה לאווירה. הדברים הקטנים הלכו לכיוון שלה, חוץ מהדבר הגדול הזה שנקרא דוראנט. אבל בדקות הראשונות גם הוא היה מבולבל עם שני איבודים רצופים. קרי עשה שתי עבירות מהירות, כולל אחת שטותית, גרין חטף עבירה טכנית חמישית בפלייאוף הזה והיה עצבני, וכל זה בזמן שג'יי.אר סמית' שוכח בכל רגע שעובר מהמהלך הביזארי שלו במשחק 1 עם 7 נקודות ברבע הראשון. השלשות של שחקני המשנה נכנסו, גולדן סטייט נעצרה על 0 מ-6 מבחוץ עד שהשתחררה, ושוב נפלה בריבאונד ההתקפה.
אבל הפערים האלה נסגרו מהר, למרות המעצור של קרי. דוראנט לא נתן לאיבודים להשפיע עליו ומהר מאוד מצא את הקצב שלו. איגודלה הקשה על לברון ובמשחק החזרה שלו האפקט המיידי שייצר היה בעיקר בהגנה, לפחות עד הדאנק בסוף. ג'אבייל מגי שוב בלט בפתיחות רבעים, הפעם בראשון ובשלישי, עם אנרגיות, חסימות ותנועתיות שהוכיחו שההחלטה של קר להשתמש בו יותר משתלמת. ולמרות שקרי היה עד הרבע השלישי על 1 מ-11 מהשדה, הווריורס עדיין נתנו רבע שלישי מצוין, כמו שהם יודעים. עצם העובדה שהם סיימו אותו בפלוס 2 אחרי שירדו להפסקה במינוס 6 העבירה מסר, בייחוד בנסיבות שנוצרו.
יציאה מאוחרת מההלם
קליבלנד דווקא נראתה הלילה כמי שהדחיקה את דקות ההלם על הספסל שלה אחרי הטעות של סמית' במשחק 1. כשצופים ברגעי הפוסט טראומה המתועדים האלה, שהיכו גלים וגרמו גם ללברון
להתייחס לביקורת כלפיו על כך שלא עודד את חבריו ההמומים ("לא אכפת לי. לא אכפת לי בכלל"), מבינים עוד יותר שלשניות הגורליות ההן הייתה השפעה לא רק על לוח התוצאות אלא גם השפעה מורלית משמעותית.
על אף כמה פספוסים הגנתיים ובמקביל לטיפול המשודרג בקרי, הקאבס נראו לפרקים לא רע. טיירון לו שהוציא מהקפאה את רודני הוד, הרוויח ממנו דקות מצוינות, 15 נקודות שקטות ועוד שחקן לרוטציה עם יכולת לייצר לעצמו ולהגדיל את המלאי ההתקפי של קליבלנד, גם אם לעוד משחק או שניים. קווין לאב שוב הראה שהוא מספר 2 לגיטימי בסדרת גמר למרות ההיעלמות ברבע האחרון, וברבע השלישי המועד לבריחה של גולדן סטייט לברון קיבל גב מהשאר.
אבל נגד קבוצה היסטורית שהפכה זמנית ללהקת קווין דוראנט, טריפל-דאבל מלברון ועוד כמה תוספות זה שילוב דל מדי מסתבר. בלילה שבין שישי לשבת ג'יימס ינסה לפחות לדחות את הקץ, להעביר את ההכתרה לאורקל ארנה ולחסוך מעצמו סוויפ ראשון מאז 2007. כדי שזה לא יקרה הוא צריך לא רק להיות בשיאו ולבנות על סיוע נוסף מחבריו בקליבלנד - אלא לקוות גם לקצת "עזרה" מגולדן סטייט.
לפנייה לכתב/ת 
