חוזרים בתשובה: על העלייה של מכבי ת"א לגמר

בבואנו לנתח את הדרבי מליל אמש, חצי גמר שבו מכבי תל אביב פירקה שוק על ירך כואבת את הפועל תל אביב, חשוב להמשיך ולזעוק את כאבו של אוהד הכדורסל המצוי, שנמאס לו כבר מהאירוע ה"מה-קשור" הקרוי פיינל-פור. כמה הזוי לשחק סדרות רבע גמר מצוינות, ואז להגיע למשחק אחד להכרעה בחצי הגמר ובגמר.

מכבי תל אביב הביסה את הפועל בדרבי ועלתה לגמר

שמעון מזרחי ודייויד פדרמן חוששים מנאחס

הפועל תל אביב תיאלץ לבנות קבוצה מחדש

הימים בהם שייטה מכבי תל אביב 0:3 בכל הסדרות שלה עברו מן העולם מזמן. היא לא העפילה למעמד הגמר כבר שלוש שנים רצופות, עד אמש. האירוע מנכס את אירוח סדרות השיא מהקבוצות המצטיינות לידי המינהלת, מונע מהן הכנסה גבוהה יותר ותגמול על מאמץ בכל השנה, לוקח מהאוהדים עוד כמה משחקי בית מהנים, ומבסופו של דבר מכריע עונה שלמה על מצב גופני ומנטלי נתון בערב אחד, כך שאינו משקף את יכולתן של הקבוצות לאורך העונה, ולא בזמן הפלייאוף. פשוט אנטי ספורט במירעו.

תחת ההבנה הזו, הפיצול לשני ערבים (מה שמוציא את העוקץ והענין מרעיון הפיינל-פור כשלעצמו) דווקא מוצלח ונכון. במקום לשחק משחק אחד בשש וחצי כשעוד אין קהל בכלל, ואחד בתשע וחצי כשהילדים כבר צריכים לישון, יש שני משחקי שיא. הקהלים לא מתערבבים ולא עוזבים באמצע, ואין קרחות ביציעים. אבל זה הדבר הטוב היחיד שיש לי להגיד על זה. מספיק עם פיינל-פור. די כבר.

ועם זאת, יש לציין, שכפי שהפועל בנויה ופצועה כרגע, ייתכן שסדרה רק הייתה מביכה אותה יותר. זו לא סיבה להמשיך עם פיינל-פור, אבל זו סיבה טובה להפועל להמשיך להתפתח ולגדול. הדרבי הוכרע על ניסיונם של שחקנים מובילים ומנהיגים, ובתחום הזה מכבי בפור גדול על הפועל, ובעצם על כל הליגה. ג'רמי פארגו שיחק בפיינל-פור במכבי של בלאט 2011 והגיע לגמר היורוליג. אלכס טיוס זכה בגביע היורוליג עם בלאט 2014. נוריס קול זכה לשחק בשתי קבוצות אליפות במיאמי עם לברון ופלאש.

ג'רמי פארגו. ההחתמה שלו היא שובר שוויון(צילום: ראובן שוורץ)

לניסיון במעמדים כאלה יש משמעות מכרעת. זה לא ענין ההתרגשות מהמשחק או המעמד. זו היכולת להכין את עצמך, גופנית ומנטלית, ולהרים את הרמה שלך ככל שתזדקק כדי לשלוט במשחק ולנצח.

ההחתמה של ג'רמי פארגו היא שובר שוויון על הליגה הישראלית. אלכס טיוס, במיוחד כישראלי תחת חוק רוסי, הוא שובר שוויון וטבעות. מוזר לראות שעם כל החתמות הזרים הרבות של מכבי בארבע השנים האחרונות, שני השחקנים המשמעותיים ביותר שלה הם חוזרים בתשובה, שחקנים ותיקים של המועדון, שהיו יכולים להיות במכבי כבר שלוש-ארבע שנים רצוף, ואיתם ייתכן שכל הרצף הרע של העונות האחרונות היה נראה אחרת. אולי מכבי תלמד מזה לגבי העתיד, למשל עם דיברתולומאו המצוין, שההגנה שלו על הגארדים של הפועל חיסלה כל סיכוי חזרה, או עם תומאס שמהווה מיס מאץ' קטלני וכוח גם מתחת לסל וגם מהשלוש.

אלכס טיוס. שובר טבעות(צילום: אורן אהרוני)

מכבי והפועל תל אביב, שתיהן היו היחידות שנהנו מאורך הליגה והסיבוב השלישי. שתיהן גיבשו את הסגל והמשחק הקבוצתי במהלכו.

הפועל בנתה את עצמה על גארדים מהירים וחזקים, אבל כולם קרסו נגד ההגנה האגרסיבית של מכבי בחצי השני. פרנקו ניסה הכל. לחץ על כל המגרש, פסקי זמן מתוזמנים שהחזירו את הקבוצה פעמיים בחצי הראשון. אבל כשגם לימונד מתקשה לעבור מגן בכדרור, ולהפועל אין קליעה אוטומטית מבחוץ ולא סנטר שיכול להזיז את המשחק פנימה והחוצה, אין לה מאיפה להביא נקודות.

הפציעה של האוורד גמרה את המשחק, והביאה לשליטה מוחלטת של מכבי בצבע (20 ריבאונד יותר!) ולמתפרצות רבות מדי... במצב כזה, להפועל לא היה סיכוי. את הסיכוי שנשאר לה היא בזבזה מהקו. להשאיר שם 8 נקודות זה יותר מדי.

נוריס קול מניף ידיים באוויר. הניסיון דיבר(צילום: ראובן שוורץ)

הפועל יכולה להיות אופטימית לגבי העונה הבאה, רק שתמשיך לתת לפרנקו ובן דוד את המפתחות. ומכבי – אולי תלמד להחתים את שחקניה הטובים לשנים קדימה ולשמור על המשכיות. בינתיים היא יכולה לצפות בנחת ביריבה שלה בגמר, מנצחת הערב בחצי הגמר השני של ה"כאילו פיינל-פור".

דני פרנקו. להפועל לא היה סיכוי(צילום: אורן אהרוני)