שתף קטע נבחר
הכי באזזזז
    זירת הקניות
    רוח הלחימה בפקולטה להנדסה
    הסטודנטים באוניברסיטת בר אילן לא יודעים כי המרצה שלהם יוסף שור, מחזיק בחגורה שחורה. תכירו את הפרופסור הקרטיסט מהפקולטה להנדסה

    מבט חטוף ביוסף שור, פרופסור בכיר בפקולטה להנדסה ע"ש אלכסנדר קופקין, באוניברסיטת בר אילן, לא יסגיר לעולם את תחום עיסוקו האחר.

     

    אם מדובר בשעות היום, תפגשו באדם רציני, בעל חזות דתית. לראשו כיפה, לגופו חליפה עסקית ולדיבורו מבטא אמריקאי שקשה מאוד לפספס. מי שמחזיק בתואר דוקטור להנדסת חשמל מאוניברסיטת קולומביה, ונושא על גבו רזומה עשיר בעבודה בחברות הייטק מצליחות ועם שובל ארוך של הישגים.

     

    לעומת זאת, אם תתקלו בשור בשעות הערב, תפגשו טיפוס אחר. גבר שרירי וחסון, לבוש בחליפת קראטה לבנה ובעל חגורה שחורה. מי שמאמן, בין היתר, גם את אלופי ישראל. אחד כזה, שבטח לא הייתם רוצים לפגוש בפינה חשוכה, בקרן רחוב.

     

    פרופ' יוסף שור (צילום: חן דמארי)
    פרופ' יוסף שור(צילום: חן דמארי)

     

    הקראטה - כך מתברר, הוא עיסוק שפרופסור שור, המשמש כיום בתפקיד ראש תחום אנלוגיה בפקולטה להנדסה בבר אילן - עוסק בו במקביל לעולם האקדמי שלו מזה עשרות שנים. ולמרבה ההפתעה גם בתחום העיסוק הזה, יש לו לפרופסור שור, הישגים ספורטיביים מרשימים.

     

    למקרה שתהיתם מה לאומנות הלחימה: הקראטה, ללימודים אקדמיים באוניברסיטה וכיצד, אם בכלל, הם משתלבים זה בזה? לפרופסור שור, אין שום התלבטות. "הידע שלי מתחום לימוד הקראטה, שהוא תחום עיסוק מאוד תחרותי, משמש אותי גם על מנת לדחוף את הסטודנטים שלי באוניברסיטה להישגים", הוא עונה תשובה שאינה משתמעת לשתי פנים.

     

    תסביר, מה הקשר?

    פרופ' שור: "הלימוד לתחרויות הקראטה, כרוך בהחדרת המון מוטיבציה לעבודה קשה ובלתי מתפשרת. בלי מוטיבציה גדולה פשוט אי אפשר לעשות את זה. כמאמן ספורט, אני מחדיר לחניכים שלי את המוטיבציה הזאת על-ידי התקדמות בשלבים: מהקל אל הכבד. זה מתחיל מלימוד האותיות הקטנות. אני מלמד את החניכים שלי כיצד יש להתמודד עם הקושי ברמה הראשונית. ורק אחרי שהם מצליחים להשתלט עליו אני מעלה להם את רמת הקושי".

     

    ואיך זה מתבצע הלכה למעשה?

    "באופן מעשי, אנחנו מתחילים עם התכנים הקטנים. עוברים את המבחן הראשון ומתקדמים לשלב הבא. עם כל שיפור של התלמיד מגיע מבחן יותר קשה, שכרוך באופן טבעי בעליית שלב. ברגע שאני נותן לתלמידים שלי אתגרים לפי היכולות שלהם, הם משתפרים במהירות ומגיעים להישגים גדולים. כך זה קורה בעולם הקראטה, אבל באותו האופן אני נוהג ללמד את הסטודנטים בעולם האקדמיה. זה ממש אותו הדבר. עובדתית בשטח, הסטודנטים שלי בפקולטה להנדסה באוניברסיטת בר אילן, ממציאים פטנטים מוצלחים ברמה בינלאומית. הם מציגים אותם בכנסים ברמות הכי גבוהות שיש ושאחוז הקבלה אליהם הוא מאוד קטן, והם גם מופיעים עם הפטנטים שלהם בז'ורנלים אקדמאיים מאוד נחשבים. שיטת הלימוד שלי בעצם, יכולה לשמש הלכה למעשה כל בן אדם בכל תחום".

     

    פרופ' יוסף שור (צילום: חן דמארי)
    פרופ' יוסף שור בפעולה(צילום: חן דמארי)

     

    מאליפות בניו יורק - לבר אילן

    פרופסור יוסף שור, נולד וגדל בארה"ב. הוא בן למשפחה דתית וציונית. את האהבה שלו לקראטה שור ינק מילדות. שנה לפני שחגגו לו בר מצווה, תוך כדי ביקור בבית הכנסת המקומי, שור התוודע לחוג קראטה שנפתח שם לילדים בני גילו, התלהב ונרשם מיד. עד מהרה התברר כי הקראטה מתאים לו כמו כפפה ליד. ההצלחה שלו בחוג, הביאה את שור כבר בגיל 16 לקבל חגורה שחורה.

     

    במסגרת התחרויות הרבות שבהן השתתף, שור הספיק לבקר גם מספר פעמים בישראל, וכך נולדה האהבה הגדולה שלו לארץ והבחירה לעלות אליה לאחר נישואיו. "הגעתי לארץ פעמיים על מנת להתחרות במסגרת המכבייה ה-11, ולאחר מכן גם במכבייה ה-12, מטעם נבחרת ארה"ב", הוא משחזר. "חוץ מזה, השתתפתי גם בכל מיני תחרויות: בגיל 21 למשל, השתתפתי בתחרות אליפות ניו יורק, וגם זכיתי בתואר אלוף המדינה ובמדליות נוספות".

     

    את אשתו שרה, שור הכיר במסגרת פעילותם בסניף של תנועת בני עקיבא בארה"ב. הם נישאו בחו"ל, ובשנת 1994 בני הזוג החליטו לעלות ולהתיישב בישראל, עם שני ילדיהם איציק ותמר שנולדו שם. שור החל לעבוד כמהנדס בחברת Motorola ושרה - שלה תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני במשפטים, החלה לעבוד כיועצת משפטית לחברות הייטק.

     

    את השינוי הגדול בחייהם, אשר כלל חזרה לעולם האקדמי, החליטו בני הזוג לעשות בשלב מאוחר יחסית בחייהם, רק לפני כשנתיים וחצי. היה זה אחרי שהם כבר התבססו בישראל, גרו שבע שנים ברעננה, הביאו עוד שני ילדים לעולם: איילת ואלון, והתברגו במשרות נאות ומכניסות.

     

    פרופ' שור, מה גרם לכם לחזור פתאום לעולם האקדמיה?

    "חישבנו מסלול מחדש. החלטנו ללכת אחרי הלב שלנו, בידיעה שאם לא נעשה זאת כעת, נצטער על כך בעתיד. אשתי שרה חזרה ללמוד עבודה סוציאלית - וכיום זהו למעשה המקצוע שלה, ואילו אני עברתי כאמור מקריירה של הייטקיסט ב"אינטל", ללמד בפקולטה להנדסה באוניברסיטת בר אילן".

     

    מעיצוב מודלים - לעיצוב אנשים

    המעבר מהעבודה שלו בחברת אינטל - לאוניברסיטת בר אילן, היה מבחינתו של פרופ' שור, מעין סוג של שליחות. "החלטתי להפסיק לעבוד על פי מה שכדאיות כלכלית של חברות הענק מכתיבות לי, ולהתמקד במה שמעניין אותי באמת", הוא מספר.

     

    תסביר.

    "הרצון שלי היה לעבוד בסביבה שתאפשר לי חופש מחשבה. כמו כן, היה לי מאוד חשוב לחנך את דור העתיד של מהנדסי ישראל, וזאת מתוך אידיאולוגיה נטו".

     

    ואיך עשית את המעבר הזה?

    "אם בהייטק העבודה שלי הייתה לעצב מודלים, אז באקדמיה, העבודה שלי היא לעצב אנשים".

     

    יתרון נוסף שלדברי פרופ' שור הוא מצא בעבודתו החדשה, נעוץ ברמה האקדמאית הגבוהה של הפקולטה להנדסה בבר אילן, שמתבטאת, לדבריו, הן בהישגים של הפקולטה הצעירה יחסית, והן בסטודנטים שוחרי הידע.

     

    האם העובדה שיש לאוניברסיטת בר אילן ציביון דתי, היוותה אף היא שיקול בבחירת מקום העבודה החדש שלך?

    "בוודאי. עבורי כאדם דתי, מדובר פה ביתרון גדול נוסף. יש באוניברסיטה שיעורי תורה שהם תמיד זמינים עבורי. כמו כן, אין לי שום בעיה למצוא מניין לתפילה, בגלל האוכלוסייה הדתית הגדולה שנמצאת פה ושמרכיבה את הקמפוס".

     

    ומה באשר לאהבתו הגדולה: הקראטה? מתברר שעד היום, שלא במפתיע, את הבוקר שלו פרופ' שור מתחיל באימון קראטה, על אף שהפסיק להתחרות באופן מקצועי בתחום. פרופ' שור מספר, כי אחרי יום לימודים שלם באוניברסיטה - שם הוא מלמד כאמור סטודנטים להנדסת חשמל - הוא מוצא לעצמו גם את הזמן לאמן חניכים בקראטה, במועדון שהקים במרתף ביתו, ושם מתאמנים גם אלופי ישראל.

    "הרבה חבר'ה מגיעים אליי להתאמן, זה כבר רץ הרבה שנים. יש לי הרבה חניכים עם חגורות שחורות, הרבה מהם מתקבלים לתחרויות חשובות", הוא מתגאה.

     

    ומה באשר לילדיך? האם הצלחת להדביק גם אותם באהבה לאומניות הלחימה?

    יש לנו ארבעה ילדים, והאמת שכל אחד מהם בשלב כלשהו בחייו, למד קראטה. שני הגדולים: איציק ותמר שנולדו בארה"ב התאמנו כמה שנים עד לצבא. הבן הבכור שלי איציק מחזיק בחגורה שחורה והוא גם השתתף בהרבה תחרויות. אלון בן הזקונים שלי גם הוא בקטע והשתתף בהרבה תחרויות".

     

    ומה באשר לאהבה לעולם האקדמיה? הצלחת להדביק אותם גם בזה?

    "הם לא חייבים להיות מהנדסים. כל אחד צריך למצוא את התחום שלו", פרופ' שור מחייך. "בני איציק, הוא כיום סטודנט לאדריכלות, אבל הבת הגדולה שלי תמר, כן הלכה בעקבותיי", הוא מגלה ומפרט: "תמר למדה הנדסה ביו-רפואית וכיום היא מהנדסת ביו-טכנולוגיה. הבת הקטנה יותר, איילת, נמצאת כרגע בשירות לאומי, ואילו בן הזקונים שלי אלון, לומד עדיין בביה"ס בתיכון. לשאלה מה יהיה הכיוון שיבחרו ללמוד בו? ימים יגידו".

     

    חגורות אקדמיות

    את הסטודנטים שלו בפקולטה להנדסה באוניברסיטת בר אילן, פרופסור שור אולי לא מצייד בחגורות שחורות. אבל אם לשפוט לפי ההישגים שלהם בתחום, הרי שיש להם חגורות אקדמיות טובות וחזקות לא פחות, אשר מקיפות אותם.

     

    הפקולטה להנדסה בבר אילן נפתחה בשנת 2001, על מנת לתת מענה לצורך במהנדסים בכל תחומי התעשיה. אלא שעד מהרה התברר כי בוגריה מהווים בפועל את הכוח המניע את תעשיית ההייטק בישראל.

     

    הפקולטה מכשירה את כוח האדם, במטרה לבסס את מעמדה של מדינת ישראל כמרכז טכנולוגי, ורבים מבוגריה כבר השתלבו בחברות המובילות במשק הישראלי. השאיפה של האוניברסיטה היא להכשיר בשנים הקרובות כ-1,000 מהנדסים בשנה.

     

    מאז הקמתה השקיעה האוניברסיטה מעל 20 מיליון דולר בפקולטה להנדסה. זאת בסיוע הממשלה ובתמיכתן של חברות מובילות במשק כמו: מיקרוסופט, מוטורולה, RAD ,ECI ואחרות.

     

    בנוסף למצוינות אקדמית, הפקולטה חותרת לעמוד בחזית המחקר ההנדסי, ולתרום לעתיד התעשייה בישראל. זאת על-ידי בניית מעבדות וציודן במכשור המדויק והמתקדם ביותר, שיאפשר להן להתמודד עם האתגרים שמציבות תעשיות המאה ה-21.

     

    פרופ' שור גאה בתלמידיו: "אני מאמין שהסטודנטים שלי הגיעו כיום לשורת ההישגים שלהם, בזכות שתי סיבות עיקריות", הוא אומר ומפרט: "האחת, היא שיטת הלימוד הייחודית שלי, שמשלבת כאמור בין אומנות הלחימה מעולם הקראטה - לעולם האקדמי ומציבה בפניהם אתגרים על פי היכולות שלהם.

     

    סיבה נוספת חשובה לא פחות מכך, היא היחס האישי שהסטודנטים שלי מקבלים ואין אותו להערכתי בכל האוניברסיטאות האחרות, לפחות לא בתחום ההנדסה".

     

    תאר לנו בבקשה, במה מתבטאים ההישגים של הסטודנטים שלך?

    "עובדתית, הסטודנטים של הפקולטה להנדסה מבר אילן אכן מתקבלים לחברות ההייטק הגדולות ביותר בשוק. החל מחברת התוכנה "מיקרוסופט", עבור לחברת "מלאנוקס טכנולוגיות בע"מ" (פיתוח וייצור מוצרים ורכיבים אלקטרוניים למערכות תקשורת) וכלה בחברת "אינטל" (תכנון וייצור מיקרו-מעבדים ומעגלים משולבים) ועוד ועוד חברות מובילות במשק.

     

    כל כך הרבה סטודנטים שלי התקבלו לחברות ענק בתחום הזה, שזה נראה כאילו קל להתקבל, אבל ברור לי לגמרי שזה לא נכון. הם מאוד חכמים ואני גאה בהם מאוד".

     

    בשורה התחתונה וגם אם הוא מצטנע, כמובן ש"לפרופסור קראטה", יש חלק נכבד בהצלחת תלמידיו. אך אם תשאלו אותו פרופסור שור מעדיף לתלות את ההצלחה הזאת באמנות הלחימה, שבאמצעותה הוא מחדיר כאמור את רוח לחימה בסטודנטים שלו בבר אילן.

     

    את הסטודנטים שלו בפקולטה להנדסה באוניברסיטת בר אילן, פרופסור שור אולי לא מצייד בחגורות שחורות. אבל אם לשפוט לפי ההישגים שלהם בתחום, הרי שיש להם חגורות אקדמיות טובות וחזקות לא פחות, אשר מקיפות אותם

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "רוח הלחימה בפקולטה להנדסה"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים