המשחק שהשפיע על מהלך האינתיפאדה / ההיסטוריון

ב-12 ביוני 1990 התמודדה נבחרת מצרים בפאלרמו מול הולנד במסגרת מחזור הפתיחה בבית 6 של גביע העולם בכדורגל. הימים ימי האינתיפאדה הראשונה, הסכמי אוסלו עוד לא נחתמו וישראל שלטה על כל שטחי יהודה, שומרון וחבל עזה. וגם: נבחרת מצרים, של החלוץ חוסאם חסן והקפטן מגדי עבדל-ראני, זכתה אז לאהדה מקיר לקיר ברצועת עזה. וכך, לפני ההתמודדות שרר שקט מוחלט בעזה.

חוסאם עלי, תושב רפיח שהיה אז בן 24, סיפר שהתושבים פחדו לעשות בעיות, כדי לא לתת לחיילים עילה להיכנס בזמן המשחק לבתים ולעצור אנשים. "הגעתי בבוקר מישראל עם שתייה, פיצוחים ואנטנה חדשה לקליטה טובה יותר. אני מת על נבחרת מצרים כי רוב השחקנים מזמאלק ואל-אהלי", אמר עלי.

בזמן המשחק היתה דממה מוחלטת ברצועה. מקומיים סיפרו כי הרעש היחיד היו קולות הצעקה שבקעו מגרונות האוהדים, כל פעם שמצרים החמיצה הזדמנות. גם בצה"ל מתברר שהיה שקט כי החיילים פשוט צפו במשחק. חשמל היה אז בשפע בעזה והחששות מהפסקות בזרם היו מסיבות אחרות לגמרי. עווד עלי, אז בן 40 מג'בליה, שחשש מהפסקת חשמל בעת המשחק, קנה סוללה גדולה שאותה חיבר לטלוויזיה. מה שבטוח.

במחנה הפליטים שאטי הסתובב סיפור אחר. כשחיילי צה''ל התדפקו על דלת ביתו של חאלד סעיד עוור בן ה-23, שחקן כדורגל מקומי ממחנה הפליטים, וביקשו לעצור אותו, הפציר חאלד בחיילים שלא יעשו זאת לפחות עד לסיום המשחק של מצרים. "אחרי המשחק אני מוכן להיכנס לשנתיים לכלא", אמר לחיילים. אגב, המשחק הסתיים בתיקו 1.