אם רק היה כדור שמעלים מחשבות על אקסים

יום רביעי האחרון היה יום מעצבן. הסטתי את הווילונות הלבנים, נשכבתי במיטה ועצמתי את העיניים בעודי ממתינה בשקיקה שהאופטלגין שנטלתי ייכנס למחזור הדם ויכבה כבר את כאב הראש הנוראי שפקד אותי. הלוואי שיכולתי ליטול כדור דומה שיגרום למר אקס להיעלם לחלוטין ממחשבותיי. הפגישה בין טראמפ לבין שליט צפון קריאה שהתרחשה יום לפני כן גרמה לי להבין שאין דבר שהוא בלתי אפשרי, ושאם ימציאו כזה דבר זה בהחלט יהווה פטנט עולמי.

כמה דקות לפני כן פתחתי את היומן השחור כדי לבדוק מה עומד על סדר היום בעבודה ועל מה אפשר לוותר או לדחות, כשמבט קצרצר בתאריך כבר הזכיר לי שבדיוק לפני שלוש שנים הוא נכנס לחיי. והמספר הזה, שלוש, הוא מספר מקולל. לפחות כך אני נוטה לחשוב מאז שפגשתי באותו בחור.

גפן גיל. הלב שלו לא היה חלק מהמשוואה(צילום: אוסף פרטי)

חום יולי-אוגוסט היה כלום ושום דבר לעומת התחושה שהתפשטה בגופי מהרגע שראיתי אותו בפעם הראשונה. עונת הקיץ ההיא והחיים האלו מעולם לא היו יפים יותר. המונוטוניות של המציאות דאז הייתה הבל הבלים לידו, לפחות במשך שלושת החודשים שבהם היינו יחד. תגידו שזאת תקופה קצרה מדי בשביל להיחשב למשמעותית וייתכן שאתם צודקים, אבל מבחינתי היא ריכזה בתוכה כל כך הרבה. יותר מדי, למען האמת.

לכל אורך הרומן שלנו הוא היה השמש ואני הייתי איקרוס שהגביה לעוף קרוב מדי אליה, עד שנשרף. לפרקים הרגשתי שאני כמעט טובעת וכל פעם מחדש הוא היה מגיע ומציל אותי מבלי לדעת. כמו עלמה טיפשה התאהבתי בלי לעצור, וזאת הייתה הפעם הראשונה בחיי שבאמת ובתמים האמנתי שמישהו מסוגל ורוצה לאהוב אותי. הבעיה היא שהיינו שלושה: הוא, אני והלב שלי. הלב שלו לא היה חלק מהעסק, הוא היה הדבר היחיד שחסר. כמובן שמישהו בסוף נשאר לבד, וזו הייתי אני. שלישיות הן תמיד מתכון לאסון ושום טוב לא יוצא מהן. אפשר לראות את זה בדרך כלל אצל נערות בגיל ההתבגרות, שלושה אחים, או זוג שבו קיימת חד-צדדיות. המתמטיקה לגמרי לצדי בעניין הזה.

אנקדוטה בחיים שלמים

בערב חמים, על ספסל עץ בסוף המושב, הוא החליט להיפרד ממני. אמר שהספיק לו, ואני לא הצלחתי לעצור את הבכי. סירבתי להאמין שאנחנו נהיה רק אנקדוטה בחיים שלמים. הוא ניגב בכפות ידיו דמעה אחר דמעה שזלגה בשצף על לחיי, ומחה גם את הנזלת מאפי. אחר כך ישבנו מחובקים על אדמת הפרדס ולחשתי בכנות לתוך אוזניו שהדבר שהכי רציתי היה לאהוב אותו. חיבקתי אותו בכאב שאינני יכולה לתאר, אבל בו זמנית נטרפתי. הוא התחיל לבכות בעצמו, ואני? אני רק רציתי לומר לו שאם זה גורם לך לבכות אז למה אתה עושה את זה? למה אתה עוזב אותי?

הימים עברו ולאורך תקופה לא מעטה כשהייתי שיכורה או סתם עייפה מדי בשביל להיות בן אדם ישר, הייתי מסמסת לו שאני מתגעגעת. שחייבים לחזור ושהוא מטומטם והזוי אם הוא חושב אחרת. מאז קרוב לוודאי שנכנסתי אצלו למשבצת של המשוגעת שלא מרפה ומסרבת לשחרר את האהבה הישנה. ישנה אמירה לפיה ייתכן ולכל אהבה יש זמן קבוע ומוגדר מראש, ואם הזוג נפרד לפני הזמן הזה אז ייגזר על אחד מהם להמשיך לאהוב את השני לנצח. ניתן במידה רבה לומר שמבין שנינו זו אני, כמובן, כי מאז אותו ערב הרגשתי שחור ענק נפער לי באמצע החזה. לא ידעתי איך להמשיך הלאה, והיו רגעים ארורים וארוכים שלא הצלחתי לנשום בהם כמו שצריך.

תקראו לי קיצונית או פנאטית, אבל זו האמת. אני בטוחה שהוא כינה אותי כך יותר מפעם אחת, אבל אין לי שליטה על כך. איש לא בוחר במי להתאהב, ומתי הוא סוף-סוף "יחלים". תסמונת הלב השבור איננה אקסיומה, היא אמיתית לגמרי. לפחות עכשיו אני בסדר. התבגרתי והתגברתי. זוהי הפעם האחרונה שבה אכתוב על הבחור הזה ועל הקיץ שהעברנו ביחד. הלב שלי כבר התאחה, וכמו שהבטחתי לאותו אחד - אני משתדלת לזכור אותו לא בתור זה ששבר אותו, אלא בתור מי שגרם לו לאהוב. אחרי הכול, לבבות שבורים הם האהבות הכי חזקות שיש לנו.