התזמורת שניצחה על הקונצרט של אנגליה

הייתה חוויה לראות את הקונצרט של נבחרת אנגליה מול פנמה אתמול, במיוחד כשלאמנים על הדשא הייתה תזמורת ליווי. שלושת הנגנים עמדו ביציע מאחורי השער (שבו הובקעו חמישה מששת השערים של האנגלים) וסחפו את הקהל במשך 90 דקות.

ואז, אחרי שריקת הסיום, החל הקרנבל האמיתי. הכליזמרים של הנבחרת ערכו הקפת נצחון מסביב לאצטדיון ניז'ני נובגורוד המרשים, כשמאחוריהם צועדים אלפים (לא רק אוהדי אנגליה) ושרים: "הו-הו-הו, אנגליה פה ברוסיה / הו-הו-הו שותים לכם את כל הוודקה / הו-הו-הו אנגליה הולכת עד הסוף". סצנה שהזכירה את אגדת הילדים "החלילן מהמלין", מבלי להיכנס להשוואות בקשר לבעלי החיים שנסחפו אחרי הנגנים בשני המקרים.

המתופף הומס ואוהדי אנגליה אחרי השישייה מול פנמה(צילום: עמיר פלג)

קבלו את חברי התזמורת הרשמית של נבחרת אנגליה - המחצצר ומנהיג הלהקה ג'ון המינגהאם (55), נגן הטובה סטיב ווד (54) והמתופף סטיב הומס (47). שלושתם משפילד, והם מנגנים ביחד כבר 25 שנה. את המילים הלא ממש מסובכות הנ"ל הם חיברו לכבוד המונדיאל הנוכחי, כמו שהם עושים בכל טורניר שאליו הם מגיעים. הלחן עממי בלשון המעטה, מה שהופך את היצירה ללהיט כבר אחרי השמעת הבכורה.

הכל התחיל בשנת 1997, כשהגיעו כתזמורת העידוד של שפילד וונסדיי למשחק נגד ארסנל באצטדיון הייבורי. מאמן הנבחרת דאז, גלן הודל, שמע אותם - והשאר היסטוריה. השלישייה הפכה לתזמורת האוהדים הלאומית, ומלווה את את נבחרת אנגליה לכל משחק רשמי.

שלושת הנגנים עם הכיתוב של הספונסר(צילום: עמיר פלג)

שלושתם בעלי משפחות, אבל מעידים שהם ביחד יותר מאשר עם נשותיהם. "בנסיעות", אומר המינגהאם, "סטיב ישן מחובק עם הטובה שלו". לשאלה מי השחקן הכי גדול שהם ליוו בנבחרת אנגליה הם עונים פה אחד: "דייויד בקהאם, ולא רק בזכות הכישרון. האישיות שלו כובשת".

רק פעם אחת, במונדיאל בריו לפני ארבע שנים, לא אפשרו להם להכניס את כלי הנגינה לאצטדיונים, אבל כאן ברוסיה קיבלו אותם בזרועות פתוחות. ההתאחדות האנגלית כמובן תומכת ויש להם אפילו ספונסר - חברת מוצרי ספורט והלבשה - מה שמחייב אותם לעמוד בסדר מסוים, שיוצר את כתובת המייל של נותנת החסות על גב חולצותיהם.

ווד והטובה. אהב את נטע(צילום: עמיר פלג)

כמי שלא מפסידים שום משחק של הנבחרת, הם היו גם בארץ, במוקדמות יורו 2008, ודחפו את נבחרתם מול הבחורים של דרור קשטן. המשחק הסתיים ב-0:0 מאכזב מבחינתם - ואולי בגלל זה

השלושה זוכרים שזה היה "משחק ידידות". בכלל, הזכרון שלהם לא משהו. "אני חושב שהיינו במלון קינג דייויד בתל-אביב", אומר סטיב ממחלקת כלי הנשיפה. "אין קינג דייויד" בתל-אביב מתקן אותו סטיב מכלי ההקשה. "לא היה במלון אוכל חם בשבת", מקטר ג'ון המחצצר. "אז אכלנו אוכל קר", סוגר סטיב המתופף את היצירה באקורדים צורמים.

ויש להם גם חוויה מקבלת הפנים בנתב"ג, אבל לפני כן חשוב להזכיר את הרקע: זמן קצר אחרי מלחמת לבנון השנייה. המינגהאם: "היה לנו אז עוד מתופף בלהקה, בשם ג'וני. כשנחתנו שאלו אותו מהבטחון אם הוא ארז את החבילה לבד, והוא אמר 'לא'. זאת הייתה טעות גדולה. העמידו אותו עם הפנים לקיר ועם שישה-שבעה אנשי בטחון מסביב, והוא נלחץ וקרא לעזרה. אנחנו כמובן התעלמנו כאילו שאין לנו מושג מיהו".

לסיום, כמוסיקאים, היה להם כמובן גם ד"ש עם שיר: "אנחנו רוצים לברך את ישראל על הזכייה באירוויזיון". את השיר "טוי" הם לא הצליחו לבצע, אבל את הזמרת הם בהחלט זוכרים, ואפילו את הכוריאוגרפיה. "אהבתי מאוד את השיר, הוא היה משעשע" אומר ווד, תוך כדי שחזור תנועת התרנגולת של נטע ברזילי. אז גם אני זרקתי להם מילה טובה על הביטלס.