אחרי 29 שנה: הזקן העירום שחי לבד באי חזר הביתה
מספומי נגסקי בן ה-82, "הנזיר העירום", קיווה לחיות עד סוף ימיו באי שבו הוא מתבודד משנת 1989: "אני רוצה להישאר ולמות בטבע. לעולם לא אמצא גן עדן כזה". יפן חשבה אחרת, וסילקה אותו מהאי מחשש לבריאותו
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
סרזו חזר לבקר את נגסקי לפני הפינוי. "אני לא רוצה לעזוב, אני רוצה לשמור על האי שלי. אני אסכן את חיי בשביל להגן עליו. לעולם לא אמצא גן עדן כזה", אמר נגסקי. לפי סרזו, נגסקי הועבר לבית בבעלות המדינה בעיר אישיגאקי, 60 ק"מ מגן העדן שלו. סרזו מספר שכשהשניים נפגשו דווקא היה נגסקי במצב טוב: "הוא כנראה רק סבל משפעת כשמצאו אותו", הסביר.
לפני שהתבודד עבד נגסקי כצלם, ובהמשך במשרות מאחורי הקלעים של תעשיית הבידור. ב-1989 הגיע לסוטובנארי, שנמצא באזור הטרופי של מחוז אוקינאווה וקרוב יותר לטיוואן מאשר לטוקיו. הסכנות המקיפות את האי רבות, ודייגים בקושי מגיעים לאזור.
שנה אחרי שהגיע לאי נסחפו בגדיו של נגסקי בסופת טייפון, ומאז הוא מסתובב באי עירום. "זה לא תואם את הנורמות של החברה, אבל כאן באי זה מרגיש נכון. זה כמו מדים", סיפר בעבר. הוא נהג להתלבש פעם בשבוע ולשוט לאי סמוך, ובעזרת כסף שקיבל מאחותו היה קונה מים. הוא חי בעיקר מאורז – שאותו בישל ארבע או חמש פעמים ביום. נגסקי התקלח במי גשמים שאגר בסירי הבישול שלו.
על הבחירה לחיות לבד בטבע סיפר נגסקי: "אני לא עושה מה שהחברה אומרת לי לעשות, אני הולך לפי החוקים של עולם הטבע. אי אפשר לנצח את הטבע – אז אנחנו חייבים לציית לו. זה מה שלמדתי כשהגעתי לכאן, וזו הסיבה שאני מסתדר טוב כל כך".
בריאיון לרויטרס ב-2012 סיפר נגסקי על הרצון שלו למות בטבע, רצון שכבר לא יתממש לנוכח ההחלטה של יפן. "לא הבנתי לפני כן כמה חשוב לבחור איפה תמות, בבית החולים או בבית עם המשפחה לצדך. החלטתי שזה המקום בשבילי. למות כאן, מוקף בטבע, אפשר לנצח את זה?", שאל.
לפנייה לכתב/ת 
