שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הגבר שלי הפך להודיני ונעלם כמו קוסם
    את צריכה לעצור את עצמך מלהתחרפן. את צריכה להישאר אישה חזקה, בטוחה בעצמה ורגועה. זה השלב שבו את צריכה לתת לגבר ספייס. תני לו ללכת. את כבר יודעת. אם הוא שלך - הוא יחזור. ואם הוא לא שלך - אז שילך לעזאזל

    אני לבד הלילה. הילדה ישנה אצל הגרוש, מה שאומר שאני חשופה ופגיעה. כשהגוזל הקטנה שלי בסביבה כלום לא נוגע בי, כלום לא פוגע, אני גיבורת-על. אני אימא. אבל עכשיו אין לי שום שריון. יושבת ככה, בת אדם בשר ודם, מכסה את הלב בשמיכה ומסמסת לו. זוכרת שהוא סירב להיות קרוב אליי הלילה. סיפר שיש דברים שהוא צריך לסדר. אני רוצה לסמס לו שאני חושבת עליו, אבל במקום ללכת על אנאלי יוצא לי בנאלי. "אז מה איתך? הספקת לארוז?", אני כותבת. באותה מידה יכולתי לסמס לו - "מה אכלת לצהריים?". אפס יצירתיות.

     

    שני וי כחולים ושתיקה בצד השני. שתיקה לא נעימה שמתמזגת עם חוסר הנעימות שאני חשה גם ככה, כשהילדה לא ישנה איתי בבית. והבית ריק. אלו רק אני והשדים שלי הלילה, רוקדים במסיבת פיג'מות. אישה יודעת לזהות התרחקות. היא מבינה מתי הבחור הופך מצ'ארמר להודיני, ונעלם כמו קוסם. ואז יש שתי אופציות - או שהבחור יתפייד לגמרי – כמו במגע קסם, פוף! לא היה ולא נברא. או שזו הפסקה זמנית, ירידה לצורכי עלייה. הגבר תופס עכשיו מרחק כדי להתקרב אלייך מחדש.

    קוסם  (צילום: Shutterstock)
    ופתאום פוף. הוא נעלם(צילום: Shutterstock)
     

    הבעיה היא ששם, בין הטיפות, את צריכה לעצור את עצמך מלהתחרפן. שם את צריכה להישאר אישה חזקה, בטוחה בעצמה ורגועה. זה השלב שבו את צריכה לתת לגבר ספייס. תני לו ללכת. את כבר יודעת. אם הוא שלך - הוא יחזור. אם הוא לא שלך - שילך גם לאלף עזאזל, מעבר להרי החושך.

     

    אני לא הייתי האישה החזקה הזו הלילה.

     

    את דורון, הקוסם שלי, הכרתי לפני עשר שנים. כבר אז זיהיתי את ההתרחקות שלו. היה לו דפוס כזה. מקרוב הוא היה מחבק מאוד, עד שיכולתי לחשוב שאני היהלום הכי יקר לו בעולם, אבל מרחוק היהלום הפך לקליפת שום, כמו בדל סיגריה שמושלך כלאחר יד. לפני עשור החזקתי עם דורון מעמד לכמה חודשים ארוכים, אולי אפילו חצי שנה, עד שיום אחד הוא התרחק קצת יותר מדי. לפני עשור דרכי התקשורת לא היו משוכללות, ולי אפילו לא היה טלפון חכם. הוא טס לחו"ל והתנתק.

     

    זו הייתה תקופה של שבועיים, אולי אפילו חודש, שבמהלכה חוויתי בעל כורחי גמילה מזורזת. כשהוא חזר לארץ, הוא לקח לעצמו עוד כמה ימים עד שיצר קשר מחודש. כבר אז הבנתי - הוא לא התגעגע אליי. אי אפשר להכריח געגועים אם הם לא באים מעצמם. בשלב ההוא, הייתי כבר די גמולה, ויכולתי ללכת ממנו. והלכתי. הלכתי רחוק. אפילו התאהבתי באחר, התחתנתי איתו, הבאנו ילדה לעולם והתגרשנו.

     

    והנה, שוב דורון ואני פה ביחד. ולאחרונה הוא שוב מתרחק. לא רק שהוא מתרחק ממני מנטאלית, הוא גם טס לחו"ל בקרוב לנצח נצחים שיימשך עשרה ימים מלאים. חרדת הנטישה מבעבעת בתוכי. אני מקווה שהוא לא יחזור על אותה טעות כמו אז, למרות שאני יודעת שאי אפשר לאנוס מישהו להתגעגע אליי.

     

    50 דקות ואין תגובה

    אחת עשרה וחצי בלילה. חמישים דקות עברו מאז ששלחתי לו את ההודעה האחרונה. חמישים דקות שבהם הוא היה מחובר ולא זכיתי ליחס. לא משפט, לא מילה, גם לא אימוג'י עלוב ומטופש. ממתי הפכתי לכזו נוירוטית? הרי יש לי סבלנות, יש אורך רוח, גם יכולת סבל יש. לעזאזל, רק הערב רצתי 16 קילומטרים בזכות עצבים של ברזל, אבל הלילה – הלילה הרגשתי זלזול. אני נלקחת כמובנת מאליה, מתייחסים אליי כאל זו שתמיד תהיה שם. גם הגרוש שלי חשב שלעולם לא אתגרש ממנו. איש לא חשב שאצליח לעזוב, אבל גם אצל הבחורה הכי סבלנית בעולם, הסבלנות בסוף פוקעת. גם לה יש תאריך תפוגה.

     

    למה הוא נעלם אחרי הדייט?

    למה הוא נעלם אחרי הדייט?

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    "לילה טוב", אני מסמסת, ובכך עוברת על חוק ההתכתבויות מספר אחת – אם לא ענו לך להודעה, אל תשלחי עוד אחת. פעם תורי ופעם תורו. הפעם גנבתי לו את התור. כמו רוצה לומר – ראיתי שלא ענית לי, לך תחפש את החברה שלך. אני כבר לא פה. כמה פגיעות בצמד מילים אחד. סימסתי "לילה טוב" במקום לסמס שיחת יחסינו לאן, או מונולוג שלם בסגנון – לא מגיע לי זלזול. לא מגיע לי להרגיש בלתי חשובה כמו תחזית מזג האוויר באמצע הקיץ. הרי חם, ימשיך להיות חם, וגם השמש תהיה יוקדת. כמו אתמול, גם מחר. מתי הפסקתי להיות השמש שלך?

     

    אם לתמצת את המונולוג למשפט אחד זה יכול היה להיות – "אתה לא אוהב אותי יותר". במקרה הטוב, אולי הייתי מקבלת בחזרה לב גדול אדום, אך ספק אם הייתי נרגעת. אני כבר יודעת לזהות לבבות בתחפושת, גם אם הם אדומים, גדולים ושמנים. בעצם, הרבה זמן שלא קיבלתי לב כזה. פועם. מאף אחד. סימסתי "לילה טוב", אבל רציתי לסמס – אני מוותרת. כשתתעורר מתישהו ותבין, תבדוק אם גם אני ערה עדיין. סימסתי, והשתקתי את הטלפון. תניח לי עם הסיבות וההסברים – הכול תירוצים. ברור לי שאני לא יכולה לכפות געגועים. השתקתי את הטלפון אבל רציתי להשתיק את הכיסופים שלי.

     

    השתקתי את הטלפון לא לפני שראיתי סמס מחבר ותיק שלי שישן הרבה זמן, אבל בתקופה האחרונה התעורר אליי. ואני חסומה, רק את דורון הקוסם שלי אני רוצה. "לילה טוב אהובה", א' כתב לי, ואני תהיתי – מתי הפכתי ל-א' של דורון. לזאת שרוצה אותו, אבל הוא לא מספיק נרגש מהנוכחות שלה. אבל די, אני מוותרת להיום. לילה טוב, דורון. רק תן לי לישון.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים