בין ניימאר לקאסמירו / טור
ברזיל מודל 2018 משלבת בין המשחק היפה, ה"ז'וגו בוניטו" המפורסם, למבוקר ולבטוח, ה"ז'וגו סגורו" שהשתכלל תחת צ'יצ'י. בין הפעולות האישיות לאיזון הטקטי. אורי קופר ישב ביציע בסמארה והתפעל מהעוצמה של המועמדת הבולטת לזכייה בגביע
ניימאר, על תעלוליו, התחזויותיו וכמובן גם איכותו, הוא ודאי ההיפך הגמור מסולידי אלא מייצג ברור של 'סקנדל או פסטיבל', אבל זו בדיוק הסיבה שהברזילאים היו כה מרוצים אתמול. זו הסיבה שהמשחק מול מקסיקו, גם אם לא נחשב הצגה כמו מה שעשתה צרפת לארגנטינה, מראה בדיוק את כוחה של ברזיל. כי ברזיל הנוכחית היא נבחרת בעלת מגוון כובעים, כאלה שהיא יכולה להחליף בטבעיות לפי הצורך. לסובב לכל כיוון ובכל צורה. ברזיל משלבת בין המשחק היפה, הבוניטו, למבוקר ולבטוח, הסגורו. בין הפעולות האישיות לאיזון הטקטי. בין ניימאר לקאסמירו.
צ'יצ'י נחשב בברזיל למפתח ה-Jogo Seguro. כך זכה בתארים עם קורינתיאנס, הפך למאמן הטוב במדינה, וגדולתו בנבחרת היא ההצלחה, לפחות במשחקי המוקדמות, לקחת את השחקנים הטובים ביותר, שאוהבים לשחק את הכדורגל היפה ביותר, ולהכניס אותם למסגרת שלו. מול מקסיקו צ'יצ'י הראה היטב כמה הוא מצליח בכך, כשאחרי פתיחה לא מספיק טובה עשה שינוי שהתברר כחשוב ביותר.
אוהדי מקסיקו שעשעו עצמם בקריאות 'אולה, אולה' עם כל מסירה כבר בדקה השביעית. המקסיקנים פתחו מצוין ובברזיל התקשו להתמודד עם אירווינג לוסאנו וקרלוס ולה באגפים. באמצע המחצית הראשונה הכל השתנה, כמעט במכה אחת, וצ'יצ'י האחראי העיקרי לכך. המאמן שינה שיטת משחק, עבר להגן ב-2-4-4, הזיז את ניימאר למרכז ההתקפה לצד גבריאל ז'סוס בעוד קוטיניו עובר שמאלה. ההגנה התאזנה. למה למהלך יש משמעות גדולה? כי הוא מסמל את אותו שילוב ברזילאי בין טכניקה לשכל. בין הידיעה שהם ברזיל הגדולה להבנה שאפשר וצריך גם לעשות התאמות בשביל ניצחון.
לברזיל אולי אין את השחקן הטוב בעולם בתפקידו בכל עמדה, אבל גם אין לה באמת חוליה חלשה בולטת, וזה, אולי, משפט המפתח. ההגנה מפלצתית. תיאגו סילבה ומירנדה סיפקו עוד משחק נטול טעויות ומאז שצ'יצ'י מונה למאמן הנבחרת ברזיל ספגה 4 שערים ב-16 משחקים רשמיים. זהו. גם קאסמירו היה מצוין והפך לשחקן עם ממוצע התיקולים הגבוה ביותר מבין כל שחקני הנבחרות שהצליחו לעבור את שלב הבתים. קאסמירו לא ישחק ברבע הגמר בגלל צהובים, ולמרות שהמחליף פרננדיניו הוא גם שחקן נפלא אי אפשר להמעיט בחשיבות היעדרותו של קשר ריאל מדריד. הרבה בזכות עצירת ההתקפות המתפרצות שלו מקסיקו בעטה למסגרת רק פעם אחת במשחק.
מהצד האחר, ההתקפי, ברזיל מספיק טובה גם כשז'סוס לא בעניינים (למרות שפירמינו נראה הרבה יותר טוב צ'יצ'י ימשיך עם חלוץ מנצ'סטר סיטי כדי לא לשנות הרכב מנצח). קוטיניו הוא השחקן הטוב ביותר שלה ברוסיה ואתמול גם וויליאן היה בשיאו, לפחות במחצית השנייה. וויליאן, שבמשחקים קודמים לא רק היה בינוני אלא גם נראה רחוק מההתרחשויות, הפך פתאום לזה שרשם הכי הרבה נגיעות בכדור. גם הצד שלו הופעל. סוף סוף. ניימאר נבחר למצטיין, אבל במחצית השנייה וויליאן היה הכוכב הגדול. השילוב בין השניים הביא לשער שהוא חיבור נפלא בין האישי לקבוצתי. ועוד לא הרחבנו על ניימאר.
בעיר סמארה בנו אצטדיון חדש, העבירו לתושבים קורסים באנגלית ושיפצו את שדה התעופה, אבל ההסעות שסופקו לאוהדים לכיוון המגרש הזכירו תקופה אחרת, עתיקה יותר. חם בסמארה, 35 מעלות פלוס בזמן המשחק, והאוהדים נדחסו לאוטובוסים משנות החמישים או השישים שכיוון שמזגן לא הותקן בהם מעולם.
הנהגים אפילו נסעו עם דלתות פתוחות כדי לאפשר לקצת אוויר להיכנס. הרוח כבדה, מדברית, ועם הרבה מקסיקנים זה הרגיש קצת כמו פרק של שובר שורות.
אותם אוהדים, משני המחנות, נחשבים, יחד עם הארגנטינאים שכבר הלכו הביתה (למעט אלה שנתקעו כי לא הצליחו להקדים טיסה), לאיכותיים ביותר במונדיאל, אבל החום, המסע המוזר, ואולי גם הפיזור הספורדי בתוך האצטדיון, החליש במשהו את עוצמתם. רק ברגעים מסוימים הם הפכו להיות אלה שהתרגלנו אליהם ולאותם רגעי שיא מכנה משותף - ניימאר התגלגל על הדשא.
הברזילאים שרקו נגד ברוטליות, המקסיקנים טענו להתחזויות מכוערות, אבל למרות שביציעים התעסקו ברגעים שלא קשורים דווקא לכדור, הנפילות לא היו הפעם הסיפור המרכזי על הדשא אלא
היכולת. במשחקים קודמים, כשניימאר היה פושר מינוס, כל הצגה תיאטרלית העצימה את התפיסה השלילית כלפי מה שהוא תורם לברזיל, ובכלל למונדיאל. אבל הפעם ניימאר סיפק גם לא מעט ריקודי כדור. הוא לא רק היה השחקן שבעט הכי הרבה למסגרת, מה שמצופה ממנו, אלא גם זה שייצר הכי הרבה מצבים לשחקנים אחרים. "אני לא רוצה שזה יהיה הגביע של ניימאר אלא הגביע של ברזיל", הוא אמר בסיום, ומול מקסיקו, בניגוד למשחקים קודמים, זה גם איכשהו נראה כך.
נכון שעדיין היו לא מעט רגעים שגם יכלו להפיל את כל העסק – ניימאר לא מסר לז'סוס כשהיה חייב, קוטיניו ניסה לבעוט בכוח, התעצלות רגעית בירידה להתקפה המתפרצת – אבל כל עוד ניימאר ימשיך כמו אתמול, וויליאן ימשיך להוסיף ברק ופרננדיניו ימלא את נעליו של קאסמירו בהצלחה למשחק אחד, זה בנעליה של ברזיל. הנבחרת בעלת הכלים השלובים, של גם וגם – יפה לפעמים, הגנתית ואגרסיבית לפעמים, מבצעת התאמות טקטיות כדי לזכות בניצחון.
אין דבר כזה 'בטוח' בכדורגל, ודאי לא במונדיאל משוגע שכזה, כמובן לא מול בלגיה, נבחרת שלא נופלת בכישרון שלה מאף אחת אחרת, אבל ה-Jogo Serguro של ברזיל הנוכחית, המשחק הבטוח שלפרקים פחות מלהיב מנבחרות עבר שלה, הוא כנראה כן הדרך הבטוחה ביותר עבורה להשיג את המטרה הברורה – לנצח עוד שלושה משחקים.
לפנייה לכתב/ת 
