אסטון מרטין חושפת: מכונית עירונית מאיימת
יצרנית מכוניות הספורט הבריטית דחסה מנוע אדיר לחרטומה של מיני קטנה. הביצועים בהתאם וגם המראה לא ממש צנוע
אסטון מרטין הציגה גרסה קיצונית במיוחד לסיגנט,
מכונית עירונית על בסיס טויוטה IQ
שיוצרה בתחילת העשור במשך שנים ספורות והייתה כישלון מסחרי חרוץ.
המשקל העצמי עומד על 1375 ק"ג, כמעט 400 ק"ג יותר מהמכונית "ההיא", אבל יחס ההספק משקל הוא כ"ס לכל 3.2 ק"ג לעומת 10.1 ק"ג בעבר. הביצועים: מעמידה ל-96 קמ"ש ב-4.2 שניות בדרך ל-274 קמ"ש מרביים - לעומת 11.8 שניות ו-170 קמ"ש בדגם הרגיל.
כדי לתמוך בתוספת הכוח, תרמה הוואנטז' גם את מערך המיתלים (עצמות עצה כפולות מלפנים ומאחור), הבלמים (קאליפר עם שש בוכנות ודיסק בקוטר 380 מ"מ מלפנים, ארבע בוכנות ו-330 מ"מ מאחור) ואת הדיפרנציאל מוגבל ההחלקה. הצמיגים הם מישלין פיילוט-ספורט קאפ 2 במידה 235/40 מלפנים, 275/35 מאחור, על חישוקי "19.
שינויים נוספים הם פתחי אוורור שנוספו במכסה המנוע, בתי גלגלים מוגדלים וצמד מפלטים מאחור. תא הנוסעים מכיל ציוד תקני למירוצים הכולל כלוב בטיחות, מושבי באקט עם חגורות חמש נקודות, גלגל הגה עם מנופי העברת הילוכים וקונסולה קדמית מקרבון.
הגרסה שהציגה אסטון מרטין פותחה על ידי חטיבת הרכבים המיוחדים המכונה אצלה (לא ממש מפתיע) "Q". היא משלבת למעשה בין מרכב הסיגנט ליחידת ההנעה של הואנטאז' הקודמת. ולכן, במקום מנוע ה-1.33 ליטר הצנוע שמפיק 98 כ"ס נדחסה פנימה יחידת V8 אדירה בנפח 4.7 ליטר (אטמוספרי) עם לא פחות מ-430 כ"ס המשודכת לתיבת שבעה הילוכים רובוטית חד-מצמדית. התקנת יחידת ההנעה חייבה את אסטון לשנות את התצורה ממנוע רוחבי והנעה קדמית, לתצורה אורכית והנעה אחורית.
לפנייה לכתב/ת 
