סטפן לגר: "הרביצו, קיללו וקראו לי כושי סמבו"

כתבת וידאו: אנה בורד, צילום: תומריקו, עריכה: רחל קרחי ושגב גינזבורג

"מרוב שהורידו אותי הרגשתי שאני חייב להוכיח לכולם שאני משהו - אם זה המורים, אם זה הילדים הרעים בבית הספר או ברחוב", אומר סטפן לגר. "לא מזמן סידרתי דברים בחדר ופתאום מצאתי פתק שכתבתי כשהייתי ילד קטן. היה כתוב בו, 'אני רוצה שכולם יידעו מי זה סטפן'".

מסתבר שזה עובד גם בלי לדחוף את הפתק לכותל. לגר, חייל בן 20, בן להורים מטוגו, הוא אחד מכוכבי המוזיקה החמים בארץ כיום. אם פספסתם עד עכשיו, אתם בטח מעל גיל 25, ובכל מקרה - מתחילת השבוע שעבר כבר אי-אפשר: הוא הזמר-רקדן שמככב בפרסומת החדשה של yes ושר את "קומסי קומסה".

נכון להיום השיר כבר עבר את רף השישה מיליון צפיות, הוא צועד בראש הסרטונים הנצפים ביוטיוב בישראל, לא קומסי-קומסה בכלל. לצד ההתלהבות העצומה אפשר למצוא ברשתות החברתיות תגובות של "מוזמן לחזור לקונגו אם לא טוב לך פה". סטפן לא מופתע. "היו תגובות של 'אם אתה לא שמח פה תחזור למקום שממנו באת'". אבל האמת היא שללגר טוב פה. והוא לא מקונגו, הוא מראשון לציון. נולד בישראל וגדל בבת ים ובחולון.

ואיך היה לגדול בשכונה בבת ים או בחולון? 

"היו שכנים שכל פעם כשהייתי חוזר הביתה היו מקללים, מרביצים או זורקים הערות גזעניות - 'כושי סמבו', 'כושי במבה' וכאלה. נפגעתי מזה מאוד, פחדתי לחזור לבד מבית הספר. אם הייתי לבד היו מרביצים לי. לא היה לי אומץ להרביץ חזרה. מרוב שאתה חוטף אתה חוזר הביתה ולא מספר על זה בכלל, שמרתי בבטן הרבה דברים. זה מוריד את הביטחון, הייתי ילד בלי ביטחון בכלל".

עכשיו כל בני הנוער שרים את השירים של סטפן. על הבמה לגר נראה כמו מפלצת של פופ שגדולה על המקום הזה. שר בעיקר בצרפתית, רוקד נפלא וכריזמטי בטירוף, מייצר תחושה של אוניברסליות אותנטית בישראל ומצליח עם שירים בשפות זרות במדינה שכולם בה מדברים עברית. לפני כמעט שנתיים הוציא ביוטיוב את השיר Step Fun, צבר המוני מעריצים באינסטגרם, ועשה מאז עבודת שטח מקיפה - הופעות בבר מצוות ובת מצוות, פסטיגל, ועשרות עיריות ומועצות מקומיות שלא יגמרו את הקיץ הזה בלי לגר על במה עירונית. אחד היתרונות הגדולים שלו - הוא חתיך בלי להתאמץ. "לא, אני לא מתאמן", הוא מתריס. "לא דרכתי בחדר כושר בחיים, אפילו לא להציץ מבחוץ. תמיד אומרים לי, 'בוא תתאמן', אבל אני לא מתאמן. הרופא אומר שזה מבנה גוף. הריקוד אולי חיזק את זה, אולי גם המדרגות בבית - הייתי עולה ברגל לקומה שלישית. אולי זה גנים או משהו כזה".

אתה חייל ישראלי, מדבר עברית, בדרך בטח הציעו לגייר אותך.

"אני נוצרי בדת אבל בגלל שנולדתי פה בארץ עשו לי ברית מילה כשהייתי תינוק. אני מאמין באלוהים, מתפלל בבית לפני שאני הולך לישון. אצל היהודים והנוצרים האלוהים זה אותו דבר. אבל אני לא בן אדם דתי. ביום כיפור אני צם, עושה את כל החגים, בפסח אוכל מצות. אנחנו עושים את זה בשביל תחושת שייכות, לא בשביל שיקבלו אותנו. אם אני אצבע את עצמי בלבן, איזה שינוי נעשה פה?"

הכתבה המלאה תפורסם ב"ידיעות אחרונות", מוסף 7 לילות