אל תתנו לגיבורי העתודה להיעלם
איגוד הכדורסל חייב להבין כי השחקנים המוכשרים הללו מוכרחים להיות שחקני רוטציה בקבוצות בליגת העל, ויכולים אף לעשות את זה בצורה נהדרת. רק תנו להם את ההזדמנות
מייקל בריסקר, דני אבדיה, יובל זוסמן, גיל בני וגבריאל צ'אצ'שווילי. אתם בטח לא מזהים את השמות האלו, אבל מדובר בחלק משחקני נבחרת העתודה של ישראל בכדורסל, שהביאו הערב (ש') הרבה כבוד למדינה בסוף שבוע לא פשוט בכלל מבחינה ביטחונית.
שחקניו של אריאל בית הלחמי ניצחו את צרפת 57:83 והעפילו לגמר שנה שנייה ברציפות. אין ספק שזהו הישג מרשים ביותר, במיוחד לאור העובדה שרוב שחקני הנבחרת לא מקבלים דקות משמעותיות בליגת העל במהלך העונה, ולמעשה נאלצים לשחק מול הנבחרות הגדולות של אירופה בשבוע אחד בקיץ, כאשר השחקנים שלהן כבר מנוסים במעמדים האלו. בדומה לשנה שעברה, אז פירקה החבורה הצעירה של קטש את צרפת והעפילה לגמר מול יוון, גם הפעם רמסו חניכיו של בית הלחמי את הצרפתים והציגו יכולת נהדרת.
לא מעט שאלות נשאלו בסוף השבוע האחרון: כיצד נוצר מצב שהכדורסלנים שמגיעים למעמדים כאלו בגיל 20 קורסים כמה שנים מאוחר יותר בנבחרת הבוגרת? כיצד נבחרת שרצה בגילאים הצעירים כתלכיד מגובש הופכת לנבחרת אפורה וכה חלשה כאשר השחקנים גדלים? והתשובה פשוטה - דקות משחק. זהו דבר שאין לו תחליף, ואנו לא יכולים לצפות משחקנים להציג יכולת טובה כאשר הם לא משחקים.
נכון, עצם העובדה ששחקן מתאמן עם שחקנים זרים וישראלים בכירים במהלך העונה מובילה לכך שהוא משתפר ולומד מהניסיון שלהם, אולם ברגע האמת השחקן לא מקבל דקות ובמקרה הטוב מחמם את הספסל- בצורה הזו לא משתפרים ולבטח שלא יכולים להגיע רחוק. איגוד הכדורסל חייב להבין כי השחקנים המוכשרים הללו מוכרחים להיות שחקני רוטציה בקבוצות בליגת העל, ויכולים אף לעשות את זה בצורה נהדרת. רק תנו להם את ההזדמנות.
ואנו, כחובבי הענף, צריכים לשאול את עצמנו כיצד אנו נותנים יד לרכבת המתאזרחים שנוצרת בליגה שלנו עונה אחר עונה, לאובדן הזהות שנה אחר שנה, וגרוע מכך - להבדל תהומי באיכות הנבחרות המשחקות לפנינו באליפויות אירופה השונות. מוגש כחומר למחשבה לכל מי שעתיד הכדורסלן הישראלי חשוב לו.
לפנייה לכתב/ת 
