חם ומגניב: המלצות לפסטיבל הג'אז באילת

בינלאומי

הרבי הנקוק

הרבי הנקוק הוא ודאי השם הגדול ביותר שנרשם על תוכניית הפסטיבל השנה. מוזיקאי הג'אז הענק שהחל את דרכו בשנות השישים עם הקווינטט של מיילס דייוויס ומאז ניגן עם פחות או יותר כל שם גדול שתוכלו לחשוב עליו, מגיע לישראל שוב. אתם לא צריכים אותנו כדי לדעת שאין לפספס את ההופעה הזו גם אם היא דורשת מכם להדרים עד לאילת.

הרבי  הנקוק מבצע את Chameleon בהופעה חיה

כפסנתרן הנקוק תמיד היה פורץ דרך ועמד בחזית השינויים הטכנולוגיים ובעיקר האלקטרוניים שעמדו לפתחו של ז'אנר הג'אז מול אמנים שמרנים יותר (לא מעט גם משום שלמד מוזיקה והנדסה אלקטרונית). התכונה הזו קנתה לו מתנגדים רבים מבית והפכה אותו לשנוי במחלוקת, ומנגד אפשרה את הפריצה שלו מחוץ לחוגי הג'אז הצרים. כראייה River: The Joni Letters הוא אלבום הג'אז השני בהיסטוריה שזכה בגראמי בקטגוריית אלבום השנה (הנקוק זכה ב-13 נוספים לאורך הקריירה שלו). השינויים בעולם המוזיקה לאורך השנים, במסגרתם היטשטשו הגבולות ותחומים זלגו אחד אל השני, הם שיקוף של הדרך שעבר הנקוק בעצמו וכן ביטוי לתהליכים שהוא הוביל לצד גדולי המוזיקאים של המאה הקודמת.

(צילום: Abu Dhabi Festival)

הנקוק בן ה-76 הוא אולי הג'אזיסט הפאנקי ביותר, ואם הופעותיו האחרונות הן רמז לבאות, אז אנחנו צפויים לשמוע על הבמה שירים חדשים וגם את הלהיטים המוכרים - גם אם בעיבודים קצת שונים. עד היום הוא מגדלור של השראה לאמנים פורצי דרך עכשוויים, בין שאלו מנגנים ג'אז כמו קמאסי וושינגטון ות'נדרקט, או שהסייף-זון שלהם הוא דווקא אר-נ'-בי והיפ-הופ כמו פליינג לוטוס.

עוד בערוץ המוזיקה:

דודו טסה: "עשיתי הרבה טלוויזיה עם יצפאן, הספיק לי"

מוש בן ארי: "הפכנו לחברה אדישה, אני מתגעגע לישראל של פעם"

נאצים, כתות ותשלום בנפט: סודות מבית אבבא

ראול מידון היה זמר ליווי של המוזיקאים הגדולים ביותר בפופ הלטיני, משאקירה ואנריקה איגלסיאס ועד ריקי מרטין - אבל הוא הרגיש שקריירת הסולו שלו קוראת לו, אז עזב הכול ועבר לניו יורק. מאז הוא פועל לבד, להקה של איש אחד, אבל לא מהסוג שרואים הרבה - זמר שמלווה את עצמו - אלא הרכב שלם שכולו שלו. פיו הוא כלי נשיפה לכל עניין ודבר, יד אחת פורטת על הגיטרה, השנייה מתופפת על תוף הדג'מבה ובין לבין הוא גם שר. מרשים ויותר מהכול מאוד מרגש.

(צילום: Blair Allen)

מידון בן ה-52, עיוור מלידה, מספר כי המוגבלות שלו דרשה ממנו כל הזמן לדמיין את העולם - כשהוא פורט פלמנקו במקצבי ג'אז, זורק לתוך הקלחת הזו המון סול ובלוז ולא מעט השפעות לטיניות. המוזיקה שלו היא הכל מהכל ובכל זאת אישית מאוד. כזאת שפורטת על הלב ומניעה את הרגליים בו זמנית.

ביג בנדס

מתי כספי והביג בנד של אייל וילנר

"מעולם לא השתמשתי במתכוני להיט, גם לא חיפשתי אותם. כל שיר שלי שהצליח שימח אותי. אני יודע שאם אהיה נאמן לעצמי, הקהל יהיה נאמן לי ואני לו" - כך אומר מתי כספי לקראת הופעתו בפסטיבל ונדמה שאין דרך מדויקת יותר להגדיר אותו ואת המוזיקה שהוא עושה. הוא אחד מעמודי התווך של המוזיקה הישראלית, בקדמת הבמה ומאחוריה. עם עשרים אלבומי סולו ו-69 אלבומים בהפקתו, כספי תמיד שמר על קול ייחודי וטבע חותם הן דרך להיטי הענק שלו והן דרך אלה שהפיק לאחרים. 

בפסטיבל הג'אז כספי יחבור בהפקת מקור מיוחדת לביג בנד של אייל וילנר. כשמה כן היא – להקה גדולה המורכבת מ-16 נגנים. בראשם וילנר, המנגן על סקסופון, חליל וקלרינט, מנצח ומלחין. בשנים האחרונות הביג בנד שלו עושה חיל בניו יורק על הבמות ובביקורות. השילוב ביניהם על הבמה עתיד להניב עיבודים חדשים לשירים הקלאסיים והאהובים של כספי ולהוציא מהם רוח אחרת – או כפי שהם בוחרים לומר – "לאן שתיקח אותם המוזיקה".

הפקת מקור נוספת עבור הפסטיבל השנה מביאה אל הבמה ז'אנר שהוא ודאי לא הראשון עליו חושבים כשמדברים על ג'אז – היפ-הופ. כחלק מכך ששני הז'אנרים יוצאים מאותם מקורות ובמבט היסטורי מעניקים פרשנות שונה לאותה חוויה, לאחרונה ההיפ-הופ והג'אז משתפים פעולה לא אחת בקולקטיבים ובאירוחים של אמני ג'אז גדולים באלבומים של ראפרים מהשורה הראשונה.

נצ'י נצ'(צילום: ארתור לנדה)

אל הבמה בפסטיבל יגיעו ארבעה אמנים שמייצגים את סצנת ההיפ הופ הישראלית: שאנן סטריט - שגם מפיק אמנותית את הערב - קרולינה, טונה ונצ'י נצ'. יחד הם מרכיבים את הפסיפס של ההיפ הופ הישראלי כמעט מראשיתו ועד היום, על טקסטים חותכים שנעים בין ביקורת לתענוגות אסקפיסטים. אל הרביעייה תחבור שישיית ג'אז שתבצע את החומרים שלהם עם המון גרוב. מסקרן מאוד לדעת מה יקרה שם.

שאנן סטריט(צילום: אוהד רומנו)

קינוח

את הפסטיבל תסגור אחת הלהקות המנענעות ביותר שיצאו מהבמות הישראליות בשנים האחרונות - לוסיל קרו. בקולקטיב הגרוב הבינלאומי שצמח כאן, דרים בכפיפה אחת בין השאר אמן ההיפ-הופ האמריקני ג'ואל קובינגטון, גל דה פז בעלת קול הזהב ויוסי עדי על התופים. את ההרכב הקים ישגב דותן, שמפיק, שר ומנגן גיטרה. יחד הם מוזגים סול וג'אז לפאנק והיפ-הופ, עם רוק ומוזיקה בלקנית וערבית – נשמע עמוס? ובכן מדובר בקרנבל סופר מקפיץ שאי אפשר להישאר אדיש אליו, מה גם שהחבורה יודעת להזיז את הקהל וניכר בה שהיא מעריכה אותו ומבינה את חשיבותו. יעידו על כך כמות ההופעות שנתנה מאז נוסדה.

(צילום: גאיה סעדון)

השנה האחרונה בחיי הלהקה סימנה הרבה שיתופי פעולה בארץ והופעות בפסטיבלים בחו"ל והחבורה לא מסתירה את העובדה

 שהיא מכוונת למעלה עד כמה שאפשר - "גראמי זו לא מילה גסה". בהופעות שלהם הם מביאים משבי אנרגיה חסרי מעצורים. ובשבילם הזכות לסגור את הפסטיבל הוותיק היא לא פחות מהגשמת חלום. "בראש ובראשונה אנחנו עושים מוזיקה כדי לגעת ולהזיז אנשים", הם אומרים, "אם זה את התחת, ואם זה את המחשבה".