בשם הצדק או השוויון? כשבמלחמות אין צד מנצח
המאבקים האקטואליים על חוק הלאום, חוק הפונדקאות, זכויות הלהט"בים ועל המדינה שלנו בכלל, מלמדים על מידות האדם וכל הנורמות שהחברה שלנו מייצרת. שרונה פומס מציעה לבדוק את המשקפיים שדרכם אנחנו מתבוננים על העולם ולשנות את דרכינו בשביל חיים טובים יותר
סמל היין והינג המוכר כעיגול המכיל שתי צורות בצבעים מנוגדים, מייצג קוטביות שכולנו הורגלנו לחוות מזה עידנים. קוטביות של מזרח מערב, שחור לבן, טוב רע, גבר אישה, עני עשיר וכדומה. למעשה, בתקופה רחוקה, לפני עידנים, ומאז שלקחנו על עצמנו חיים בגוף הפיזי, הקוטביות הלא טבעית הזו הובילה להיפרדות שרק גדלה וגדלה.
לאו דז'ה, ממייסדי תפיסת הדאואיזם, שבוטאה למען איכות חיים טובה יותר לאנושות, עסק בסגולות. הוא מנה, כבר לפני אלפי שנים, את מידות האדם בהתאם להטבעות החשיבה, אמונות, דעות ותפיסות נלמדות, והבחין ביניהן באופן מטאפורי כסגולות נמוכות וסגולות נעלות. מאז ועד היום, חוץ מהתפאורה שהשתנתה כמעט - כלום לא השתנה.
שאלת הליבה היא, אם כן, האם אנחנו בסגולה הנמוכה או בסגולה הגבוהה.
אם נתבונן, למשל, על המאבק האקטואלי בעד או נגד חוק הלאום, חוק הפונדקאות, זכויות הלהט"בים ועוד כגון אלו, נוכל לראות את העיסוק האישי והאוניברסאלי בסגולה הנמוכה - היא סגולת המאבק, ההיפרדות והבורות הרוחנית.
הסגולה הנמוכה עוסקת בהישרדות, בשליטה, במה שצריך, מה נלמד, מה מפריד, מי יותר טוב מהאחר, למי יש יותר ולמי פחות - מאבק שהמנצח בו הוא האגו היוצא צודק, כי כמו במלחמות אין מנצחים יש רק מתרוקנים המשלמים בבריאותם.
המאבק לנסות להתאים, לרצות ולחולל דרמה הוא מאבק שאף אחד - עד עצם היום הזה - לא יודע לפתור. המאבק מעורר רגשות של כעס, תסכול ופחד שעולה מתוך המיינד הקודח, כדי שבסופו של דבר נתעורר ונאמר די.
בתקופת לאו דז'ה המאבקים היו דומים, לדוגמה: האם ראוי שמדינה גדולה תשלוט על מדינה קטנה, האם אדם צריך להילחם בשם הצדק, לציית לקיסר או לחוקי החברה העומדים בניגוד לצו לבו - נשמע מוכר, לא כך?
בין גבר לאישה
סגולת היפרדות נמוכה ומוכרת נוספת היא היפרדות של מגדר. יש גברים שחונכו בצורה האומרת שעל גבר להתנהג בדרך מסוימת בחברה מסוימת. עליו להילחם, לשאת על גבו עול של פרנסה והישרדות בעבודה לא מספקת, ואסור לו לבכות. יש נשים שלמדו מהוריהן כיצד אישה צריכה להתנהג ובעיקר כיצד עליה לא.
האיסורים וההתניות משתנים במשפחה בתרבות ובזמן, אך המשותף להן הוא אין סוף התניות העושות כדי להקטין ולשרוד. היפרדות גדולה יותר מתרחשת כשמין אחד לא יכול לשאת נוכחות של מין אחר בסביבה שלו.
לפי לאו דז'ה בסגולה הנעלה והמתעלה אדם פוסע באיזון מגדרי פנימי, זכר ונקבה, יין וינג בדרך של הלב שהיא דרך ניטרלית, לא מתערבת, שאין בה מאבק או תנאי, לכידות בצורה או באיבר זה או אחר.
רובנו מתבוננים דרך משקפיים של סגולות ובוחנים בצורה כזו את הסביבה שלנו, ובאותה מידה אנחנו לא מתמקדים בדקויות ושואלים, למשל, האם המשקפיים שלנו בצבע סגול כהה או סגול בהיר, מספיק לנו לדעת שהם בצבע סגול - משום שאנחנו מכירים בעיקר את ההגדרות הכוללניות הנורמטיביות שקבעו לנו.
לאחרונה יש יותר ויותר כאלה המתעוררים מעיסוק בסגולה נמוכה או גבוהה, על מנת להגיע למקום שהוא מעבר לסגולות האנושיות, מעבר לקוטביות, למקום שאין בו מגדר אלא חופש מכל הגדרה שהיא, תחושה שלא ניתן היה לחוות באופן שלם בתקופתו של לאו ד'זה.
האם אהבה היא הסגולה הגבוהה והנעלה ביותר? התשובה קיימת בפשטות של השאלה עצמה. מי שמחפש את הסגולה בחיי היום יום ימצא אותה שם. לא חשוב אם הסגולה היא חסד או אהבה, אנחנו אלו שבוחרים במה להתמקד. המסע שלנו קשור בפתיחת הלב שלנו - זה הליבה של הכל.
הכל תלוי בכלי עליו ננגן, בנסיבות, במקשיב ובמנגן עצמו.
כאשר נבקש לבנות בית, נבחר בחומרי בנייה המושתתים על חופש, אהבה, הנאה ואמת. די אם נבחר בבלוקים של אהבה ליצירת תשתית יציבה כדי להקנות בחדרים השונים תחושה של חופש.
מרכיב האהבה הוא הטיח שמחבר את הכל והבסיס לכל שאר המרכיבים, כיון שכל שאר הסגולות וכל ההתנסויות וכל מה שאי פעם השתוקקנו לו מתגלים באופן שלם על סמך הבסיס המעגלי הלא לינארי הזה.
כשהבסיס יהיה על סגולה של אהבה שאין לה תנאי, לא משנה היכן נמקם את הדלת והיכן יהיה חדר השינה, משום שנסתכל על בית כיחידה אחת נושמת ולא מבנה המחולק עם אזורים נפרדים או קירות. כאשר נסתכל על הבית כביטוי שלם תצטרף הסגולה הפעילה ששמה חסד באופן טבעי לשאר המרכיבים הפעילים ולא יהיה הבדל בין סגולה אחת לאחרת. כך יבנה לנו בית של מציאות אמיתית.
שרונה פומס , פנג שואי
לפנייה לכתב/ת 
