שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    ליבך מעולם לא היה שלי, ומזמן שייך לאחרת

    לא פעם מצאתי את עצמי תוהה אם ידעת שהיית הגפרור שהצית שריפה אצלי בלב, שריפה שבסופו של דבר כילתה את היכולת שלי להרגיש משהו שהוא לא כאב נוראי במשך חודשים ארוכים. תהיתי אם הבנת שבלילה ההוא שינית את החיים שלי לנצח, וקנית לעצמך מקום בלב ובזיכרון שלי

    מדונה לא יודעת את זה, אבל היא הייתה איתי בלילה בו איבדתי את בתוליי. ולא, אני לא מדברת על הבתולים הפיזיים. על הרגע המכונן הזה בחיים כבר נכתבו מאות טורים, הופקו עשרות סרטים ונאמרו מיליוני מילים. אני מדברת על בתולי האהבה. זה היה בפברואר לפני כמעט עשור, באחד מאותם הלילות הקפואים האלה בהם מתחשק לך בעיקר ללבוש וואנזי של חד קרן, לשתות דלי של שוקו חם עם מרשמלו ולשקוע בשינה עמוקה.

     

    הזמנת אותי לראשונה אליך הביתה, ואני מצאתי את עצמי מתרגשת כאילו היה מדובר בהמצאת פחמימה לא משמינה. היקום הכין את עצמו מצוין לאותו הלילה וצבע את הכול בצבעים של קומדיה רומנטית שוברת קופות. בחוץ גשם זלעפות, ברקים מטורפים ורוח שאיימה להעיף לי הרבה יותר מאשר את הפוני, ובפנים סערה מסוג אחר - לחיים סמוקות, דופק מטורף וחיוך מטופש שמרוח על הפרצוף כאילו נרדמתי על האמוג'י המחייך בוואטסאפ.

    עשור עבר, אבל הזיכרון שלך לעולם לא יישכח (צילום: Shutterstock) (צילום: Shutterstock)
    עשור עבר, אבל הזיכרון שלך לעולם לא יישכח(צילום: Shutterstock)
     

    הגעת לאסוף אותי רכוב על האופנוע הכבד שלך, שנהמות המנוע שלו התחרו בעוצמת הרעש שלהן רק עם דפיקות הלב שלי. עטופה במעיל שהסתיר מתחתיו את השמלה החורפית הכי סקסית שהצלחתי למצוא בארון, ירדתי במדרגות וראיתי אותך בזווית העין שלי עומד ומחכה מתחת לדירה שלי. קסדה אחת הייתה תלויה על האופנוע ואת השנייה אחזת ביד שלך. התקרבת אליי וחיבקת אותי חיבוק ארוך וחזק, כזה שגרם לי לשכוח שאנחנו עומדים בלב שלולית ענקית ורק פיללתי שלא ייגמר לעולם. חייכת והושטת לי את הקסדה השנייה, בזמן שצחקת על כמה משעשע זה לראות קסדה עם רגליים אבל בלי ראש מקפצת מאחוריך על האופנוע. התיישבתי מאחוריך, חיבקתי את המותניים שלך ואתה נתת גז ונסעת.

     

    גם היום, כמעט עשור אחרי, כשאני עוצמת את העיניים אני עדיין זוכרת כמה מהר הלב שלי פעם כשזגזגת על הכביש בין הנתיבים ואת כמות האיברים בגוף שלי שרעדו, ולא מהקור. כשהגענו אליך הביתה כבר הייתי בערך באותו מצב צבירה של השלוליות בכניסה. בלי טיפת אלכוהול, הרגשתי שיכורה כאילו הגוף שלי מרחף והלב שלי כבר מזמן הפסיק להבין את הקונספט של פעימות סדירות. חצי שעה אחרי זה קרה - מדונה הופיעה. בין הסלון למטבח, בין הסושי לכוסות היין, נעמדת מולי, הסתכלת לי בעיניים ונישקת אותי.

     

     

    בתולי האהבה

    תמיד חשבתי שברגע שיבותקו בתולי האהבה שלי, כל מה שאשמע בראש זה איזה ביצוע קורע לב לבלדה של סלין דיון או מריה קארי, ואחריו הדרן שיכלול זיקוקים מטורפים על רקע נאמבר היסטרי של ביונסה, אבל לא. למרבה הקיטש, כל מה שראיתי מולי זה את כל הקלישאות של דיסני: פתאום הבנתי למה בכל הסרטים יש ציפורים שמצייצות ועכברים שמדברים. במקום לשמוע את הקול שאומר לי: "מזל טוב! את כבר לא בתולת אהבה! גשי לקבלה לעדכן את הספח שלך בתעודת הזהות", הקול של מדונה התנגן לי באוזניים: Like a virgin, loved for the very first time (תזרמו עם שינוי הטקסט המקורי. זה קריטי פה). וזהו, מפה כבר לא הייתה דרך חזרה. הלב שלי היה לחלוטין שלך.

     

    ביתוק בתולי האהבה הוא לא אותו דבר כמו ביתוק הקרום הפיזי, אבל תאמינו לי שהוא יכול להיות עוצמתי ונפלא או כואב ונורא בדיוק כמו מעשה האהבה עצמו, והוא ייחרט בזיכרון לתמיד לצד כל הפעמים הראשונות האחרות. כי באותה השנייה שהשפתיים שלנו נגעו, באותו הרגע שהידיים שלך אחזו בפנים שלי, ידעתי שהשריון הבלתי חדיר שהקיף את הלב שלי במשך שנים נבקע ונפרץ. באותו הרגע לפחות, זה הרגיש מדהים.

    כמו בתולה, רק של אהבה. מדונה ()
    כמו בתולה, רק של אהבה. מדונה
     

    היו שניסו לפניך, זה נכון, אבל זה אף פעם לא היה שם, אפילו לא ליד. אבל איתך? איתך זה היה כמו לקרב להבה של ברנר לקרם ברולה. זה היה עוצמתי כל כך עד שנמסתי בשנייה. לא סתם בחרתי לעשות שימוש בדימוי של להבה - להבות, כמה שהן יפות, ככה הן הרסניות. בדיוק כמו שאתה היית. כמה שהן מפתות ועוצמתיות הן גם שורפות ומכלות. ברגע בו הבנתי שהלב שלי נמצא בידיים שלך, אלף כבאים כבר לא יכלו לכבות אותי וגם לא הייתי נותנת להם, אפילו אם היו מתעקשים לפנות אותי בכוח ממוקד הסכנה.

     

    מצד שני, את התשוקה, את הפרפרים, את הרצון לתת לאש הזו מספיק חומר בעירה לעוד חודשים ארוכים, כנראה שרק אני הרגשתי. אתה כבר מזמן לא היית בסטטוס של "בתול אהבה". לצערי, הבנתי מאוחר מדי שהקול המאוהב בלב שלי יישאר בסטטוס של מונולוג. שהלילה שנחרט בזיכרון שלי לנצח וממשיך לגרום לבטן שלי להתהפך וללב שלי להתכווץ עד היום, כמעט עשור אחרי, היה בקושי מכה בכנף עבורך.

     

    לא פעם מצאתי את עצמי תוהה אם ידעת שהיית הגפרור שהצית שריפה אצלי בלב, שריפה שבסופו של דבר כילתה את היכולת שלי להרגיש משהו שהוא לא כאב נוראי במשך חודשים ארוכים. תהיתי אם הבנת שבלילה ההוא שינית את החיים שלי לנצח, וקנית לעצמך במודע או שלא מקום בלב ובזיכרון שלי.

     

    גם היום, לא מעט שנים אחרי, קשה לי להרפות מהזיכרון שעליו חרוט השם שלך. לפעמים זה קל יותר, לפעמים זה מגיע כמו כאבי פנטום ולא מרפה במשך לילות. אני רוצה להאמין שהאדם שנתתי לו את הדבר הטהור והתמים הזה שהיה הלב המאוהב שלי, אהב אותי לפחות בכמה רגעים האלה שהיינו כמו ישות אחת. וכמו שנאמר בשיר השירים: עַל-מִשְׁכָּבִי, בַּלֵּילוֹת, בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי; בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו. הלב שלך שמעולם לא היה שלי, כבר מזמן שייך לאחרת. גם הלב שלי ימצא יום אחד את הלהבה שתצית אותו מחדש, אבל דע תמיד שהקלישאה נכונה: לא שוכחים את הפעם הראשונה.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: נתי הורטיג
    ענבל חייט. לא שכחה את הפעם הראשונה
    צילום: נתי הורטיג
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים