שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    4 שנים בלי שעות נוספות: נהג ההסעות יפוצה
    עובד לשעבר ב"מטיילי נהורה" תבע את החברה בטענה שהשעות הנוספות נבלעו בשכר הגלובלי. בית הדין קבע שהוא יפוצה ב-46 אלף שקל
    בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע קיבל לאחרונה תביעה שהגיש נהג לשעבר בחברת ההסעות "מטיילי נהורה", והורה לה לשלם לו פיצויים בסך כ-43 אלף שקל, בעיקר עבור שעות נוספות שלא שולמו לו במשך ארבע שנים. בתוך כך דחה השופט שמואל טננבוים תביעה נגדית שהגישה החברה, ובמסגרתה דרשה מהנהג החזר הוצאות עבור שימוש אישי שעשה ברכב העבודה שלו.

     

    התובע עבד כנהג הסעות בחברה במשך כארבע שנים, עד דצמבר 2016. את התביעה הוא הגיש בפברואר 2017 כאשר הרכיב המרכזי בה נגע להפרשי שכר שלטענתו מגיעים לו. לדבריו, על פי חוזה העבודה שנחתם בתחילת העסקתו סוכם כי שכרו החודשי יהיה בסך 5,500 שקל עבור שמונה שעות יומיות, ובסך הכול 29.5 שקל לשעה. הוא הוסיף כי בניגוד לחוק הגנת השכר, החברה כללה בסך הגלובלי גם שעות נוספות.

     

    מנגד, החברה טענה שלתובע שולם מלוא השכר בהתאם לחוזה העבודה וכמשתקף מתלושי השכר, אולם לא פירטה את התחשיב לפיו שולם השכר.

     

    השופט שמואל טננבוים ציין כי המחלוקת לא הייתה על מספר השעות שהתובע עבד בפועל, אלא על הסכום שמגיע לו עבורן. הוא שוכנע שהחברה הפרה את חוק הגנת השכר בכך שקבעה שכר גלובאלי עבור 10 שעות עבודה ביום (כלומר שתי שעות נוספות), בעוד שלפי החוק יש לראות בשכר העבודה שנקבע בחוזה כשכר רגיל בלבד (186 שעות חודשיות).

     

    אחרי שטענות התובע ברכיב זה התקבלו, ומאחר שהתחשיב שהציג לא נסתר, נקבע כי הוא זכאי לתשלום הפרשי שכר בסכום הנתבע – 36,866 שקל. בנוסף לכך נפסק לזכות התובע פיצוי עבור הלנת שכר, והפרשי הפרשות לקרן פנסיה.

     

    לא זימנה עדים

    בתביעה הנגדית שהגישה החברה על כ-70 אלף שקל היא טענה שהתובע עשה שימוש בכלי רכב שלה לצרכיו האישיים, על חשבונה. החישוב שהציגה התבסס על נסיעה של כ-200 קילומטר בחודש כפול 48 חודשים. אלא שהשופט טננבוים קיבל את טענת התובע שלפיה הממונה עליו אישר לו לעשות סידורים ברכב לאחר סיום העבודה.

     

    הוא הצביע על כך שחוזה העבודה לא אסר שימוש ברכב לצרכים אישיים וזקף לחובת החברה את העובדה שהיא לא זימנה לעדות סדרנים שלטענתה מסרו לנהגים הוראה שלפיה אסור לעשות שימוש אישי ברכבים.

     

    "לא ניתן להתעלם מכך שהתובע עבד אצל הנתבעת תקופת עבודה בת 4 שנים, במהלכה לא הייתה כל פנייה אל התובע בעניין", כתב בפסק הדין. בהקשר נדחתה הטענה שהדבר התגלה לחברה רק בהכנת הגנתה נגד התביעה, מאחר שהשופט שוכנע שלחברה הייתה בקרה מלאה על כל נהגיה באמצעות מכשירי איתור וקודנים.

     

    בסיכומו של דבר חויבה החברה לשלם לתובע כ-43 אלף שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 7,500 שקל.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    אילוסטרציה
    צילום: shutterstock
    צילום: אביגיל פפרנו-באך
    עו"ד ליאת קרסקס
    צילום: אביגיל פפרנו-באך
    מומלצים